בירך שהחיינו על החתן וכוונתו היתה לפרי חדש

מעשה אירע בשמחת נישואין, בה בחור 'ליצן', שהיה חבירו הטוב של החתן, ניגש ואמר לו לעיני כל משתתפי השמחה: "אהובי ויקירי, אמנם אני זוכה לראות ולהתבשם ממך מידי יום ביומו, אך אין לתאר את שמחת הלב הבוערת בקרבי כאשר זוכה אני לראותך נכנס תחת החופה, כחתן יכהן פאר, אשר על כן אברך על כך שהחיינו"... ואכן בירך: "ברוך אתה ה' אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"...

הקהל היה מזועזע, אך תיכף ומיד, בלא אומר ודברים, הוציא הבחור מכיסו שֶסֶק, בו אחז בשעת הברכה, והמשיך לברך (מבלי שהחתן ישים לב לכך): "ברוך אתה ה' אמ"ה בורא פרי העץ"!...

ויש לשאול: האם השומע ברכה שכזו יענה עליה אמן או לא?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

נאמר בפרשת אמור (ויקרא כ"ד, י"א) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל, וכתב על כך רבנו בחיי: "מכאן יתבאר לנו עיקר גדול ופינה עצומה בברכות, וכיצד יתחייב האדם לברך את ה'. שהרי המקלל בתחילה פירש את ה' באותיותיו ואחר כך קיללו, וכן כנגדו לעניין הברכה והשכר, צריך המברך, כשהוא מברך את ה', שיתבונן תחילה בליבו בפירוש אותיות ה', ומה הן מורות ולכוון בהן במחשבתו, ואחר כך יברך את ה' ויזכירנו בפיו. זכר לדבר מה שכתוב "ארוממך אלוקי המלך ואברכה שמך לעולם ועד", יאמר ארוממך תחילה במחשבתו וכוונת הלב, ואחר כך ואברככה".

לאור דברים אלו נוכל ללמוד כי לא יתכן להשתמש בשם ה' יתברך ובברכתו כדי לגרום צחוק ובדחנות וקלות דעת. ועל ברכה זו נאמר: ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים י'). ויעויין בשו"ע (או"ח סי' נ"ג סעיף כ"ב ברמ"א) שכתב: אין לאדם להתפלל בלא רצון הקהל, וכל מי שמתפלל בחזקה ודרך אלמות אין עונים אחריו אמן אחר ברכותיו. וכתב המשנ"ב (ס"ק ס"ו) שאין זה מברך אלא מנאץ, שנאמר ובוצע ברך נאץ ה'. ונלע"ד שגם בענייננו כך, מאחר שיראי ה' לא מרוצים בברכה זו והיא נאמרה בלא רצונם, הרי זו דרך אלמות ואין לענות אמן אחריה. וצ"ע.

לעומת זאת, אם אותו חבר היה מקדים ואומר למסובים: אני רוצה לברך על שמחה זו בברכת שהחיינו, אך מאחר ולא נהוג לעשות כך, לכן אני אברך שהחיינו על פרי חדש ואכוון גם לשמחה זו של החתן. באופן כזה אין מברכתו נחשבת לבדחנות, כי אם ברכת שבח והודיה. עד כאן לשון רבינו הגדול שליט"א.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.