המניח תפילין והנושאן - איזה מהם יכנס תחילה?

מעשה בראובן ושמעון שהגיעו בו זמנית לבית הכנסת. טרם כניסתם בפתח עמדו נבוכים ונסתפקו:

הרי הדין הוא שמכבדין בפתח בית הכנסת שיכנס הגדול תחילה, הואיל ופתח זה ראוי למזוזה, (כמבואר במשנה ברורה סימן צ' ס"ק ס"ב), והנה, אמנם שניהם נחשבים כ'שוים' (שאין האחד נחשב לגדול מחבירו), אלא שראובן היה לבוש באותה עת בטלית ותפילין, ולעומתו שמעון היה נושא את הטלית והתפילין בחיקו, ואם כן יש לשאול: מי מבין השנים יכובד להיכנס תחילה?

תשובה

חידוש מבית בריסק

בפרשתנו לומדים אנו בין השאר את דיני "בית המנוגע" - בית שנטמא בצרעת מחמת כתמים מסויימים שהופיעו בקירותיו. בית המנוגע מטמא אדם או כלים שנמצאים בתוכו. התורה מחלקת בדיני הטומאה בין "הבא אל הבית" (דהיינו הנכנס לתוכו מבלי לשהות בו), לבין "האוכל בבית" (דהיינו ששהה בו כשיעור אכילה), וכמו שנאמר (ויקרא י"ד, מ"ו-מ"ז): וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת... יִטְמָא עַד הָעָרֶב... וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו. כלומר, "הבא אל הבית" - מבלי לשהות בו - נטמא רק הוא עצמו, ולא הבגדים שלבוש בהם. אבל "האוכל בבית" - נטמאים עמו גם הבגדים שלבוש בהם באותה שעה. ודרשו חז"ל שמה שנאמר והאוכל בבית, אין הכוונה לאכילה ממש, אלא לשיעור זמן של כדי אכילת פרס (חצי ככר).

וכך שנינו במשנה במסכת נגעים[1] (פרק י"ג משנה ט'): מי שנכנס לבית המנוגע וכליו - כשבגדיו מקופלים ומונחים על כתפו וסנדליו וטבעותיו אחוזים בידיו, ואינו לובשם - הוא והן טמאין מיד עם כניסתו לבית. שמאחר שאינו לובשם אין הם בטלים אליו, והם נטמאים מכח ביאת עצמם אל הבית, וכמו שנאמר: וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת יִטְמָא. אבל אם כשנכנס לבית היה לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו כדרך לבישתם - הרי הבגדים בטלים לגבי האדם הלובשם, ואינם נחשבים כ'באים' אל הבית בפני עצמם, ולפיכך הוא, האדם עצמו טמא מיד, שהרי הוא "בא אל הבית", והן (הבגדים) טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס - שכששוהה בבית כשיעור זה, הרי הוא בכלל מה שנאמר: וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו, שפירושו שהשוהה בבית כשיעור הזמן הראוי לאכילת חצי ככר - מטמא אף את בגדיו.

ומוסרים בשם הגאון המוהרי"ד מבריסק זצ"ל, שאמר כי לאחר שלמדנו כי הבגדים בדרך לבישתם אינם נקראים שבאו אל הבית, ואם נושאם בידו, גם עליהם נאמר שבאו אל הבית, מכאן נוכל ללמוד גם לנידוננו, כי לנושא את הטלית ותפילין יש דין קדימה! שהרי הן טפלים ובטלים לגבי זה הלובשן, אך כשמחזיק אותן בידיו - יש להם חשיבות בפני עצמן... 

הכרעת ה'באר משה'

אכן, הגאון רבי משה שטרן זצ"ל, בספרו 'באר משה' (ח"ח סי' רכ"ב), טען כי יש לדחות את הראיה מהמשנה בעוקצין, שכן פירש רש"י (בעירובין ד'.) שהנכנס לבית המנוגע באופן שלבוש בבגדיו - אין הבגדים נטמאים מיד, לפי שקרויין בגדיו "ובטלים אצלו", דהיינו אם אינו לובשם אלא אוחזן בידו אינם בטלים אצלו, וכשם שהוא נטמא מיד בהיכנסו לבית, כך גם הבגדים, שאף הן נכנסים לבית ואינם בטלים אצלו, מה שאין כן כשהבגדים עליו בדרך לבישה באופן שבטלים אצלו, אי אפשר לומר עליהם "הבא אל הבית", שהלא אינם באים בפני עצמן, כאמור לעיל.

אולם כל זה נאמר דוקא בנוגע לדיני טומאה, שם חידשה לנו התורה בגזירת הכתוב, כי דוקא כאשר נושאן בידו יש עליהם שֵם של באים אל הבית, אך ברור איפוא שלא ניתן להכחיש את המציאות שבאים הם לבית גם כשלובשן, ואדרבה הרי מקיים ברגע זה את מצוותן, ונכנס דרך עשיית מצוותן, לא כן כשנושאן בידו, שאז אינם באים כדרך מצוותן.

וסיים ה'באר משה': ולכן הדין נותן, שהלובש את התפילין יכנס תחילה. וזה ברור כשמש![2].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.