דבר תורה לפרשת תצוה: בגדים מספרים על עצמם

נציגי התקשורת הנציחו את המחזה בלהט. יהודי דתי ניגש לראש הממשלה בעת ביקורו בארה"ב, אחז בכנף חליפתו ונישק אותה כשהוא מצהיר: "אתה בשבילי כמו ספר תורה".

ראש הממשלה נבוך. בכזה 'כיבוד' עוד לא נתקל מעודו. "אל תגזים", מלמל בסומק, "אל תגזים".

"אדוני ראש הממשלה", הסביר הדתי בסרקזם, "ממש כמו ספר תורה - כל שבוע יש לך פרשה חדשה"...  

* * *

על בגדיו של הכהן הגדול שעשייתם מפורטת בפרשתנו, מספרת הגמרא במסכת שבת (לא.): "מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר [שכתב ספרי תורה] שהיה אומר: 'ואלה הבגדים אשר יעשו, חושן ואפוד'. אמר [הגוי: בגדים] הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול. אמר אותו נכרי בעצמו: אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול.

בא לפני שמאי, אמר ליה גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו [שמאי] באמת הבנין שבידו [מכיון שלא מקבלים גרים הרוצים להתגייר עבור מטרה מסוימת מלבד הרצון לקיים את מצוות ה']. בא [הגוי] לפני הלל, גייריה [הלל הסכים לגיירו]. אמר לו [הלל לגוי לאחר גיורו] כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיסי מלכות. [כיון שרצונך להיות כהן גדול חייב אתה לדעת את הדינים וההלכות הללו].

הלך וקרא. כיון שהגיע [לפסוק] 'והזר הקרב יומת', אמר ליה [הגוי להלל]: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם [הקב"ה] קרא להם 'בני בכורי ישראל', [ולמרות זאת, כתיב עליהם 'והזר הקרב יומת', [אז] גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה [שאם יתקרב הוא לשמש ככהן גדול – דינו מיתה].

בא [הגר] לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול?! והלא כתיב בתורה 'והזר הקרב יומת' [בכך תמה אותו גוי מדוע לא טרח שמאי להסביר לו זאת]. בא [הגר] לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל! ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה".

רבי אפרים שלמה מלונטשיץ, בעל ה"כלי יקר", תמה על מעשה זה: האם הגוי הזה היה שוטה כל כך שהיה מוכן לעזוב את משפחתו והנהגותיו, לקבל על עצמו עול תורה ואיסורים והכל בשביל ללבוש בגדי כהונה?! וכי הגמרא מספרת לנו על תמהונים שהחליטו החלטה פזיזה בחייהם כדי ללמד כמה היה הלל ענו?...

הוא מקדים לתירוצו את דברי התלמוד במגילה (יב.) שם נדרש מן הפסוקים שאחשוורוש לבש בגדי כהן גדול במשתה שעשה לכל שריו ועבדיו.

אבל גם שם צריכים להבין: הגמרא מקדימה שבלשצר (אביה של ושתי) השתמש בכלי המקדש וקיבל את עונשו בכך שמת באותו הלילה. אחשורוש חשב שהבין את טעותו של בלשצר, ואמר 'אני אלבש את בגדי הכהונה ולא אנזק'.

באמת היה שווה לו להמר על חייו רק בשביל לבישת הבגדים?!

מבאר ה"כלי יקר": גם אחשורוש וגם הגוי שהתגייר הבינו שלא מדובר כאן בבגדים יקרים ויפים גרידא. בשביל זה יכל אחשוורוש לבקש מטובי החייטים בשושן שיכינו לו בגדים זהים. שייצרו עבורו משהו אופנתי יותר. והגוי יכול היה להזיל מכיסו כדי לקנות לו מחלפות בגדים תואמות.

הם השכילו להבין שבגדים אלו מכילים בקרבם אפשרות כפרה על חטאים חמורים, כלשון הרע, כעזות מצח, כהרהורי הלב. את הסגולה הזו הם חפצו לעצמם. לכן הם היו מוכנים להקריב כל כך הרבה כדי ללובשם.

ההבדל היחיד היה בתוצאה: הגוי שהתגייר הבין בסופו של דבר שלא הבגד הוא שעושה את האדם לטוב יותר, ואינו מכפר על החטא. אלא תבנית הבגד מרמזת לאדם להישמר מהחטא ובכך גם מתכפר לו כל שחטא בעבר. אבל אחשורוש עדיין נתון היה באשליה שהלבישה עצמה מכפרת, ולכן לא הפיק ממנה כל תועלת.

* * *

בגדי הכהן הגדול מכילים ברמזיהם "פרשיות רבות" לחיינו אנו. אמנם על לבישתם המעשית הוזהרנו בתורה "והזר הקרב יומת", אך את המסר שהם טומנים בחובם מצוה עלינו לאמץ ולהשתדל בכל פעם שאנו קוראים על עשייתם, להתחזק בלקח אחד מתוך מכלול הרמזים המופיעים בדברי חז"ל ובמפרשים מבגדי הכהונה. בסמיכות לחג הפורים ניתן להוסיף את הרמז הידוע למנהג התחפושות – הבגד עצמו אינו חשוב, אך המסר שהוא משדר נקלט אצל הסובבים.