"גם כאשר התבוננתי בו בעיניים זעופות, המשיך האיש לאכול עוד ועוד!..."

סח מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:

הגיע אלי יהודי וסיפר לי דבר נורא.

האיש ישב בחדר ההמתנה הגדול של בית-החולים 'איכילוב', בו נמצאים אנשים רבים הממתינים לתוצאות הבדיקות, צילומים, ולביצוע טיפולים כאלה ואחרים. כעבור זמן ממושך של המתנה, הרגיש שליבו חלש עליו, ניגש אל הקיוסק שהיה במקום, וקנה חפיסת שוקולד גדולה ('בונבוניירה'), שעלתה כמה עשרות שקלים. והנה, לא הספיק האיש לטעום כי אם חתיכת שוקולד אחת, ולפתע קרא הכרוז בשמו: "שלמה...". קם ונכנס אל חדר הבדיקה.

כעבור מספר דקות שב האיש אל המקום בו ישב, ונתקל במחזה מדהים. הוא מגלה כי 'שכנו', האדם שישב לצידו, נטל את חבילת השוקולדים היקרה שלו (שהניחה על הספסל בעת שנכנס לבדיקה), ויושב ואוכלם בהנאה... "הדבר הרגיז אותי נורא, עמדתי מולו והתבוננתי לתוך עיניו בעיניים זועמות. אך האיש לא חדל ממעשיו, הוא המשיך להכניס לתוך פיו בשלווה עוד קובייה, ועוד קובייה, כאילו מדובר בחבילה שלו... התאפקתי שלא לצעוק עליו ולביישו במעמד הציבור הרב, אך לא יכולתי שלא לקללו בליבי קללות נמרצות..." פתאום נשמע קול הכרוז שהודיע כי על אותו שכן להיכנס לחדר הרופא. הלה מיהר להניח את החבילה על הספסל, ונכנס לבדיקה. מיודענו החליט להציל את יתר הפליטה אשר הותיר הגנב, ולאלתר הכניס לתוך אמתחתו את השוקולדים, וחזר לביתו, תוך שהוא ממשיך לתמוה היאך העיז החצוף הזה ליטול את ממוני ללא רשות, ולהמשיך לאכול בפניי כאילו לא קרה דבר...

בשובו אל ביתו פתח את התיק, כדי לאכול את החתיכות שנותרו, והנה, רואה לנגד עיניו דבר פלא. לתדהמתו המרובה מגלה שלמה כי בתיק נמצאים שתי חפיסות זהות של שוקולד!....

עתה נודע כי כל החשד בחבירו היה לשוא. אותו שכן רכש לעצמו אף הוא את אותה חפיסת שוקולדים, ואת החפיסה שלו עצמו לא הניח שלמה על הספסל אלא הכניסה לתוך התיק, ועובדה זו נשכחה ממנו. נמצא אפוא, כי לא זו בלבד שחשד ביהודי כשר וקיללו, אלא התברר כי לא חבירו גנבו, אלא להיפך, הוא זה שגנב את ממון חבירו!!

סיים האיש: "כל החיפושים אחר אותו יהודי העלו חרס. כעת נפשי בשאלתי כיצד אתקן את מעשיי החמורים? יורה לי רבינו דרך תשובה...

ראשית כל, הורה מו"ר שליט"א כי בנוגע לעוון הגזל, צריך האיש לתרום מכספו לצורכי ציבור. שנית, אמר הרב, "הינך צריך לעשות תשובה על הקללות שקיללת את אותו יהודי על לא עוול בכפו". ברם, הוסיף הרב, כי כאשר הציע את הדברים לפני הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, טען כי יתכן שלקללות הללו אין להן תוקף כלל, כיון שהתברר שהמקולל בכלל לא גנב מאומה.

כמו כן, מוטל על שלמה לשוב בתשובה על כך שלא דן את חבירו החף מפשע לכף זכות, ובפרשת קדושים נצטווינו: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא י"ט, ט"ו) - מצות עשה מן התורה לדון כל יהודי לכף זכות. ומבואר עוד בדברי רבותינו (בברכות ל"א:), כי אם חשד בחבירו בדבר שאין בו, צריך לפייסו ולברכו.

והדברים הם מוסר עצום עבורנו, כמה ממהרים אנו לחרוץ את דין - בשטחיות, בפסקנות, במהירות ובנחרצות! עוברים על מצות עשה מן התורה, וחוטאים לאמת! ואף מפסידם את השכר העצום: "הדן את חבירו לכף זכות, הקב"ה ידין אותו לכף זכות" (שבת קכ"ז:). וידועה האמרה החסידית, שברא הקב"ה באדם מציאות של "ראש עקום", כדי שנוכל באמצעותו לדון כל אדם לכף זכות... 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.