5 דקות תורה ביום: 30 יום קודם הפסח – ניקיון או שעבוד?

א. נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא: "שׁוֹאֲלִים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח שְׁלוֹשִׁים יוֹם קֹדֶם הַפֶּסַח", נַתְחִיל גַּם אָנוּ לִלְמֹד אֶת הִלְכוֹת פֶּסַח. אֶחָד הַדְּבָרִים שֶׁמַּתְחִילִים לַעֲשׂוֹת לִכְבוֹד פֶּסַח הוּא: הַנִּקָּיוֹן. נָשִׁים רַבּוֹת מְּנַצְּלוֹת יָמִים אֵלּוּ לְנִקָּיוֹן כְּלָלִי שֶׁל הַבַּיִת, צְבִיעָה חֲדָשָׁה וְיֵשׁ הַמְהַדְּרוֹת לִקְנוֹת רָהִיטִים וַעֲצִיצִים וְכוּ'. אוּלָם יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּגֶדֶר תּוֹסֶפֶת בִּלְבַד, וְהָעִקָּר הוּא לְהוֹצִיא אֶת הֶחָמֵץ מֵהַבַּיִת וּלְבָעֲרוֹ.

ב. חֲכַם אֶחָד אָמַר: "אָבָק זֶה לֹא חָמֵץ, וְהַבַּעַל וְהַיְּלָדִים אֵינָם קָרְבָּן פֶּסַח". וּמַה מְאֹד טוֹעוֹת מִקְצָת הַנָּשִׁים שֶׁנִּכְנָסוֹת לְשִׁגָּעוֹן הַנִּקָּיוֹן, וְצוֹעֲקוֹת עַל הַבַּעַל וְהַיְלָדִים, וּמְגָרְשׁוֹת אוֹתָם מֵהַבַּיִת לֶאֱכוֹל בַּחוּץ, אוֹ בָּרְחוֹב אוֹ בַּמִסְדְרוֹנוֹת, וְאֵינָן שָׂמוֹת לֵב שֶׁבִּמְקוֹם לְהִתְקַדֵּשׁ בְּמִצְוַת בִּעוּר חָמֵץ, הֵן פּוֹגְעוֹת בְּעַצְמָן וּבִבְנֵי בֵּיתָם. וְיֵשׁ לְלַמְדָן דַּעַת, שֶׁיַּעֲשׂוּ הַכֹּל בְּנֹעַם וּבְטַעַם וּבְשִׂמְחָה, וְכָךְ תִּשְׁרֶה בְּבֵיתָם הַשְּׁכִינָה. מִצַּד שֵׁנִי, רָאוּי לַבַּעַל לְהָבִין אֶת הַצֹּרֶךְ הַנַּפְשִׁי שֶׁל אִשְׁתּוֹ לְעִנְיְנֵי הַבַּיִת, וְלֹא יִתְקוֹטֵט אִתָּהּ עַל כָּךְ.

ג. יֵשׁ לְנַקּוֹת אֶת כָּל הַחֲדָרִים וְאֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה רְגִילִים לְהַכְנִיס שָׁם חָמֵץ. וְכֵן, אֶת הַמַּחְסָנִים, הַחֲצֵרוֹת וְהַמִּרְפָּסוֹת. לְאַחַר שֶׁנִּקּוּ כָּל חֶדֶר, יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס לְשָׁם חָמֵץ עַד הַפֶּסַח, וּמֻמְלָץ לִתְלוֹת בְּדֶלֶת הַחֶדֶר פֶּתֶק שֶׁכָּתוּב עָלָיו: "חֶדֶר כָּשֵׁר לְפֶסַח - נָא לֹא לְהַכְנִיס חָמֵץ!".

ד. טוֹב לְהַתְחִיל בַּנִּקְּיוֹנוֹת מֻקְדָּם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יְסַיְּמוּ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, וְיַגִּיעוּ לְלֵיל הַסֵּדֶר עֲיֵפִים וּמֻתָּשִׁים, וּבְכָךְ יַפְסִידוּ אֶת הַמִּצְוָה הָעִקָּרִית שֶׁל לֵיל פֶּסַח "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בַּהֶמְשֵׁךְ.

