חודש תשרי - כל מה שרציתם לדעת

- החודש הראשון בחודשי השנה למניין בריאת העולם, והחודש השביעי בחודשי השנה למניין יציאת מצרים, הוא חודש תשרי.

- החודש נקרא בנביאים (מלכים א' ח, א): "ירח האיתנים", משום שנולדו בו איתני העולם האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, וגם נפקדו בבנים בחודש זה. יש מסבירים שמשמעות השם איתנים הוא בגלל נחלי מים חזקים, שבחודש זה מתחילים הגשמים לרדת ומתגברים המים בנהרות.

- חודש תשרי משופע בחגים ומאורעות רבים: שני ימי ראש השנה, צום גדליה, יום הכיפורים, שבעת ימי חג הסוכות, הושענא רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה.

- בתורה הוא נקרא "החודש השביעי" לגאולת ישראל ממצרים, ויומו הראשון חל ראש השנה.

- בכללי הלוח העברי נקבע, כי "לא אִדּ"וֹ ראש", כלומר היום הראשון של ראש השנה לעולם לא יחול באחד מן הימים, ראשון, רביעי ושישי.

- השם תשרי מקורו בלשון הבבלית "תשריתו" שמשמעותו ראשית והתחלה. השם תשרי משמש גם בערבית בשם תשרין, וגם שם הפירוש הוא התחלה לשון תחילת השנה החדשה.

- חז"ל פירשו את השם תשרי בלשון הארמית, במשמעות של התרה ועזיבה של חובותינו וקבלת זכויותינו בידי ה'.

- אחרים מסבירים את השם תשרי במשמעות של היטהרות במים, כמו שָׁרָה = טבל. בהקשר לכך מביאים את דברי רבי עקיבא: "לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים".

- בלוח החקלאי העתיק שנמצא בגזר, נקרא שם החודש "ירח האסיף", על שם תקופת איסוף התבואה בחודש זה. החודש נקרא גם בשם "מלך החודשים" כי חלים בו חגים רבים.

- בתקופת הנביאים ובזמן שהיו מקדשים על פי הראייה, היו זמנים שראש השנה היה יום אחד ולאחר מכן עד היום תיקנוהו ליומיים.

- בראש השנה, כל באי העולם עוברים לפני הקב"ה כבני מרון והוא דן את כל העולם לפי מעשיו וקובע את עתידו בשנה הבאה.

- חודש תשרי הוא לעולם מלא בן שלושים יום.

מזל החודש

- מזל חודש תשרי הוא מאזניים, כי כך צורת הכוכבים בשמים בתקופה זו העוברת אל מאחורי השמש.

- המאזניים מסמלים גם את ימי הדין של ראש השנה ושקילת הזכויות ומה שנגדם, כדי לזכות להיחתם בספרם של צדיקים גמורים.

 - יש גם שמוצאים במאזנים סמל לבריאת העולם, שהרי בכל הבריאה הכל נעשה במידה ובמשקל בהשגחה העליונה.

- יש שמצאו רמז בשם מאזניים לאיזון בין היום והלילה בתקופת תשרי, שהם שווים באורכם בחלוקת שעות היממה.

- בחודש תשרי מסתיים הקיץ ומתחילה תקופת הסתיו. הימים מתקצרים והאוויר נעשה קריר ולקראת סוף חודש תשרי יתחילו במסיק הזיתים.

מזל מאזנים

חודש תשרי באספקלריה חסידית

מבין המצוות הרבות שבהן זיכנו הקב"ה לקיים בחודש תשרי, המצווה העיקרית היא תקיעת שופר. בספרי החסידות עסקו רבות בעניינה ומהותה של מצווה זו. נקודה מיוחדת בביאורי החסידות היא, שקול השופר הוא קול פשוט וללא גיוון מוסיקאלי. קול אחיד, קול שלא משתנה בשינויי קצב וצליל ושומר על הטוהר והמקוריות. השופר נובע מקרן איל, קרן של בהמה, המסמלת את הפשטות ומבטאת את הצעקה הפנימית מעומק הלב תוך נקודת פנימיות הלב.

באמצעות השופר צועק היהודי אל אביו המלך שבשמים, צעקה עמוקה ואמיתית על כך שעד עתה התרחק ממנו על ידי עוונותיו, ועתה בימי התשובה קורא מביע הבן בשופר את כל רגשותיו אל הקב"ה ומבקש "הצילני נא".

הבעש"ט נ"ע המשיל על כך משל:

מעשה בבן מלך אחד, שהיה חביב על אביו מאוד. עלה בדעתו של האב המלך לשלוח את בנו למרחקים כדי שילמד דרכי בני אדם ויחכם עוד. העניק המלך לבנו הון רב, צירף אליו שרים ומשרתים ושלחו לדרכו למדינות הים. עברו ימים רבים ובן המלך בזבז כסף רב, כי היה רגיל לתפנוקים ומותרות בארמון המלך, עד שברבות הימים לא נותר לו מאומה. בינתיים, התרחק מאוד ממקום מגורי אביו המלך והגיע למקום כה רחוק, ששמע המלך כבר לא הגיע לאוזני התושבים ואף אחד מהם לא סייע לו.

כאשר ראה שכלו לו כל האמצעים להחיות את נפשו, בצר לו החליט הבן לחזור למדינת אביו המלך. אולם, מחמת הטלטולים והצרות, שכח בן המלך את לשון מדינתו וכשהגיע לאחר תלאות רבות לעיר הבירה, לא הצליח לדבר עם בני המדינה וכולם לעגו לו כשאמר להם שהוא בן המלך ואף הכוהו ופצעוהו. בינתיים, התקרב בן המלך אל הארמון וגם שם לעגו לו, עד שבן המלך התחיל לצעוק בקול גדול בזעקות רמות בלי מלים, כדי שיכיר המלך את קולו. שמע המלך קול מוכר ואמר: "הלוא זהו בני הצועק מתוך צערו", ובאהבה רבה חיבקו המלך ונישקו והכניסו הביתה.

בני ישראל נקראים בנים לקב"ה, וכאשר האדם יורד לעולם הוא מתרחק לפעמים מאביו המלך ואף שוכח את לשונו, אולם בראש השנה תוקעים בשופר כדי להביע חרטה על העבר ורצון עצום להתקרב אל הקב"ה ולשמוע בקולו. על ידי כך מראה ה' את חיבתו לבנו יחידו וסולח לו על העבר.

כשהיו רבותינו נשיאי חב"ד מספרים את משלו הקולע של הבעש"ט, היו מדגישים שהכוונה בתקיעת השופר היא לא בתוכן הצעקה אלא בעצם הצעקה הנובעת מעומק פנימיות הנפש. תכלית הצעקה בתקיעת השופר היא ההתעוררות לקיום התורה ושמירת המצוות כראוי במשך כל השנה כולה.