בהמשך למסמך FBI, ראיון בלעדי עם העיתונאי ג’רארד וויליאמס: "בידינו הראיות שהיטלר נמלט לארגנטינה"

ג'רארד וויליאמס וסיימון דאנסטן הם שני עיתונאים ממולחים ממוצא בריטי, שהחליטו לחקור עד תומה את סוגיית היעלמותו של היטלר ימ"ש, מגרמניה של לאחר המלחמה. בספרם 'זאב אפור: בריחתו של אדולף היטלר' - מציגים השניים מחקר אינטנסיבי הכולל עדויות של עדי ראייה, בדיקת מסמכים סודיים ועוד.

בשורה התחתונה מציגים השניים את הטענה הקשה: היטלר לא התאבד בבונקר בגרמניה, כי אם הוטס לדנמרק על ידי טייס בשם קפטן פיטר באומגארט, ומשם הוברח בצוללת לארגנטינה - בה חי עד שיבה טובה, ובה אף נפטר.

מסמך FBI: היטלר לא התאבד, אלא נמלט וחי בשיבה טובה

מזה 36 שנה מועסק ג'רארד וויליאמס (55) כעיתונאי בסוכנויות הידיעות רויטרס, BBC ו-Sky News. נשאלת השאלה: כיצד מגיע עיתונאי בריטי שהתחנך על ברכי החינוך הקתולי-ליברלי - לכתיבת הספר החשוב שמעניין כל יהודי באשר הוא?

את ההחלטה לכתיבת הספר קיבל באופן 'פתאומי' למדי, לאחר שהתוודע לראשונה לעדויות מעדויות שונות, בעת שהייתו בארגנטינה. "העניין שלי בנושא בריחתו של היטלר החל לצוץ כאשר כחלק מתפקידי כעיתונאי עסקתי, בין היתר, גם בעשיית סרטים דוקומנטריים בארגנטינה", משחזר וויליאמס. "התכנון המקורי שלי היה לעשות סרט דוקומנטרי שכותרתו תהיה 'תאוריית הקונספירציה', או משהו דומה לזה. זו גם הייתה הפעם הראשונה בה התוודעתי לסיפור הימלטותו של היטלר, שהיה שונה כמובן מכל מה שההיסטוריה לימדה אותי על דבר התאבדותו בבונקר".

האם כאן התגורר היטלר ימ

הגרסה ששמע אודות בריחתו של היטלר ימ"ש לארגנטינה, בעזרת צוללת - מאוד עניינה אותו, והוא החליט לנסות ולחקור אותה.

ביחד עם סיימון דאנסטן, עמיתו למקצוע, החלו השניים במחקר הקדחתני אחר אימות פרטי הסיפור ששמעו, ולאחר חמש שנות מחקר - שכלל לא מעט עדויות מפי עדי ראייה, חקירת מסמכים סודיים ונסיעות תכופות על ציר ארגנטינה-ארה"ב, הם מצהירים פה אחד בספרם: "אין ראיה משפטית חותכת וחד משמעית, למותם של היטלר ואווה בראון בבונקר, אך לעומת זאת – יש ויש עדי ראייה לכך שהיטלר, סגנו ובכירים נאציים נוספים – חיו עד שיבה טובה בארגנטינה".

איך הגעתם למסקנה קיצונית שכזו?

"כמובן שאי אפשר להסביר על רגל אחת חמש שנות מחקר אינטנסיבי שעל פיהם ביססנו את המסקנה המתבקשת הזו. ובכל זאת, בראיון זה אבקש לספק קצה חוט שישפוך אור חדש על פרשיית התאבדותם של היטלר ואווה בראון בבונקר.

"ראשית, נתחיל מכך שהגולגולת שנמצאה בבונקר הגרמני והוחזקה על ידי שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה (FSB) – עברה בדיקה גנטית (DNA) והוכחה כשייכת לאישה בשנות ה-40 לחייה. שנית, מסתבר שגם הראיות שהובאו כהוכחה למותו של מרטין בורמן, סגנו ומזכירו האישי של היטלר - די מפוקפקות, ומבוססות על 'התאמה' שכביכול נמצאה בינו לבין גופת אדם כבן 83, שהתגלה לאחר המלחמה. עד היום ממשיכים קרובי משפחתו לטעון שאין מדובר באותו אדם, אבל איכשהו זה נעלם מעיני התקשורת".

