חודש מנחם אב - כל מה שרציתם לדעת

- החודש האחד עשר למניין החודשים לבריאת העולם, והחודש החמישי למניין החודשים בתורה ליציאת מצרים, הוא חודש מנחם-אב.

- חודש אב לא נזכר בתורה בשם זה. באשורית הוא נקרא בשם "א-בו", ויש אומרים שהוא קיצור של השם "אבו סרני", שפירוש חודש היבולים.

- בלוח החקלאי העתיק שנמצא בגזר, נקרא חודש זה בשם "ירח קיץ", על שם סיום תקופת הקיץ שבו.

- יוסף בן מתתיהו מספר, שחודש זה נקרא בשם סאבא, וכנראה משמעות השם בערבית: אריה, על שם מזל החודש.

- החודש מוזכר בתורה כיום הפטירה היחיד שמוזכר בו, בא' באב יום פטירת אהרן הכהן.

- בחודש אב, היו שלוחים יוצאים בזמן שבית המקדש היה קיים, כדי להודיע מתי התקדש החודש כדי שיידעו מתי להתענות בו על חורבן ביהמ"ק.

- חודש אב היה בעבר חודש של שמחה ושפע, כי בו נאספים יבולי הקיץ, מתקיים בציר ענבים וביכורי פירות הקיץ, אולם הוא הפך לחודש של פורענות ובו אירעו חמישה דברים: נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ ישראל, חרב הבית בראשונה, ובשנייה, נלכדה העיר ביתר, ונחרשה ירושלים.

- בחודש זה מתעצמים מנהגי האבלות של ימי בין המצרים, שמגיעים לשיא חומרתם ב"צום החמישי" בתשעה באב על חורבן בית המקדש שייבנה במהרה בימינו.

- בגלל הצרות שאירעו בו אמרו חז"ל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה", והוסיפו לו את הכינוי "מנחם" שנזכה לנחמה וגאולה ואבלנו ייהפך לשמחה, וגם מפני שבחודש זה נולד המשיח בחודש זה תחל הנחמה כנאמר בדברי הנביא זכריה.

- דורשי רשומות מצאו בשם א"ב, ראשי תיבות לאדום ובבל, שהן שתי הממלכות הקשורות לחורבן בית המקדש הראשון והשני.

- בחמישה עשר באב, חל חג הכרמים, שלא היו ימים טובים לישראל כיום זה וכיום הכיפורים. ביום זה יצאו בנות ירושלים בכלי לבן שאולים וחולות בכרמים.

- חודש אב, לעולם מלא בן שלושים יום.

מזל החודש

- מזל חודש מנחם אב, הוא מזל אריה.

- מזל החודש מסמל את עם ישראל שיתגבר כארי למרות הצרות, כנאמר: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", לקום מחורבן לגאולה.

- יש שמסבירים את מזל החודש בגבורת שמשון, ששיסע את כפיר האריות בחודש אב, בימי הבציר בתמנע.

- בחודש אב מתבצע בציר הענבים ואיסוף הירקות. מזג האוויר חם כפי שאמרו חז"ל: "שלהי דקייטא קשה מקייטא", סוף הקיץ קשה מהקיץ עצמו אולם פעמי הסתיו מתדפקים כבר בפתח.

מזל אריה

חודש מנחם אב באספקלריה חסידית

חודש אב בעיקרו וברובו הוא חודש הנחמה. רק פחות מן השלישי הראשון של החודש, מכיל ימי צער ואבל על חורבן המקדש והגלות, אך בימים הנותרים מיד לאחר תשעה באב, אנו שומעים את הנחמה הכפולה מפי הקב"ה: "נחמו נחמו עמי", ואת הדי הגאולה העומדת אחר כותלנו.

לא לחינם נקרא החודש: "מנחם אב", לאמר, האב שהוא הקב"ה, מנחם את בניו ומראה להם את הישועה הקרובה ואת הדרך אליה.

אך נשאלת השאלה, מה עניינה ותוכנה של נחמה זו של הקב"ה לישראל? בדרך כלל, אדם מנחם את רעהו שחלילה באה עליו פורענות. מכיוון שהאדם אינו מסוגל להושיעו מן הצורה, משמיע הוא באוזניו דברי ניחומים לעודדו ולפייסו ולהפיג צערו, אך זה אינו שייך לכאן.

ידוע הביטוי של נחום איש גם זו: "גם זו לטובה", ביטוי המביע קבלת הייסורים בשמחה ונתינת תודה לה' על הרעה כמו על הטובה. ביטוי זה שונה מביטויים אחרים של צידוק הדין, כגון כל מה שעושה הקב"ה לטוב הוא עושה. כשאנו אומרים גם זו לטובה, איננו מסתפקים בידיעה כי מן הרעה ומן הצער תצא ותצמח טובה, אלא אנו מצהירים ומכריזים כי גם זו לטובה. הצער שנראה לנו כרע, הוא עצמו טוב.

כשנביט היטב בגזרת החורבן והגלות נמצא, את הטוב ואת מהותה האמיתית. הגלות באה לא רק מפני חטאינו גלינו מארצנו, אלא שהגלות היתה צפויה על ידי קורא הדורות מראש למטרה ותכלית נשגבת וגדולה יותר מאשר עונש על החטאים. הכוונה היא לדרגה הנעלית ביותר שאליה יגיעו בני ישראל עם הגאולה השלימה, דרגה שאפשר להגיע אליה רק על ידי כך שקודמת לה הגלות והצער שבה.

משל לבן מלך שלא מגלה את כוחו וחכמתו, כשרונותיו ויכולותיו, כאשר הוא נמצא בתוך ארמון המלך ומוקף בגלי חיבה והערצה. אבל כשהוא נמצא בגלות באווירה עוינת ומלאת הפרעות וקשיים, יכול הוא לגלות ולבטא את כוחותיו וכשרונותיו הגדולים.

כאשר בן המלך יבטא ויביא לידי גילוי את כוחותיו הנפשיים במצב של גלות ויתגבר על הקשיים וההפרעות, הוא ימצא את עצמו ויבא את מהותו האמיתית. לאחר מכן, כשישוב להיכל המלך מוכתר בכתר הניצחון הרוחני, ייווכח כמה הועילה לו שליחתו לגלות והתרחקותו מבית אביו.

כאשר אנו בני ישראל נמצא את עצמנו גם בגלות ונבטא את מהותנו הרוחניות כבניו של הקב"ה, ונקיים את מצוותיו בשמחה, אז נמצא נחמה שבתוך הצער ונבין שהגלות היא שלב לגאולה.