סיפור לשבת: הערות אבודות שהאירו

במסירות קודש שאין לתאר מילא החיד"א (רבינו חיים יוסף דוד אזולאי, יום פטירתו י"א אדר) את השליחות שהטילו עליו חכמי ירושלים וחברון. שד"ר, שלוחא דרבנן, כך נקרא שליחם של חכמי התורה לארצות הגולה בכדי לאסוף תרומות לאחזקת היישוב היהודי בארץ ישראל בעיקר בירושלים וחברון, שלפני כמאתיים שנה, היה כרוך במסירות נפש רבה ובסכומי כסף לא מעטים.

שדרי"ם רבים נשלחו לארצות הגולה ברבות השנים. אולם אחד הבולטים והמוצלחים ביותר שבהם היה החיד"א. שנים רבות עשה בנדודיו, וחסך ככל יכולתו בהוצאות המסע ובצרכיו האישיים בכדי לנצל כל פרוטה עבור המטרה לשמה היא נאגרה – לעניי ארץ ישראל.

יתרה מכך, גאונותו הרבה בתורה, זיו פניו המאירות ונועם שיחו הרימו את קרנה של ארץ ישראל ותורתה בעיני ראשי הקהילות והרבנים שבחוצה לארץ. הללו ביקשו את קרבתו והתחממו לאורו הרב.

אך החיד"א עצמו חש שלא בנח מההערצה הרבה סביבו. ענוותן ושפל ברך היה, אינו מחזיק טובה לעצמו ולא חפץ שיפארו את שמו. וכדי למנוע אי הבנות נדגיש כבר כעת: בספרו "מעגל טוב", מתאר החיד"א גם בזיונות וייסורים לאין ספור שאפפוהו בנדודיו הרבים, אך איתם הרגיש נח יותר. עם הכבוד – הרבה פחות...

עם הרקע הזה נוכל להבין את אשר אירע לו בוורמס.

עיר גדולה במובנים גשמיים ורוחניים הייתה וורמס. ובתוכה ישב אחד מגדולי הדור בפולין בעת ההיא: רבי יעקב יהושע פולק, המפורסם יותר על שם חיבורו על הש"ס – "פני יהושע".

ה"פני יהושע" ניהל בעיר ישיבה גדולה ואיכותית של בחורים שלמדו תורה מתוך שקיעות מוחלטת בה. כאשר הגיע החיד"א לעיר, לא שש להראות את כוחו הגדול בתורה, או לחשוף את ידיעותיו. לכן הצטנע תחת כובעו כשד"ר מארץ ישראל.

עד תום איסוף הכספים בעיר, הוזמן השליח מארץ ישראל להתאכסן בביתו של ה"פני יהושע". שבוע שלם היה החיד"א בביתו, כאשר על כך הוא כותב בספרו של הגדולים: "ואני הצעיר [=החיד"א] זכיתי לקבל פני שכינה [=ה"פני יהושע"] איזה [=כמה] ימים ומראהו כמראה מלאך האלוקים, ונתן לי במתנה ספר "פני יהושע" על סדר מועד".

על ספר זה ברצוננו לספר: שעות ספורות לאחר שעזב החיד"א את העיר, הגיע לבית מדרשו של ה"פני יהושע" עגלון יהודי. בידו אחז נרתיק ובו טלית ותפילין, ספרי רישום חשבונות ועוד אי אלו מסמכים. אינו יודע למי להשיבם.

החיד

מעיון קל של בחורי הישיבה בחפצים הבינו מיד ששייכים הם לשד"ר מארץ ישראל ואבדו לו. בעיון בפנקסי החשבונות שלו נדהמו לראות את גודל זהירותו המופלגת בכל פרוטה ופרוטה שהגיעה לידו. אבל מה שריגש אותם היה ספרו של רבם שהיה בין החפצים.

לילה אחד בלבד היה הספר, הגדוש בחידושים עמוקים על מסכתות רבות בש"ס, ברשותו של החיד"א. והנה הוא לפניהם מלא בהערות רבות ובהגהות קצרות ועמוקות על כל אחד משולי דפיו... סיפרו זאת לרבם ה"פני יהושע", וזה האחרון הבין שאחד מגאוני א"י הצטנע בביתו ולא סיפר מי הוא. זאת ראה מהגהותיו העמוקות והחשובות.

תיכף ומיד ציוה לשלוח אחריו עגלון מהיר שישיגהו וימסור לו את חפציו, עליהם צירפו הרב ותלמידיו עוד תרומה הגונה לעניי ירושלים, וכרך חדש מכרכי ה"פני יהושע" במקום זה המלא בהערות שנותר ברשותו של הרב להתבסם מתורתו של החיד"א.