מעשה המגילה בראי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי

לעם ישראל, אין צורך בעדויות היסטוריות ממקורות זרים ובממצאים ארכיאולוגיים לחיזוק אמינות הכתובים. עדות התורה נאמנת יותר מכל עדות חיצונית או ממצא, מכל סוג שיהיה.

עם זאת, בעולם המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי, מגילת אסתר עומדת בעיצומו של מחקר מרשים שנמשך כבר למעלה ממאה שנים. שכן בהיות המגילה רוויה בפרטים הנוגעים לאותה תקופה, כגון שמות אופייניים של בני אדם, מידע אודות המתחם המלכותי שבשושן, פריטי ריהוט וכלים מיוחדים, חוקים שהיו מקובלים אז, רקע תקופתי ועוד, ניתן לשאוב ממנה ידיעות רבות ולזהות אותן בבירור בתגליות הארכיאולוגיות.

ואמנם, החוקרים מצאו בתעודות שונות ובחפירות ארכיאולוגיות -  שנמשכות למעשה עד ימינו אנו - חומר רב המקביל לתיאור המופיע במגילה. חומר העולה מתוך העפר, וחושף לנגד עיננו בזמן הזה את אשר ראו אנשי אותו הדור בימים ההם, בבחינת הכתוב: "אֱמֶת - מֵאֶרֶץ תִּצְמָח".[1]

המלך הפרסי חשיארש הראשון, הוא אחשורוש, בתבליט שנמצא בחורבות ארמונו בפרספוליס, איראן

אחשורוש והאימפריה הפרסית

מגילת אסתר פותחת בזיהויו של המלך שבתקופתו התרחש המאורע הכתוב בה, וכן היא מציינת את גבולותיה של ממלכתו:

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.[2]

רוב החוקרים[3] מזהים את המלך אחשורוש המוזכר במגילה עם המלך הידוע בהיסטוריה הפרסית בשם חשיארש הראשון, ששלט באימפריה האחמנית הענקית. שם זה נֵהְגָה בפרסית באופן מסוים ובעברית בהגייה שונה מעט.[4] יצויין כי במגילה עצמה שמו של אחשורוש נכתב לעיתים אחשורש ופעם אחת נכתב כאחשרש,[5] אך נקרא תמיד אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. מלבד הדמיון בשם חשיארש - אחשורוש, ישנן סיבות נוספות לזיהוי זה, שעל חלקן נעמוד לקמן. היוונים כינו אותו בשם כסרכסס הראשון, כהרגלם לשנות שמות ולהשתמש רבות באות ס׳ בשפתם. באמצעות זיהוי זה ניתן לשאוב ידיעות חשובות על המלך אחשורוש ותקופתו מדבריהם של היוונים הקדמונים, להם היה מידע רב אודותיו בעקבות הקרבות המרים שניהל נגדם בראש צבאו האדיר.

מרחבי האימפריה הפרסית אשר אחשורוש מלך עליה

מתוך המקורות ההיסטוריים עולה כי חשיארש היה בנו של דריוש, אך לא היה יורש העצר, ולמרות זאת הצליח להדיח את קודמיו ממעמדם והוכתר למלך.[6] ידיעות אלו משתלבות היטב ומתיישבות יפה עם מאמרי חז"ל הנראים כסותרים. שכן במדרש[7] ו"בתרגום שני"[8] מוזכר אחשורוש כבנו של דריוש, ואילו בתלמוד[9] כתוב שאחשורוש "מלך מעצמו - דלא חזי למלכותא, וממונא יתירא הוא דיהב, וקם".

דברי התלמוד נוסחו בדיוק רב. לא נאמר שאחשורוש לא היה מזרע המלוכה, אלא שלא היה ראוי למלוכה. כלומר, הוא לא היה המועמד הטבעי להיות מלך, אלא היה מי שקדם לו (ראה לעיל בפירוש "נזר הקודש" על המגילה פרק א, א), ובכל זאת הצליח לסלול את דרכו לכס המלכות באמצעות שוחד רב.

התלמוד מונה את אחשורוש כאחד מארבעת המלכים "שמלכו בכיפה". כלומר, שמלכותם התפרסה על פני כל העולם הידוע אז. ואכן, בכתובת שנכתבה בפקודתו על קיר טירת ואן באיזור שהיה שייך לממלכתו (כיום בטורקיה), מתפאר אחשורוש כי הוא "מלך העולם כולו". מעדות המגילה עולה כי לא היתה זו התפארות מליצית אלא קביעה נכונה לחלוטין, וכפי שגם ההיסטוריון היווני הרודוטוס מציין בכתביו, כי מלך זה מלך על כל העולם הידוע אז.[10] ידיעה זאת משמשת כרקע לדברי המן בפני אחשורוש כי העם היהודי מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותו, ודתו של עם זה שונה משל כל העמים, ואת דתי המלך אינם עושים, ולכן לא כדאי למלך להניחם אלא יש לו לאבדם. כלומר, להשמיד כליל ח"ו את עם ישראל מן העולם. והדבר נתון בידו חלילה, שהרי כל עם ישראל נמצא תחת מלכותו.