אכן, גורלו של בורמן די לוט בערפל. למרות שהוכרז כמת על ידי בית המשפט בעיר הגרמנית 'ברכטסגאדן', מכיוון שלא נמצאה גופה – לא ברור אם זה אכן מה שעלה בגורלו.  

היטלר בזקנתו?

"יש לנו עדות מקצין האס-אס שהטיס את היטלר לדנמרק"

וויליאמס ממשיך ומספר: "לאחר המלחמה התבטא סטלין ואמר כי היטלר נמלט ל'ספרד או ארגנטינה', אולם גיאורגי ז'וקוב – מצביא ופוליטיקאי בכיר דאז, אמר כי הם לא מצאו שום גופה שיכלה להיות של היטלר.

"לנו יש עדות מקצין אס-אס שעבר בדיקה פסיכיאטרית וטוען כי הוא היה זה שהטיס את היטלר, את בראון ואחרים – לדנמרק. כך שכל זה, בתוספת עדי ראייה שפגשנו ותחקרנו, וכן אחרים שרואיינו על ידי חוקרים אחרים – הובילו אותנו למסקנה החד משמעית שאליה הגענו".

בהנחה שדבריך נכונים, והיטלר אכן הוברח – למה דווקא לארגנטינה? מדוע הוא לא בחר באחת מארצות ערב, לדוגמא? שם הסיכויים לתפישתו היו מזעריים יותר.

"לארגנטינה יש את 'מסיבת הנאצים' הפרטית שלה. בדומה לצ'ילה, גם היא הייתה אז מאוכלסת במאות אלפי גרמנים, ונחשבה למעוז ההגנה עבור הבכירים – דווקא משום שניהלה עם ארגנטינה אינטרסים כלכליים נרחבים".

אבל זה עוד לא הכל: מסתבר שארגנטינה נערכה מבעוד מועד וייסדה תשתית שלמה שתפקידה לא רק לקלוט את הנאצים ימ"ש, אלא אף לדאוג לביטחונם האישי והכלכלי.

"בנוסף, אנו מאמינים כי קבוצה קטנה אך בעלת השפעה גדולה מאוד של פקידי מודיעין אמריקאי בראשותו של אלן דאלס, שגובתה על ידי קבוצת טייקונים עשירים בחברה האמריקאית – הייתה במגע עם מרטין בורמן ובכירים נאצים אחרים, עוד מלפני המלחמה.

"קבוצה זו המשיכה במגעים אלה לאורך המלחמה ולאחריה. זו הייתה גם קבוצת המיעוט שנשאה ונתנה מול הגורמים הרלוונטיים, כדי לאפשר את בריחתו של היטלר, מרטין בורמן ובכירים נוספים לאמריקה הלטינית", אומר וויליאמס. 

הטריגר שהוביל את השניים לכתיבת הספר היה רצונם 'להוציא את האמת לאמיתה אל האור', לאחר שהבינו כי כמו העולם כולו, גם הם הולכו שולל על ידי השקרים הרווחים.

ולמרות ממצאי המחקר המרתקים שלכם, עדיין חיים בינינו היסטוריונים ואחרים, שטוענים כי ממצאי ההתאבדות שהתגלו בבונקר הם אמת ושהיטלר אכן התאבד. מה יש לך להגיד על זה?

כמענה על שאלתי, מספר לי וויליאמס על אדם בשם יו טרבור-רופר, שבדיקה קצרה עליו מעלה את הנתונים הבאים: טרבור-רופר היה היסטוריון בריטי שנשלח לגרמניה בשנת 1945, כדי לחקור את הטענה שהושמעה על ידי הסובייטים, שהיטלר עודו בחיים.

את ממצאיו פרסם טרבור-רופר בספרו 'ימיו האחרונים של היטלר', שראה אור בשנת 1947. על ספרו של טרבור-רופר מתבטא וויליאמס ואומר: "בעיניי מדובר בסוג של פנטזיה שנכתבה על ידי פרופסור בריטי, והשאלה מדוע אנשים בחרו להאמין לפנטזיה זו – היא נשגבת מבינתי.

"אז מה אם הוא טוען שהיטלר אכן התאבד? אותו טרבור-רופר אף זיהה את 'יומני היטלר' שנטען שהם אמיתיים, בעוד שלמעשה הם התגלו לאחר המלחמה כזיוף ותו לא".

העדים הארגנטינאיים הרגישו שהם חייבים לספר את האמת לפני מותם

לדברי וויליאמס, כדי לדעת מי צודק - אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע לרשותו של טרבור-רופר לא הועמד בלש בכיר שיבדוק את 'זירת הפשע'? מדוע טרובר-רופר, שאגב, בזמן מלחמת העולם השנייה שירת כקצין מודיעין וביון - נשלח לבדו לראיין את ניצולי הבונקר? "אם את שואלת אותי", מסכם וויליאמס בנימה שאינה משתמעת לשני פנים, "אני סבור שטרבור-רופר פשוט כתב את מה שנאמר לו".  

מה היו התגליות היותר מרגשות, שגיליתם במהלך כתיבת הספר?

"לא הייתי מתאר אותן כ'מרגשות' כי אם מטרידות. האמנו שברגע שהאמת המרושעת תתגלה ותהפוך לציבורית, אזי המותג הנאצי על האידיאולוגיה שלו – ייחשב למת. עם זאת גילינו שלא די בכך שהיטלר וחבר מרעיו חיו בארגנטינה עד שיבה טובה,  בנוסף הם עדיין שלטו בכסף ובפוליטיקה של גרמניה המערבית, והצליחו לשקם את גרמניה מחדש. למזלנו, הם לא בנו את הרייך הרביעי – אבל גרמניה החדשה שנבנתה, בהחלט נושאת בחובה עדיין את שורשי הרייך השלישי ואת השקפותיו.

כריכת הספר

"עוד גילוי מסעיר שגילינו היה העובדה ששני הארגונים הגדולים - הכנסייה הקתולית והצלב האדום - הם אלו שעזרו ליותר מ- 100,000 פשיסטים אירופיים לברוח, בסוף המלחמה. הסיבות לכך מורכבות ומפורטות בספרנו 'קורי העכביש' (באנגלית: 'SPYDER WEB'). עם זאת, אני יכול להגיד לך שמדובר בארגונים אנטישמים ואנטי-קומוניסטיים, עד כדי כך שבדרך מאוד אפלה וחולנית - הם נטו לראות את הנאצים כ'אבירים הירואיים'".

על הקשיים שנתקלו בהם במהלך כתיבת הספר, אומר וויליאמס כי במרבית המקרים, לא היה פשוט לחלץ את המידע. "רבים פחדו והעדיפו לשמור על דוק השתיקה, ואחרים – שכבר הסכימו לשתף פעולה ולדבר - עשו זאת בעודם מבוהלים עד עמקי נשמתם מפחד להיתפש". מדוע בכל זאת שיתפו פעולה? לדברי וויליאמס היה זה כי הרגישו שזה הכרחי לספר את האמת, בטרם היא יורדת איתם אל הקבר.

לסיום, איך אתה יכול להסביר את העובדה שלמרות מאמצים רבים שנעשו על ידי המוסד ואחרים כדי ללכוד את הפושע הנאצי הגדול ביותר בהיסטוריה – שירותי הביון הישראליים עדיין לא הצליחו במשימתם זו?

"התשובה הפשוטה ביותר היא, שהמוסד היה עסוק עם אויבים הרבה יותר מאיימים והרבה יותר קרובים, לאחר הקמתה של מדינת ישראל. מלבד זאת - ואין זה המקום להרחיב בדיבור על כך – זה קשור גם לעובדה שהאמריקנים לא רצו שהאמת תצא החוצה. הם עדיין לא רוצים, ואחת ההוכחות לכך היא שבזמנו נעשתה עסקה בין נלסון רוקפלר לבין בן גוריון, שבו הבטיחו האמריקנים להגן על ישראל בתמורה לכך שהישראלים מצדם לא יגלו את 'הסוד' הקטן הזה".