הרב זמיר כהן: "דרך המחשבה ניתן לבנות עולמות"

אחרי שני חלקי "המהפך", השו"ת "נזר כהן", הספרים "הצופן", "מפתחות חיים", "מסע אל האמת" והביאור לשיר השירים, יופיע בחנויות הספרים (וגם במוקד הידברות - ראו תמונה מימין) החל מהשבוע הספר החדש "אדם ועולמו - שיחות הרב זמיר כהן שליט"א". את הספר ערך הרב יעקב פוזן, שריכז הרצאות רבות של הרב זמיר במשך השנים, העוסקות במגוון נושאים. הספר ערוך בטוב טעם, מחזק מבחינות רבות, ובעיקר מעניק הדרכה והכוונה בתחומי החיים השונים.

"מדובר במקבץ הרצאות שנמסרו במשך השנים בנושא האדם ועולמו, וכעת נאספו לספר אחד", מספר הרב זמיר כהן על הספר החדש. "העורך הוא הרב יעקב פוזן - איש חינוך ומוסר ידוע, שכבר ערך והוציא לאור שיחות ושיעורים רבים. זו ההזדמנות להודות ולהכיר לו טובה על השקעתו וטרחתו הרבה ועל התוצאה הנפלאה שבאה לידי ביטוי בפרקי הספר".

הפרק הראשון הוא "האדם וכוחותיו". האם לפי היכרות הרב את הציבור היום, רובנו מעריכים נכון את כוחותינו?

"ברור שלא. אנו נמצאים בעולם חומרי שנתפס בחושים ונראה לעין, ולכן חיים בתחושה טבעית שרק מעשה פיזי יוצר שינוי מעשי. תחושה זו גורמת לנו להתמקד בעיקר בענייני החומר שבעולם כדי להיות מאושרים. לאמיתו של דבר, באמצעות המחשבה ניתן לבנות עולמות בתוך עצמנו ובסביבתנו, להתמודד עם קשיים ואכזבות, להיות מלאי שמחת חיים ומתוקנים במידות. פרקי הספר כוללים הדרכה מעשית כיצד להגיע לכך".

הספר עוסק גם בהתמודדות עם כעסים. העצות טובות ויפות, אבל איך מיישמים אותן ברמה הפרקטית, בעיקר בעידנא דריתחא?

"כמו בכל מלחמה, גם במלחמה עם יצר הכעס יש להכין תחילה כלים להתמודדות ברגע האמת. זה מתחיל בהבנת הנזק הגדול שבכעס גם מההיבט הרוחני - מצד ההשפעה על נפש האדם, וממשיך בשינון העצות המעשיות בשעת הניסיון. וכשמגיע ניסיון הכעס, יש להעלות בזיכרון את כל מה שלמדנו, ולהתחיל ליישם. העיקר, לא להתייאש בגלל כישלונות ואי עמידה ביעדים שהצבנו לעצמנו. ישנה נטייה טבעית להתחיל להתגבר על הכעס, וכבר לרצות לראות תוצאות מושלמות, אבל כפי שנאמר, שבע יפול צדיק וקם. הוא נופל, אבל כבר נקרא צדיק משום שהוא קם. הוא לא משלים עם הנפילה. אין מי שנולד מושלם. אבל כשממשיכים להתמודד ולא מתייאשים, מגיעים לבסוף ליעד - השליטה העצמית".

בהקדמה לספר מזכיר הרב את ענקי הרוח שפעלו בשכונת בית ישראל שבירושלים, ומספר שהתבשם מתורתם ומהנהגתם בקודש. האם זכורים לרב מקרים מיוחדים של התרשמות משמעותית מהנהגות אחד הגדולים?

"האמת היא, שעצם החיים בצילם של גדולי תורה והנהגה, מסייע להבין איך בן אדם בכלל, ויהודי בפרט, צריך לחיות, גם ללא סיפורים מיוחדים. זהו ביאור מאמר חז"ל, גדול שימושא יותר מלימודא. המבט מהיום לאחור - לאותם ימים בבית ישראל, כשכולם מסביב חיו חיי פשטות וצניעות וכל שאיפתם היתה חיי תורה, דומה במשהו לאדם שיצא מגן בוטני שפורחים בו המוני פרחים יפים ונפלאים, והכל זכור לטובה. אבל אספר מה שעולה כעת בדעתי. כילד, זכורה לי היטב דמותו של המקובל הרב ששון לוי זצ״ל עם גלימתו ומצנפתו, הוא היה מופיע לפתע בתחילת הרחוב, צועד בצעדים מהירים, וכבר היה בסוף הרחוב כשפיו אינו פוסק מלמלמל דברי תורה. כשדמותו ההדורה היתה נראית, היו כל הילדים מפסיקים את משחקם ורצים אליו לנשק את ידו. ומה הוא היה מברך? היה מניח את ידו על ראשו של כל ילד תוך כדי הליכה, אבל פיו היה ממשיך לדבר בדברי תורה. זה היה מוסר השכל לכל החיים, עד כמה צריך ואפשר לנצל כל רגע. היה ניתן לראות אז ברחוב גדולי ישראל שחיו ופעלו באותם הימים בסביבה. הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, מי שלימים היה ראש ישיבת פורת יוסף, היה ענק בתורה באופן מפליא, אבל היה צועד ברחוב כאחד האדם ומשיב לפונים כאילו הוא חברם משכבר הימים. באחד המקרים הוא נכנס לחנות לקנות משהו, ואב שהרב מל את בנו בשבת, שאל אותו שם כמה עליו לשלם עבור המילה. הרב הרים את עיניו הטובות שהביעו תמיד את הענווה האופיינית לו, ושאל: כל מה שאבקש בשכרי תיתן לי? האב הנבוך השיב בחיוב. ואז אמר לו הרב מתוך חיוך רחב כאילו היו חברים: התשלום עבורי הוא שתזכה לבן נוסף, ואזכה שוב לקיים מצוות מילה. חוויות כאלה נחקקות לנצח. מהרב ישראל יעקב פישר זצ״ל, אב בית הדין של העדה החרדית, שהיה פיקח עצום ועניו גדול, היה ניתן ללמוד איך להשיב לשואלים. לעיתים זכיתי לשאול אותו שאלות בהלכה תוך כדי הליכה ברחוב, כשהוא עונה בחריפות ובחביבות כאילו בן גילו משוחח אתו.

"מעמד מיוחד היה אז לדרשת שבת הגדול בהלכה ובמוסר של המקובל הרב יעקב מוצפי זצ״ל בבית הכנסת שושנים לדוד, כשכולו שלהבת אש, ומיד אחר כך דרשת הרב יצחק יעקב וייס בעל המנחת יצחק בבית המדרש של העדה החרדית. די היה לראותו מדבר כשהוא עטוף בטלית גם מבלי להבין את דבריו, כדי לחוש את קדושת התורה. וכמובן, שיעוריו ודרשותיו המיוחדים של - ייבדל לחיים טובים וארוכים - מרן הרב עובדיה יוסף. היה זה מוסר השכל גדול לראות עד כמה יש לטרוח ולהתאמץ כדי להרביץ תורה ברבים. לעתים בשבת אחת היה הרב מוסר ששה או יותר שיעורי תורה בבתי כנסת שונים, כשהוא צועד במהירות ועובר ממקום למקום - גם למקומות שאינם קרובים, כשאנו הילדים רצים בעקבותיו. היו אלה ימים מיוחדים".