5 דקות תורה ביום: שמיעת קריאת מגילה דרך הרדיו – מותר או אסור?

א. בִּזְמַן קְרִיאַת הַמְּגִלָּה רָצוּי שֶׁכָּל אֶחָד יַחְזִיק בְּיָדוֹ מְגִלָּה כְּשֵׁרָה הַכְּתוּבָה עַל קְלָף כְּדֵי שֶׁאִם יַפְסִיד וְלֹא יִשְׁמַע אֵיזוֹ מִלָּה מֵהַחַזָּן - יוּכַל לְהַשְׁלִים אוֹתָהּ עַל יְדֵי קְרִיאָה מִתּוֹךְ הַמְּגִלָּה הַכְּשֵׁרָה. כַּיּוֹם, לְרֹב הָאֲנָשִׁים אֵין מְגִלָּה כְּשֵׁרָה, אֶלָּא מְגִלָּה מֻדְפֶּסֶת עַל נְיָר וְגַם מְגִלָּה זוֹ יְכוֹלָה לְהוֹעִיל. כֵּיצַד? אִם לֹא שָׁמַע מֵהַחַזָּן מִלָּה אַחַת אוֹ אֲפִלּוּ כַּמָּה מִלִּים, יִקְרָא אֶת אוֹתָן הַמִּלִּים בְּעַצְמוֹ מִתּוֹךְ הַמְּגִלָּה הַמֻּדְפֶּסֶת עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהַחַזָּן קוֹרֵא, אָז יִשְׁתֹּק וְיַמְשִׁיךְ לִשְׁמֹעַ מֵהַחַזָּן.

ב. מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה דֶּרֶךְ הָרַדְיוֹ, הַלַּוְיָן אוֹ הַטֶּלֶפוֹן, אֲפִילוּ אִם זֶה בְשִׁידוּר חַי - לֹא יוֹצֵא בְּכָךְ יְדֵי חוֹבָה, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחַזָּן. רַק אָדָם הַנִּמְצָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, יִשְׁמַע מֵהָרַדְיוֹ וִיכַוֵּן לְצֵאת יְדֵי חוֹבָה.

ג. בְּמֶשֶׁךְ הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה שֶׁגָּלִינוּ בֵּין הָאֻמּוֹת, נוֹצְרוּ שִׁנּוּיִים בְּהִגּוּי הָאוֹתִיּוֹת בָּעֵדוֹת הַשּׁוֹנוֹת: אַשְׁכְּנַזִּים, תֵּימָנִים וּסְפָרַדִים, ומִכֹּרַח הַמְּצִיאוּת נִפְגָּשִׁים בְּאוֹתוֹ בֵּית כְּנֶסֶת מִכַּמָּה עֵדוֹת, וְיֵשׁ לָדוּן: הַאִם סְפָרַדִּי יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה, מְגִלָּה, קִדּוּשׁ וְכַדּוֹמֶה, הַנֶּאֱמָרִים בְּהִגּוּי אַשְׁכְּנַזִּי וְכֵן לְהֵפֶךְ?

ד. בִּשְׁאֵלָה זוֹ רַבּוּ הַדֵּעוֹת, וַהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה: בְּמִצְווֹת שֶׁהֵן מִדְּרַבָּנָן (תַּקָּנַת חֲכָמִים) כְּגוֹן: קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, קִדּוּשׁ וּשְׁאָר בְּרָכוֹת - סְפָרַדִּי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּהִגּוּי אַשְׁכְּנַזִּי אוֹ לְהֵפֶךְ – יוֹצֵא בַּזֶּה יְדֵי חוֹבָה. אוּלָם, קְרִיאוֹת שֶׁחִיּוּבָם הוּא מֵהַתּוֹרָה, כְּגוֹן: פָּרָשַׁת זָכוֹר שֶׁנִּקְרָא בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה בְּעֶזְרַת ה', יֵשׁ לְהַקְפִּיד לִשְׁמֹעַ בַּהִגּוּי שֶׁל אוֹתָהּ הָעֵדָה שֶׁמִּמֶּנָּה הוּא בָּא.

