גלישה במרחבי הקרח האינסופיים: נפלאות הניבתן

הניבתן, הקרוי גם בשם סוס ים, משתייך לסדרת טורפי הים. בסדרה זו כלולים גם כלבי ים, פילי ים ואריות ים. שלא כדגי הים, המטילים ביצים, הללו יצורים בעלי דם חם, הממליטים יצורים חיים ומניקים אותם עד שהם גדלים ונעשים עצמאיים. השם המדעי של סדרה זו נקרא "בעלי רגלי סנפירים". כלומר, רגליהם דמויות סנפירים, בדומה לשכניהם הדגים. כתוצאה מכך, הם מסוגלים לנוע במים במהירות ובחן מרשים בעזרת סנפיריהם - "רגליהם". צלילתם במים, עד לעומק של 90 מטרים, עשויה להימשך עד מחצית השעה. לעומת זאת, ביבשה הם זוחלים על גחונם ומניעים את גופם בכבדות, שהרי כל רגליהם מסתכמות בסנפירים.

שתי שיניים סך הכל....

לסוס הים שתי שיניים קדמיות בולטות. אורך שיניו הבולטות עשוי להגיע ל- 60 ס"מ ומשקלן כ- 4 ק"ג. אצל הזכרים הן ארוכות ואצל הנקבות הן קצרות יותר. סוס ים בוגר יוכל להגיע בגובהו ל- 3.30 מטרים ויותר. משקלו עשוי להגיע ל- 1,200 ק"ג. בהיותו מתגורר במרחבי הקרח, יצר עבורו הבורא "חליפת צלילה" מדהימה, שאינה אלא עור שעוביו 7 ס"מ. עור זה אינו מכוסה שיער. מתחת לעורו מצויה שכבה עבה של שומן, המגנה עליו מפני הקור העז השורר באזורים הארקטיים בהם הוא חי. הניבתן ניזון מסרטנים, רכיכות ויצורי ים קטנים אחרים, מהם גם בעלי שריון וקליפה קשה כמו השבלולים, המצויים לרוב בקרקעית הים. הניבתן חופר בקרקעית הים בעזרת שתי שיניו הארוכות, ושולפם בקלות. באמצעות שיניו הפנימיות הוא מסוגל לשבור את קליפת השבלולים, אולם אין הוא מסוגל ללעוס אותה. לכן, הוא בולע את הקליפות יחד עם בשרם של בעלי החיים. את הבשר הוא מעכל, ואת הקליפות ושאר הפסולת הוא מפריש.

גופו של סוס הים מגודל ומכוסה בעור כהה ומקומט. פרצופו מעוטר בשפם עבה, ומתחתיו בולטות השיניים הארוכות. הוא לא ניחן בראיה חדה, אך מצטיין בחוש ריח מעולה. כאשר הוא מצוי במרחבים האינסופיים של הים הארקטי, הוא מסוגל להריח את אויביו ממרחק רב.

תנו לחיות בשקט

הניבתן נחשב לבעל חיים חברותי, החי במשפחות גדולות. הוא מתלכד עם חבריו לעדרים גדולים, המונים עד 100 פריטים. פעמים ניתן למצוא אותו מטפס על החופים הסלעיים ועל איי קרח צפים, במטרה "להשתזף" בשמש הארקטית החלשה. הניבתן הינו יצור שליו למדי, אולם כאשר מפריעים את מנוחתו, מעירים אותו משנת אחר הצהריים, אותה הוא נם על משטחי הקרח, או כאשר נוגעים בו קלות, ואפילו לגמרי במקרה – הוא מתעורר מיד, כשהוא רותח מזעם, ונותן לשכנו הקרוב אליו מכה נאמנה. מתקרית שכזו עלולה להתפתח קטטה הגונה, אך היא מסתיימת עד מהרה, ושוב שוררת שלווה בעדר. 

אל תתעסקו איתי

בעונת האביב שרויה השמחה במעונם של הניבתנים, בעת הגיעה עונת ההמלטה. אמא-ניבתן הינה מסורה ביותר ומוכנה להקריב את חייה על מנת להגן על ולדה, כל עוד הוא תלוי בחסדיה. לרוב, רוכב הגור על גבה, אף כשהם מצויים במים. בהגיעו לגיל שנתיים, שיניו גדלות די צרכן, הן חזקות דין כדי לסייע לו להתגונן, ויש באפשרותו לחפור בעצמו בקרקעית הים כדי למצוא את מזונו. בשלב זה, נגמל הצעיר מחלב אמו, ומכאן ואילך הוא עומד ברשות עצמו.

אויבו היבשתי של סוס הים הוא הדוב הלבן, מפניו הוא מוכן להגן על עצמו ועל גוריו בחירוף נפש. אכן, הדוב הלבן ניגש להתמודדות עם סוס הים בזהירות מרבית: הוא מקיף אותו סחור סחור, בעוד הסוס מפנה את ראשו לכל הכיוונים, ומוכן לנעוץ את שיניו בפרוות הדוב המתקרב אליו. הדוב משתדל להמנע ככל האפשר מכל עימות ישיר עם הסוס, שכן כל רצונו הוא ללכוד אחד מהגורים הקטנים, חסרי הישע. לרוב מסתיים המאבק בנצחונו של סוס הים. הדוב הלבן נאלץ להסתלק, בלקקו את פצעיו הזבים דם, ובפעם הבאה כבר "יחשוב" פעמיים בטרם יעז לתקוף את סוס הים, החרד לשלום צאצאיו.

האויב הימי, שהיא אימתו הגדולה של סוס הים, הוא הלווייתן הגדול, אותו הוא פוגש במעמקי הים. עם אחד מהם עוד יכול היה איכשהו להסתדר, אולם כשהלווייתנים תוקפים בלהקה, יוצא סוס הים כשידו על התחתונה.

צייד קטלני

אל הדוב הלבן והלווייתן הגדול, המהווים איום לשלומו של סוס הים, מצטרף גם האדם. האסקימואים, תושבי אלסקה והאיים הסמוכים, צדים כ- 3,000 פרטים מדי שנה. הם אוכלים את בשרו ומשתמשים בשומנו ובעורו לצרכיהם השונים. בעורו העבה הם משתמשים להקמת אוהלים וייצור שמיכות, ומשיניו הם יוצרים תכשיטים וכלים שונים הנצרכים להם.

חוקי ארצות הברית וקנדה מגבילים ציידים שאינם אסקימואים, ואוסרים על יצוא שיניו (העשויות שנהב), המשמש ליצירת פסלונים וחריטים. מן הניבתנים האטלנטיים נותרו כ- 15,000 פרטים, החיים במימי אוקיינוס הקוטב בקנדה ורוסיה, ובמימי גרינלנד. בעבר הם היו מצויים במספרים גדולים בהרבה.