סיפור לשבת: השואל מסתכן בחייו

התרגשות רבה שררה בקראקא העיר. אך לפני שנספר לכם מדוע, שומה עליכם לדעת שקראקא באותם הימים הייתה מקום של תורה בקנה מדה גדול מאוד, כמעט כמו ירושלים בארץ ישראל של היום. תלמידי חכמים רבים וגאוני תורה מופלגים התגוררו בה לאורך השנים.

כעת עתיד להגיע לקראקא הגאון הצדיק רבי שמעון סופר (יום פטירתו טז אדר), בנו של הגאון הקדוש רבי משה – ה"חתם סופר" מפרשבורג. עתיד הוא לכהן בה כרב.

רב חדש הוא אכן סיבה טובה להתרגש, אך מדוע זהו נושא לסיפור עליו יכתבו לאחר 140 שנה בערך?

ובכן, בקראקא, כאמור לעיל, ישבו תלמידי חכמים גאוני עולם, בתקופת הזמן האמורה לעיל, לא הסכימו תלמידי החכמים שישב בקראקא רב – גדול ככל שיהיה – אשר יהיה שווה להם בחכמתו. רק רב אשר יהיה גדול מכל בני העיר כולם, ולא תהיה קושיה או פסק הלכה אשר לא יצליח להתמודד עימם בכבוד – הוא ישב על כיסא הרבנות בעירם.

כעת מתמנה לתפקיד רם זה, רבי שמעון סופר. בהגיע מרכבתו של הרב החדש לשערי העיר נעמד ראש הקהל ביראת כבוד וחיכה שהרב יפנה אליו. לאחר ברכות שלום הדדיות שאל ראש הקהל את הרב: "האם כבודו קיבל את הטלגרמה הדחופה ששלחתי אליו?" רבי שמעון הנהן בראשו אך מיד שלף מכיסו את הטלגרמה. "קיבלתיה והנחתיה בכיסי. עדיין לא קראתיה".

תמונת רבי שמעון סופר מקראקא

בטלגרמה היה כתוב: "הרב החדש מתבקש שלא לבוא לקראקא. על החתום: ראש הקהל".

למראה עיניו השואלות של רבי שמעון, הסביר ראש הקהל: "חוששני שתלמידי החכמים שבעיר יקשו עליך קושיות שלא תהיינה לך תשובות עבורן. דרשתך הראשונה תיהפך למאורע מביך, וייתכן שאף יתחיל לחץ מן הציבור להורידך ממשרת הרב שאינך מתאים לה".

רבי שמעון חייך בסלחנות. "המשיכו את כל ההכנות כמתוכנן. עם הדרשה אני אסתדר".

ביום המיועד נמלא בית הכנסת מפה לפה. אחרי שנים לא מעטות בהן לא הסכים אף מועמד ליטול סיכון שיתבזה ברבים מול כל אנשי העיר, כאשר תלמידי החכמים יקיפוהו בחבילות של קושיות שאין לו עליהן תשובה, מוכן בנו של ה"חתם סופר" לדרוש ללא מורא ברבים.

טרם שהחל רבי שמעון בדרשתו בהלכה, נענה ואמר: "ברצוני לספר לכם סיפור שאירע עמי". תלמידי החכמים שהיו מוכנים כבר להתקפה, הסוו גיחוך. 'הוא מפחד משאלות בהלכה אז הוא מספר סיפורים? אנחנו כבר נראה לו מי הם תלמידי החכמים שבקראקא'...

ורבי שמעון סיפר: "נער כבר מצוה הייתי וישבתי ללמוד עם אבי הקדוש "החתם סופר". בתוך הלימוד הגיע יהודי מתושבי העיר וסיפר לאבא שהקצב המקומי מוכר בהמה שהיא טרפה, ואינו מוכן לציית להוראות השוחטים שהבהמה פסולה ואסורה באכילה ליהודים. כל מי שעומד ומזהיר את הקונים שהבהמה טרפה – הקצב מוכן להכותו עם הסכין בו הוא משסף את חלקי הבשר...

אבא עצר מלימודו" – המשיך רבי שמעון סופר – "ושלח אותי אל הקצב. 'אמור לו שאם לא יחדול ממעשיו – אצטרך להענישו באופן חמור ביותר'. רעדתי מפחד. אבא חש בזאת ואמר לי תיכף 'אלמד אותך שם קדוש לכוון בו, אם יצא אליך הקצב עם הסכין וינסה לרצוח אותך נפש – תכוון בשם זה ותינצל מיד'...

יצאתי לכיוונו של הקצב, כשאך ראה אותי מרחוק הבין שאני בא לנזוף בו. רץ לכיווני ורצה להכותני בסכין שבידו. כיוונתי מיד את השם שאמר לי אבי ובתוך רגע נפל הקצב ללא רוח חיים"...

"מורי ורבותי", הרעים רבי שמעון סופר בקולו, "אם רצונכם לשאת ולתת בהלכה לשם שמים – הריני מוכן ומזומן. אך דעו לכם ששם קדוש זה שמסר לי אבי עודנו חקוק בזכרוני, ומי אשר יקשה לשם קנטור או גאווה – יישא בתוצאות מעשיו"...

דממה עזה שררה בחלל, ואז פתח רבי שמעון את דרשתו הנפלאה כרבה של קראקא.