ה. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּקַטְּרִים תָּמִיד עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּלִים בְּמִנְהָגִים וּמְנַסִּים לְטַשְׁטֵשׁ אֶת מִנְהֲגֵי הָאָבוֹת וְלִיצוֹר מִנְהָג אֶחָד לְכֻלָּם, אוּלָם טוֹעִים הֵם! כִּי לְכָל מִנְהָג וּמִנְהַג, יֵשׁ גַּם טְעָמִים כְּמוּסִים לְפִי הַקַּבָּלָה וְהַסּוֹד.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי, ג', כב')

"וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ"

"לָמָּה אַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ לִי?" "לָמָּה אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת?" "כְּדַאי לְךָ מְאֹד לִשְׁמוֹעַ לִי", "חֲבָל שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ לִי", אֵלּוּ מִשְׁפָּטִים שֶׁמִּדֵּי פַעַם אָנוּ אוֹמְרִים אוֹתָם, וּמִידֵי פַעַם אֲחֵרִים אוֹמְרִים אוֹתָם לָנוּ. וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִגְרֹם לַשֵּׁנִי שֶׁיִּשְׁמַע לָנוּ? הַאִם יֵשׁ נֻסְחָה בְּעִנְיָן זֶה?

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם מִכָּל אָדָם נוֹתֵן לָנוּ פִתָּרוֹן גַּם לִבְעָיָה זוֹ בַפָּסוּק הַזֶּה: וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ. מָה הַכַּוָּנָה? הַגְּרוֹגֶרֶת זֶה הַגָּרוֹן, כְּשֶׁאָדָם מְדַבֵּר הַגְּרוֹגֶרֶת שֶׁלּוֹ זָזָה, אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה חֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ וּדְבָרֶיךָ יִתְקַבְּלוּ, אַתָּה צָרִיךְ לְקַיֵּם אֶת תְּחִלַּת הַפָּסוּק: וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ. מָה זֶה אוֹמֵר? אַתָּה צָרִיךְ לִחְיוֹת כְּמוֹ הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עֲלֵיהֶם. בְמִלִּים פְּשׁוּטוֹת – דֻּגְמָא אִישִׁית!! אִם אַבָּא מְבַקֵּשׁ מֵהַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא יִצְעֲקוּ וְהוּא בְעַצְמוֹ צוֹעֵק – זֶה לֹא יַעֲבֹד! אִם אִמָּא מְבַקֶּשֶׁת מִילָדֶיהָ שֶׁיְּדַבְּרוּ בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְהִיא בְעַצְמָה מְדַבֶּרֶת בְּקוֹלָנִיּוּת, זֶה לֹא יַעֲבֹד! רַק כַּאֲשֶׁר "וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ" – שֶׁהַדְּבָרִים יִהְיוּ הַחַיִּים שֶׁלְּךָ, אָז - וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ – כְּשֶׁתְּדַבֵּר עִם אֲחֵרִים דְּבָרֶיךָ יִשָּׁמְעוּ.

חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים זֹאת כָּךְ (בְּרָכוֹת ו' ע"ב): "כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (קֹהֶלֶת י"ב, י"ג) "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמַע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְווֹתָיו שְׁמוֹר".

מְסֻפָּר, עַל רַבִּי בָּרוּךְ טוֹלֵדָאנוֹ שֶׁהִגִּיעַ לְבֵית כְּנֶסֶת אֶחָד שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בּוֹ בִשְׁעַת הַתְּפִלָּה, הוּא עָמַד וְדִבֵּר עַל לֵב הַצִּבּוּר שֶׁיַּפְסִיקוּ מִמַּעֲשֶׂה זֶה. אֲבָל הַצִּבּוּר לֹא שָׁמַע לִדְבָרָיו. בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה פָרַץ הָרַב בִּבְכִי, הַצִּבּוּר בָּא וּבִקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ וְהִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁזֶּה לֹא אִישִׁי כְלַפָּיו, וְאָז הָרַב אָמַר לָהֶם: אֵינִי בוֹכֶה עֲלֵיכֶם, אֲנִי בוֹכֶה עַל עַצְמִי, אִם דְּבָרַי לֹא נִשְׁמְעוּ זֶה סִימָן שֶׁאֵין לִי יִרְאַת שָׁמַיִם, כִּי כָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם – דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים.