פרשת תצוה: להיות הכי קרוב אל הכל יכול

סיטואציה מוכרת: גדוד חיילים קרבי יוצא למשימה מסוכנת. לפני כן הם מקבלים שיחת מוטיבציה מהמפקד. נאום של מילים פשוטות ששינונן מביא את רוח הקרב אל הפייט הנכון. זהו אחד מסודות ההצלחה של הגנרלים הגדולים שהצליחו בקרבותיהם.

הייתה זו שעת בוקר חורפית. התקשרתי אל ידידי, מנכ"ל משרד פרסום מוצלח ומהגדולים שבהם. האמת שהייתה לי בכלל טעות במספר, אבל הכל בהשגחה פרטית כמובן. הם היו שם שניה לפני יציאה לפרזנטציה חשובה מול אחת החברות הגדולות ביותר במשק. שעת לחץ.

לא ברור מי יותר משקשק לפני היציאה לקרב - החיילים או הפרסומאים אחרי ימים ולילות כשהם טרוטי עיניים ורצופי הכנה אינסופית. מה שברור הוא שגנרל טוב מעניק להם בשעה קשה זו את כל מה שיש לו, וזה היה הלוקיישן שנגלה לאוזני האפרכסת מעבר השני. דרמה במיטבה. שיחת מוטיבציה ל'מבינים' בלבד.

"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי". מה בעצם עמד מאחורי בקשתו של דוד המלך, יש הסברים רבים, אולם את אחד המעניינים אמר הגה"ק רבי ישראל מרוזין שביאר כי הנה (ב"ר בראשית פ' יד) חמשה שמות נקראו לה לנשמה, נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. ועל זאת התכוון דוד כי ה"אחת" היחידה היא נשמתו השאולה מאת ה', והרי דין 'שואל' שהוא חייב בכל אשר יקרה ואפילו באונסים, - עצתו של שואל זה, כפי שאמרה תורה כי אם "בעליו עמו" בעת ההשאלה, הריהו פטור כשיקרה לו אסון וממילא מובנת גם שאיפתו של דוד ה'שואל' - "אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי" יען כי אם ישב בבית ה', הרי יהיה "בעליו עמו" וכך פטור יהיה כל ימי חייו... כי כשאתה בקרבת ה' - בעליה של הנשמה האחת והיחידה, אתה נהנה מפריווילגיות מיוחדות וזה כדאי.

עד כאן היה הנאום, ואם הבנתי טוב המנכ"ל בעצם התכוון לומר לעובדיו המסורים: חבר'ה, עד היום הכינונו את המצגת במיטבה, אבל היא רק הסיפור כיסוי, מעתה הבה נחוש הכי קרוב אל האלוקים כי זהו בעצם הסיכוי הנכון שלנו...

הלו?! כן, כנראה ככה זה עובד במשרדים הגדולים באמת, שם יודעים שהאפיק הנכון אינו מסתיים באפיקים הצרים של בני האדם, אלא הרחק בקצה האופק וכמה שיותר קרוב אל האלוקים. ותודה לידידי הגנרל שהשאיר אותי על הקו ברגעים האישיים הללו שהביאו אותי אל התובנה הבאה.

* * *

לא מכבר ניתנה תורה על ההר. עם ישראל נמצא בפסגתו הרוחנית ואו אז באה ההוראה לבנות את המשכן. מדוע ולמה דווקא עכשיו? מהו הסוד הטמון כאן? 

המדרש עונה על כך במשל מרתק:

"...אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, מכרתי לכם תורתי. כביכול נמכרתי עמה, שנאמר 'ויקחו לי תרומה'. משל למלך שהיה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו 'בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך - קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי'.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה. לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר ועשו לי מקדש...." (שמות רבה פרשת תרומה פרשה לג) .

אכן כן, יחידית ויחידה היא שניתנה לנו, עם ישראל והתורה הקדושה מחוברים כמו חתן וכלה ששבו זה עתה מהחופה הגדולה בהר סיני. קבלנו את התורה במתנה ואמרנו "נעשה ונשמע" אולם כיצד מצליחים מהיום והלאה להתפתח עם בן הזוג העצום הזה ובכן כאן באה העצה המופלאה שהעניק לנו נותן התורה בעצמו: "בית אחד עשו לי שאדור בתוכו" אני אהיה עמכם בצמוד ממש וכך זה אפילו ישדרג את הכל.

כמובן, המגורים בסמיכות לבורא עולם אינם רק עבור פטור של "בעליו עימו" אלא אדרבה מנוף אדיר לעשייה חיובית וברוכה, הן מהבחינה הרוחנית המחייבת, והן כפשוטו צא ולמד מעובד אדום הגיתי שארון ברית האלוקים הופקד בביתו שלושה חודשים ויברך ה' את כל ביתו עבור זאת וכפי שמבאר המלבי"ם (שמואל ב פרק ו)  "כי הפיץ מי הברכה מדליו, ויברך ה' תחלה את עובד אדום בעצמו, בקניניו ובנכסיו, ואת אשתו, ואח"כ ברך גם את כל ביתו, כמ"ש חז"ל (ברכות סג ב) שכל שמונה כלותיו ילדו ששה בכרס אחת!...".

בד בבד ידועים דברי חז"ל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח) שהוא בתוכם וקרבם של ישראל, כי "בתוכו" לא נאמר כי אם "בתוכם" כי היכל ה' המה עצמם! והיינו כי באדם עצמו ובהחלטתו תלוי כמה הוא זוכה להיות משכן לאלוקיו וממילא לברכה הגדולה שעמו.

* * *

ביל גייטס, האיש העשיר ביותר בעולם  הוא ורעייתו הם מגדולי הפילנתרופים בעולם. תרומותיו של גייטס, במסגרת הקרן שהקים, נאמדות בכ-30 מיליארד דולר. לא מכבר עבר האיש להתגורר באחוזה הענקית שהוא בנה לעצמו בסייאטל. כל מיני שכנים חטטנים שהתרגשו מנוכחותו בקרבתם הצטיידו במשקפת כדי לתצפת לתוך מתחם האחוזה שלו.

גייטס לא חיבב את זה, שכן הוא הרי חובב פרטיות, ואז הטיל על אנשיו לרכוש עבורו את כל הבתים באזור.

כיום כל השכונה בבעלותו, על אף שאיש לא מתגורר בבתים הסמוכים. אבל הבה נתאר לעצמנו שהוא דווקא היה מצוה על אנשיו להותיר במקומו את אחד השכנים החביבים שמצאו חן בעיניו, ככה סתם בשביל שיהיה לו ממי לבקש חצי כוס חלב כשיגמר לו באמצע הלילה... כמה היה האיש הזה מקושר ומאושר לתת את החלב... אין אומד ממוני שניתן לכייל בו את השכנות המאושרת הזו, על אף כל הסייגים שבה.

וזה כמובן רק המשל... שכן אנו מדברים בעצם על להיות שכנים של ה'כל יכול' האמתי, לו היינו רק קולטים כמה עוצמה ויכולת טמונים בזה לא היינו מפסיקים להתרגש. ולא זו בלבד אלא שה'שכן' הזה משפיע עלינו ללא הפסקה ברוב טובו הגדול, ובתמורה הוא מבקש רק דבר אחד קטן: "להעלות לפניו נר תמיד" – כביכול הוא צריך להאיר לפניו, כאשר המסר הטמון מבטא כביכול השכנות הדדית, לא רק מצד הנותן הגדול אלא משני הצדדים... וזו החביבות המופלאה שזכינו בה! בינו נא זאת.