בריינדל תלתה את הכבסים ורחצה את ידיה הסדוקות והכואבות במים קרים. גבה דאב עליה אך מה בכך ?! פרנסה יש לה- ברוך ד´, ומה לה כי תתאונן. התנופפו להם הכבסים הנקיים ברוח ובעלת הבית שילמה לה במאור פנים, "בריינדל אמרה לה תוך שהיא מלווה אותה אל שער ביתה " ראי אין בכוונתי להתערב בענייניך הפרטיים אך שומה עלייך להבין שאין זה מדרכו של עולם שאישה תתייגע כל כך על הפרנסה שעה שבעלה יתהלך בעולמו של הקב"ה כשהוא בטל ומבוטל.
ליבי עלייך בריינדל ראי את ידייך , אנא דאגי קמעא לעצמך …היי שלום"
נו…נו… רטנה בריינדל כלאחר יד זאת משלמת טוב, אז מוכרחה היא לדבר בגנות בעלי בפני? מה יש להן לבריות שמרמזות ללא הרף על יענקל שלי כלום עשה למישהו רע? הפגע מעודו באי מי?
כל כולו לב טהור וזך , אישה מרגשת בטיבו של בעלה יותר מכל אחד אחר ואני יודעת שכך הוא. ומה להן לבריות אם אין ברצונו לעבוד, הריני מוכנה לעבוד תחתיו כל עוד רוחי באפי- ודי.
יישרה את גווה הכפוף וצעדה בין הדמדומים אל ביתה שבפאתי העיירה. שם ש
פתה קדרה על האח וביקעה עצים אל קרביו שמעולם לא ידעו שובעה. כיבדה את הבית וכיבסה את כביסתה ומשהגיע הליל ישבה בפתח- ממתינה. תחילה הגיע יצחק עייף ורעב אך דוק של יראת שמיים אמיתית נסוך היה בין עיניו. טיפלה בו בריינדל במסירות ובחום עד שמגע ידיה המגוידות הותך בחום ליבה בלטפה את פניו , והיה הילד מחייך אל מול עיניה כמי שחיים חדשים הופחו בעורקיו.
אחריו הגיע מנדל הקטן טרוד בשרעפיו ובגדיו הפרומים גילו לאמו כי גם היום לא חדל ממעלליו. מנדל אכל כדרכו בלא להבחין בין פת לתבשיל או בין מזלג לסכין. מוטל לא הגיע הוא תמיד מאחר לשוב. לבסוף הגיע יענקל מהלך היה בשביל, כמי ששב מעבודת פרך, מגפיו מלאות בוץ וכותנתו שהייתה צחה ונקיה הבוקר מוכתמת כולה באבק ולכלוך, מכנסיו איבדו כליל את צבעם מאותן סיבות ממש. בריינדל קיבלה אותו במאור פנים: "זהו בעלי אמרה תמיד לעצמה ועלי לנהוג בו כבמלך יהיה אשר יהיה." הגישה לו פנתות של בית וטרחה סביבו עד שחלץ מגפיו המלוכלכים, הביאה לפניו קערה עם מי סבון שבהם רחץ פניו וידיו. וישבה לסעוד עמו את ארוחת הערב, משוחחים היו:כלומר בריינדל שואלת- ועונה, מספרת- ומרגיעה ויענקל משיב לה מעת לעת במלמולים או בנהמות קצרות.
אחר כך הלך יענקל לבית הכנסת לתפילת ערבית, בריינדל יודעת שאת הסידור יחזיק קרוב מאוד לעיניו מתאמץ מאוד בקריאת האותיות מלאכה שהייתה קשה עליו מילדות. בכל זאת מעולם לא התפלל שלא במניין- ניחמה את עצמה.