ה. גַּם אֶת הָרֶכֶב יֵשׁ לְנַקּוֹת מֵחָמֵץ, וְלָכֵן יֵשׁ לְהָרִים אֶת הַמּוֹשָׁבִים עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, וְלִשְׁאֹב מִשָּׁם אֶת הַלִּכְלוּךְ. גַּם בָּזֶה יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לֹא לְחַכּוֹת לְעֶרֶב פֶּסַח שֶׁהַלַּחַץ אָז גָּדוֹל, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּהֶקְדֵּם וּלְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס לְשָׁם חָמֵץ עַד פֶּסַח.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי ג', ל')

"אַל תָּרִיב עִם אָדָם חִנָּם אִם לֹא גְמָלְךָ רָעָה" (ב')

אַתָּה עוֹמֵד בַּתּוֹר בַּבַּנְק, וּפִתְאוֹם נִכְנַס אָדָם מִבַּחוּץ וְעוֹקֵף אוֹתְךָ. אַתָּה פּוֹתֵחַ זוּג עֵינַיִם וְהוּא אוֹמֵר לְךָ מִבְּלִי לְהָנִיד עַפְעָף: "אֲנִי הָיִיתִי פֹּה מִקֹּדֶם!!" מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? מַרְבִּיץ? צוֹעֵק? מִתְוַכֵּחַ? כָּךְ אוֹ כָּךְ - זֶה לֹא יִגָּמֵר טוֹב.. הַפִּתְרוֹן הָאֲמִתִּי הוּא: לְוַתֵּר! כֵּן, תִּסְתַּכֵּל עָלָיו בְּחִיּוּךְ וְתַגִּיד לוֹ: "אֵין שׁוּם בְּעָיָה, אִם הָיִיתָ כָּאן זֶה תּוֹרְךָ - בְּבַקָּשָׁה..." תִּרְאֶה שֶׁרַק תַּרְוִיחַ מִזֶּה!

כֵּן, תְּוַתֵּר! תְּוַתֵּר! אֶל תִּפְחָד לְוַתֵּר! מֶוִתּוּרִים רַק מַרְוִיחִים. מִי שֶׁמִּתְעַקֵּשׁ וְצוֹעֵק וְעוֹשֶׂה מְהוּמָה - מַפְסִיד, מִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ לִמְאוּמָה - מַרְוִיחַ. וְהִנֵּה לָנוּ דֻּגְמָא אַדִּירָה לָעִנְיָן.

בַּתּוֹרָה נֶאֱמַר עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (שְׁמוֹת לד): "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו", מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מַחֲזִיק אֶת הַלּוּחוֹת וְעַל פָּנָיו הָיוּ "קַרְנֵי הוֹד" וְהוּא לֹא יָדַע. הַמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה, מז') שׁוֹאֵל: מֵהֵיכָן לָקַח מֹשֶׁה אֶת קַרְנֵי הַהוֹד הַלָּלוּ? וְעוֹנֶה: "כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה כּוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה בַּשָּׁמַיִם נִשְׁאַר קְצָת דְּיוֹ בַּקֻּלְמוֹס וְה' מָרַח אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ וּמִזֶּה נַעֲשׂוּ קַרְנֵי הַהוֹד". וְקָשֶׁה לְהָבִין זֹאת, שֶׁכֵּן כֵּיצַד אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵכִין לִכְתִיבַת הַתּוֹרָה "דְּיוֹ" יוֹתֵר מֵהַדָּרוּשׁ? מְבָאֵר רַבֵּנוּ 'אוֹר הַחַיִּים' וְאוֹמֵר: כְּשֶׁאָמַר ה' לְמֹשֶׁה לִכְתֹּב בַּתּוֹרָה אֶת הַפָּסוּק (בַּמִּדְבָּר יב): "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" מֹשֶׁה כַּמּוּבָן עָשָׂה כִּדְבָרַיו, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹם לִכְתֹּב אֶת הַמִּילָה "עָנָיו" עִם הָאוֹת יוֹד, הוּא כָּתַב: "עָנָו" בְּלִי יוֹד. דָּבָר זֶה עָשָׂה מֵחֲמַת עֲנָוָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, וּמִזֶּה נִשְׁאַר דְּיוֹ שֶׁמִּמֶּנּוּ נַעֲשׂוּ קַרְנֵי הַהוֹד.

אָמַר עַל זֶה הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז': מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה שָׁלֵם, אַךְ לֹא זָכָה לְקַרְנֵי הַהוֹד אֶלָּא דַּוְקָא עַל מַה שֶׁלֹּא כָּתַב! מַדְהִים!