הרב יצחק זילברשטיין
קיבלה את הגט וברכה שהחיינו בשמחה
מעשה שהיה באשה שחיה בקטטה רבה עם בעלה. במשך שנים רבות התחננה האשה לבעלה שיתן לה גט, אך הלה סירב. והנה לאחר מאמצים ומאבקים רבים זכתה האשה לקבל את הגט המיוחל
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם כ"ט שבט התשע"ה
מעשה שהיה באשה שחיה בקטטה רבה עם בעלה. במשך שנים רבות התחננה האשה לבעלה שיתן לה גט, אך הלה סירב. והנה לאחר מאמצים ומאבקים רבים זכתה האשה לקבל את הגט המיוחל.
תיכף ומיד לאחר שקיבלה את הגט לידה, קמה האשה על רגליה ובירכה בשמחה רבה בקול גדול (בשם ובמלכות): "ברוך אתה ה'... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
הדיינים עמדו המומים, והסתפקו אם לענות "אמן" על ברכה זו שאין לה מקור בפוסקים.
תשובה
השיב מו"ר שליט"א:
מצינו ברכת שהחיינו על טובה שאדם מקבל, כגון פרי או בגד חדש, או שמקבל ירושה, או על מועדי ה' ועל השפע שהם משפיעות, אבל לא מצינו ברכת שהחיינו על סילוק צרה. לדוגמא היוצא מבית אסורים או הניצל מלוע הארי, למרות ששמחתו עצומה אינו מברך על כך שהחיינו, וכך גם בנידון דידן[1].
יש להוסיף גם את דברי ה'אבודרהם' שכתב כי אין מברכים את ברכת המצוות על גט כיון דשנאוי המגרש. ולא תמיד מגרש כדין. ונוכל לומר גם בענייננו שיתכן שאין מברכים שהחיינו, כי הגט יסודו פורענות ואין מברכים על כך.
והוסיף מו"ר לספר: מעשה בבעל תשובה שלפני שהתחיל ללמוד פעם ראשונה בחייו גמרא, התרגש עד למאד, ועמד ובירך בערגת נפש: "בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"! העומדים סביבו לא ידעו אם לענות אמן, שהרי לא מצינו שיש לברך על כך שהחיינו.
ואמר על כך הרב, כי מסתבר שיש להם לענות אמן. אף על פי שאילו היה הבעל תשובה בא לשאול אם לברך שהחיינו, היינו מייעצים לו שיקח פרי או בגד חדש, אבל אם כבר בירך בלי פרי חדש - יש לענות אמן על ברכה זו הבאה מתוך אהבת ה'...
* * *
ונסיים בחידה: מניין לברכת שהחיינו מן התורה?
תשובה: במצות וידוי מעשרות, הכתובה אחרי פרשת ביכורים, נאמר (דברים כ"ו, י"ג): וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת... לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. ומבארת המשנה במסכת מעשר שני (פרק ה' משנה י"א): "ולא שכחתי - לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו"[2]. ובספר 'עיטורי תורה' כתב בשם ה'אבני נזר' שהביא חידוש גדול בשם הר"י מיגאש, שכוונת הפסוק לברכת שהחיינו, שהיא מן התורה[3].
והוסיף האבני נזר בהסבר הדברים, כי עיקר המצוה היא החיות, השמחה והתשוקה של האדם למצוה, וזה כשהיא נעשית בפנימיות הלב, על כן ברכת שהחיינו היא מדאורייתא, כי הרי זהו עיקר המצוה, כשעושה אותה בשמחה ובחיות הנפש!
[1] וכעין זה נתבאר בספר "נס להתנוסס" (סימן נ"ב), שאין לברך 'הטוב והמטיב' על שמועה טובה שהמלחמה נסתיימה, הגם שהשמחה עצומה, כי אין זו טובה חיובית, אלא הסרת השלילה.
[3] ועיין עוד במגן אברהם בסימן תרס"ב, במחצית השקל ובנתיב חיים שם.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>