בריינדל רוחצת הייתה את מגפיו הבוציות לו ידעו לשוח לה היכן מהלך בעלה ומניין לו כמויות הבוץ שעליהן. הניחה על כסא דל את בגדיו הנקיים למחר…כן מחר לאחר תפילת שחרית ילך לאן שילך ויעשה יותר נכון לא יעשה מאומה וישוב הביתה מלוכלך ועייף, תמים ומסכן..."חדלי מלהרהר אחריו" נזפה בעצמה "וכי נתת מקום בלבך לרינונם של הבריות?"למחרת לא קם יענקל ולא הלך לבית הכנסת, למחרת שכב במיטתו מצחו קודח מחום וגופו מרטיט מקור. בריינדל מיהרה להזעיק רופא מן העיירה הסמוכה. הלה לא חס על מעותיה ונתן לה מרשמים לתרופות יקרות, אך מאום לא ימנע ממנה לטפל באישה. ידיים נתן לה הקב"ה והיא תעבוד ותשלם לחיים הרוקח כל החוב עד תום.
מצבו של יענקל הדרדר והלך, שיעולים נוראים קרעו את ראותיו ונשימתו כבדה עד מאוד. הרופא ליחש לה לבריינדל כי ימיו ספורים, ובריינדל כמעט שיצאה דעתה מצער, מניין בה זה החולי… ועל מה בה לקחת ממנה את בעל נעוריה? מה תעשה כאן בלעדיו?מה יהא עליה ועל בניו ומה יהא עליו? כלום אסף כבר מספיק צידה בשביל אותו עולם עליון?
"בריינדל" קרא לה יום אחד " שעותי הולכות וכלות והגיע הזמן שאומר לך את אשר על ליבי. אשת חיל היית לי תמיד נשאת בעול הפרנסה, בעול הבית ובעול חינוך הילדים, וגם- גם בעול שלי- אל תהסי אותי עכשיו… אני יודע שבעמקי לבך מעולם לא הקפדת עלי ואת כל שעשית עשית בלא טרוניה, אפילו שהכל ריננו אחרי אצלך… מה יש בידי להשיב לך לא כסף, לא כבוד, לא תורה … שיעול נורא פרץ מפיו אך הוא המשיך לדבר
"אתן לך אשתי היקרה ביומי האחרון ואין בידי מאומה… קולו רעד יתן ה´ וברכתי תעמוד לך בזכות מעשייך וטוהר ליבך בזכות ימי ענייך ומרודך תזכי מעתה לעושר והרווחה ובנינו יצחק יגדל בתורה וינשא לבת תלמיד חכם ואת תזכי לאריכות ימים… קולו נחתך בחרחור נוראי ועד שברנדל יצאה להזעיק את השכנים לא נותר אלא לקרוא "שמע".
ישבו בריינדל יצחק ומנדל שבעה ושלחו טלגרמה למוטל שיידע..בני העיירה באו לנחמם, הכל נדו לה לבריינדל לימי ענייה ומרודיה, והיו אפילו כאלה שלא בושו לרמוז לה כי הנפטר ניצל את טוב ליבה וחכמתה כל ימיו.
בריינדל ביכתה את בעל נעוריה ולא נתנה לדברי הסרה להלך בשביל שבין אזניה ללבה. בתוכה הדהדו מילותיו האחרונות, מעולם לא דיבר אלא מילים ספורות ומניין לו לפתע המילים… והעוז לברך?!
עתידה הייתה בריינדל עוד לתמוה ימים רבים שכן ברכותיו של יענקל החלו להתקיים.
אנטק הגביר מהעיר הסמוכה עמד להשיא את בנו ברוב פאר והדר והנה הגיעה עדיו השמועה כי חלותיה של בריינדל אין כמותם לא ביופים ולא בטעמם. הזדרז ובא לביתה ושילם לה מקדמה הגונה, באה אחריו כרכרה עמוסה קמח שמן וביצים. בריינדל עבדה יום וליל והחלות יצאו כצפיחית בדבש הכל דברו בחתונה ולאחריה על טעמן הנפלא.
כשתמו השבע ברכות שלח אנטק שליח לבריינדל שמא יש את נפשה לאפות חלות והוא ישווקם.
ומיני אז בריינדל אופה ושליחיו של אנטק מוכרים ומצבה של בריינדל הולך ומשתפר מעתה יש מטבעות ברשותה מיום ליום ולא רק משבת לשבת, ולא עוד אלא שיכולה היא לקנות לילדיה כל פרטי הלבוש מחוט ועד שרוך נעל תחת כל מלבושיהם המטולאים טלאי על טלאי. גם לעצמה יכלה לקנות שביס נאה ומעט בגדים והרי מודה ומשבחת את רבש"ע שהשפיע עליה רוב טובה.