הפרק מופיע במלואו בספר מגילת אסתר עם פירוש הרב זמיר כהן

ואמנם, תחומי שלטונו של אחשורוש הוכרו גם על ידי החוקרים כעובדה היסטורית וארכיאולוגית, והללו כתבו כי "תחומי ממלכת אחשורוש המותווים במגילת אסתר, מקיפים את כל הארצות 'מהודו ועד כוש' ומשמשים הגדרה מדויקת לגבולותיה של הממלכה הפרסית... מגילת אסתר מתארת את גדולתו של אחשורוש כמושל בארבע כנפות הארץ, ויש בכך משום התאמה הן לתאריו של כסרכסס בכתובתו - 'מלך הארצות שיושבים בהן עמים רבים', 'מלך העולם כולו' - והן למסורת שמביא הרודוטוס".[11]

והנה במסכת מגילה[12] נחלקו רב ושמואל: "חד אמר, הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם. וחד אמר, הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי [סמוכות זו לזו], כשם שמלך על הודו וכוש - כך מלך מסוף העולם ועד סופו".

ברור שבמילים "הודו בסוף 'העולם' וכוש בסוף 'העולם'," אין הכוונה לכדור הארץ, שהרי אם מדינות אלה רחוקות משני עברי פרס ונמצאות בצידו השני של העולם, הרי הן סמוכות זו לזו. אלא הכוונה לשתי קצוות העולם המיושב כראוי באותם הימים, אותו כינו חז"ל בשם 'עולם'. שהרי אין שום גדולה או תועלת בשלטון על מקומות שוממים. לאור העולה ממפת מלכות אחשורוש  יש לומר כי 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. הודו וכוש היו הגבולות משני צידי פרס, ושימשו כסוף העולם שהוכר אז כמיושב. אך הן היו סמוכות זו לזו, ביחס למרחבי האימפריה כולה שהתפרסה על מרחבים ומקומות הרבה יותר רחוקים. וכשם ששלט בעוז על הודו וכוש שמשני צדדי פרס בגבולות הסמוכים זה לזה, כך שלט על המחוזות הרחוקים.

חיל פרס ומדי

אחשורוש מלך על מאה עשרים ושבע מדינות, אולם הצבא מוזכר במגילה כ"חיל פרס ומדי".[13] גם לענין חוקי המלוכה נאמר: "ויכתב בדתי פרס ומדי".[14] פרס היא הממלכה המרכזית, מדוע מוזכרת איתה גם מדי?

מהמסורת היהודית ומעדויות נוספות עולה כי שתי מדינות אלו הוזכרו כמקשה אחת משום קשרי החיתון בין מלכי שתי המדינות, כורש ודריוש, ואיחוד צבאותיהן, טרם כיבוש בבל והשתלטות פרס ומדי על כל המדינות הרבות שהיו כפופות לאימפריה הבבלית  (עיין בביאור "נזר הקודש" למגילה, פרק א, א).

ואכן, בממצאים שעלו מתוך החפירות בארמון אחשורוש נראים בבירור חיילי פרס בלבושם המיוחד לצד חיילי מדי בלבושם השונה, כאשר מיקומם מצביע על שוויון מוחלט שהיה ביניהם: חייל פרסי עומד בסמוך לחייל מדי, וכן הלאה לסירוגין.

כתובת אחשורוש חקוקה בסלע על קיר בטורקיה

אשר היתה אז תחת שלטונו, במקום הנקרא כיום טירת ואן

משתה המלך אחשורוש

לאחר שעמדה המגילה על זהותו של המלך ותחומי ממלכתו, היא עוברת לתאר את המשתה המפואר שערך אחשורוש בארמונו:

בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו. בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ. חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ.[15]

חיילים פרסיים ומדיים. המדיים, שניכרים כאן בכובעם העגול החלק, הוכרו כשווי ערך בממלכה הפרסית. תבליטים מארמון אחשורוש בפרספוליס

חיילים מצבאו הענק של אחשורוש, עימו דיכא את המרידות בשלטונו

אחשורוש עורך אפוא משתה גדול למספר בלתי נתפס של אנשים. וזה בהתאם למקובל בעת ההיא, בה המנהיגים נהגו לערוך משתאות מפוארים מרובי משתתפים. דוגמה לנוהג זה יש למצוא במסופר באחת ממצבות הניצחון (אַסְטֶלָה) של מלך אשור אשורנצריפל השני, שם מסופר שעשה משתה ל-69,574 איש (!) לחנוכת ארמונו.[16]

במדרש אבא גוריון נאמר: "ולמה עשה משתה?... איפרכיות [מחוזות] עמדו עליו וכבשם",[17] כלומר עד לשנה השלישית אחשורוש נאלץ להתמודד עם מרידות של מחוזות שהתנגדו לשלטונו, ורק בשנה השלישית, לאחר שעלה בידו לדכא את כל המרידות, התפנה לחגוג את תוקף מעמדו ושלטונו כמלך האימפריה הפרסית.

ידיעה זאת חופפת במדויק למקובל במחקר ההיסטורי והארכיאולוגי לגבי דמותו ומלחמותיו של חשיארש-אחשורוש:[18] "מיד לאחר שעלה לשלטון דיכא מרידה במצרים, שרדה בה ביד חזקה, בשונה מאביו ששלטונו במצרים היה נוח יותר. מרד אחר שאחשורוש דיכא באכזריות, נגרם על ידי המדיניות התקיפה שלו כלפי בבל... לאחר זה נשתקע אחשורוש בחיי הוללות ונהג כעריץ טיפוסי. זוהי דמותו במסורת של היוונים, וזוהי גם דמותו במגילת אסתר".

לרכישת מגילת אסתר עם פירוש הרב זמיר כהן