ראשל"צ משיב דבר: משלוח מנות לנשים

שאלה: אשה נשואה שבעלה שולח משלוחי מנות רבים, האם היא חייבת במשלוח שלה בפני עצמה, או שהיא יוצאת ידי חובתה במה ששלח הוא? ובנוסף, האם אשה ששלחה זוג עגילים לרעותה יצאה בזה ידי חובת משלוח מנות, שכן הרי היא שמחה בזה לא פחות מדברי מאכל, או שמא עליה לשלוח דווקא מנות מאכל?

פסק הרמ"א (סי' תרצה ס"ד) שאשה חייבת במשלוח מנות. ואע"פ שהפרי חדש כתב שאין דין זה מחוור, דאיש לרעהו כתיב, ולא אשה. וכ"כ המהריק"ש בהגהותיו (סי' תרצה). והוסיף, שלא נהגו כן. וכן העיר הגאון בעל חות יאיר במקור חיים. (וכן פסק בפסקי הגר"א סי' תרצה, כדעת הפר"ח. וע' עמודי אש שם). כבר תירץ השבות יעקב ח"א (סי' מא) דנקט "איש" שסיפק בידו לעשות. ודברי הרמ"א שרירין וקיימין. שהרי גם הנשים היו באותו הנס. ע"ש.

וכן פסק בשו"ת שאלת יעבץ ח"א (סי' קכ). והוכיח כן מדכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים, וכשם שהנשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס, הכי נמי חייבות בעשיית מצוות הפורים, שהקיש הכתוב זכירה לעשייה, ואין היקש למחצה. וגם הרי נאמר, קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל "זרעם", ונשים בכלל, שבכל מקום שנאמר "זרע" זכרים ונקבות במשמע. וכן מבואר ביבמות (עד:), איש איש מזרע אהרן, איזהו דבר השוה בזרעו של אהרן (פרש"י, זכרים ונקבות), הוי אומר זו תרומה. ע"ש. ובקידושין (עז.) אלא מעתה בת כהן גדול תשתרי, זרעו כתיב, (ואפי' נקבות במשמע. רש"י). וע' ב"ב (קי:) והתנחלתם אותם לבניכם ולא בנותיכם. ופי' רשב"ם, מדלא כתיב "לזרעכם". אלמא אי הוה כתיב לזרעכם, גם הבנות בכלל. וע' בספר ישרי לב (דף ג ע"ד), שהביא שבשו"ת מעשה חייא (סי' יג) שקיל וטרי אם מלת זרע כוללת גם נקבות, וכתב ע"ז, ומי לא ידע בכל אלה שבמלת זרע גם הבנות במשמע וכו'. ע"ש. וע' בברכי יוסף (סי' תרצה סק"ח) שהקשה על השבות יעקב, דהא מעשה ידיה לבעלה אינם אלא מדרבנן, ומדברי הרמב"ם (פט"ז מהלכות אישות ה"ט) מוכח שעדיין לא נתקנה.

משלוח מנות

והאריך ע"ד השבות יעקב. ע"ש. ולק"מ, שי"ל שעכ"פ דרך הנשים לתת מעשה ידיה לבעליהן. וכיו"ב כתבו התוס' גיטין (מז:), מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא, ואם תאמר, והלא מן התורה אין לבעל פירות בנכסי אשתו, אלא תקנתא דרבנן בעלמא היא (כתובות מז:). וי"ל שדרך הנשים שנותנות הפירות לבעליהן, וכה"ג בקידושין (ד.). ע"כ. וכיו"ב כתב הרמב"ן עה"ת (ר"פ משפטים), לגבי מזונות האשה והבנים. ע"ש. וע' בחי' הגרע"א (סי' תרצה) שכתב, שאף שהכתוב ממעט הנשים מדברי קבלה, מ"מ חייבות מדרבנן שאף הן היו באותו הנס. וכמ"ש הטורי אבן (מגילה ד.) לגבי מקרא מגילה לנשים. ע"ש. וע' בחלקו של ידיד (סי' תרצה) שהמנהג כדברי הרמ"א. וכן פסקו הלבוש והפמ"ג ע"ש. וכ"פ החמד משה והחיי אדם והקש"ע והבן איש חי. הובאו בכה"ח (ס"ק נג). ע"ש. ואולם הגר"א בשיח אליהו שבסו"ס מעשה רב (סי' רמ) פסק שהאשה פטורה כהפר"ח. והקרבן נתנאל (פ"ק דמגילה סי' ז אות ט) כתב, שאפילו להרמ"א, אשה נשואה פטורה, שבעלה עושה הכל גם בשבילה.

ובהקשר השאלה הנוספת: הנה בשו"ת בית שערים (סי' שפ) שהאשה ששולחת לרעותה יוצאת י"ח גם בבגדים ותכשיטים וא"צ מיני מאכל בלבד כאנשים. ע"ש. ואולם לפע"ד אינו מחוור. וכן מצאתי בתורה תמימה (אסתר ט, כב) שכתב בפשיטות, שגם אשה לאשה תשלח רק דברי מאכל ומשתה.

הלכה למעשה: אשה חייבת במשלוח מנות, ותשלח לרעותה. וגם אשה נשואה אינה יוצאת במשלוח מנות של בעלה בלבד, ועליה לשלוח בעצמה ואף אשה לאשה תשלח רק דברי מאכל ומשתה ולא תכשיטים וכדומה.