ידיה לא סדוקות יותר והיא אינה כפופה יותר על גיגיות הכבסים. בביתה אופה היא על התנור הגדול ובשעה שהבצק נילוש בין אצבעותיה היא הוגה ביענקל ובברכתו ואינה יכולה שלא לתמוה מה פרושם של הדברים מאמתי בעלה יכל לברך ואיך זה שברכתו מתקיימת?
עוד היא תוהה על הברכה האחת והנה הגיע שעתה של הברכה השניה. יצחק שלה עלה ונתעלה בישיבה מפעם לפעם הייתה מקבלת פריסות שלום מעוברי הדרכים ששמעו הגיע אליהם והם משמחים לבה של אלמנה ומונים היו בפניה מעלותיו ובריינדל, כלימה הייתה מכסה את פניה כאילו נטלה יותר מידי ושלא ברשות… וכי מגיע לה בן תלמיד חכם ?על מה ולמה? וכי צדקנית היא ?
באחד הימים בעודה טרודה באפיית החלות שמעה צהלות סוסים בחצר לא היה זה זמנם של שלוחיו של אנטק, ומי יבוא עד ביתה בכרכרה? היא שלחה עניים מלאות סקרנות מבעד לחלון, נשמתה כמעט פרחה לה ראש הישיבה של יצחק עמד ולצידו עוד שני אנשים בעלי צורה. איכשהו מחתה ידיה מן הבצק ופתחה את הדלת, הדיבור נעתק מפניה שעה שהאיר פניו למולה. יש לו דבר מה טוב לדבר עימה אודות בנה.
יכנסו …יכנסו… אמרה בעודי מורטת את שולי שביסה. נבוכה הייתה עד שורשי נשמתה, לכבס ידעה בשתי ידיה עד כי ילבין הבגד כסיד שבהיכל . ללוש ידעה בשתי ידיה עד כי היה הבצק נילוש כמאליו. אך שיח ושיג מעולם לא היה לה עם תלמידי חכמים לא כל שכן עם ראש ישיבה ומקורביו.
ידיה העמלניות לא מצאו את מקומן עד שנשמט כסא מבין ידיה. "ימחלו לה" …לאטה חרש ויצאה אל המטבח להביא כוסות חמין ותופינים מעשי ידיה.
"תשב נא" ,אמר ראש הישיבה והיא צנחה על הכסא כעופרת ."באנו אליכם בעניין שידוך ליצחק." אמר הראש ישיבה ועלה בדעתנו להציע לכם בת ישראל כשרה ונבונה ברוכת מעלות שאני א… כיוון שנוגע בדבר איני יכול להרבות בשבחה אך תוכלו לשאול ולברר אודותיה…
בריינדל אחזה זעזוע "הא לך לעג הקול בתוכה- נטרפה עלייך דעתך ואת הוגה בחלומות גדלות שראש הישיבה יבוא בפנייך להציע לבנך את בתו, הא לך בריינדל מאז פגע בך מזלו של אנטק ונמצאות המטבעות בכיסך, זחה עלייך דעתך ועתה רואה את חזיונות שווא ומדוחים-…"
-"אם היא מסרבת אין בכך מאומה" – אמר ראש הישיבה, תמה על השינוי לרעה שחל בפניה. "אפשר יש לה שידוך אחר טוב מבתי , חלילה לא באנו לכפות עליה מאומה…
אך אם מסכימה היא אפשר נשב עתה על התנאים…"
אם אני מסרבת … התלעלעו המילים בגרונה ימחל לי כבוד ראש הישיבה וכי כבודו מתעתע בי?! שאני אסרב?! ושמא יש לי שידוך טוב מזה… ?! עתה הבין הראש ישיבה את הבהלה שהייתה שרויה בפניה וקצה של חיוך נתלה על זקנו השופע ,
-"חלילה לנו מלתעתע, באנו לדבר דברים נכוחים, כי בנה ראוי לכל שבח וקילוס ולכבוד לנו אם תתנו את הסכמתכם” …בריינדל כמעט בלעה את פיקתה מרוב מבוכה הרי ששמעה נכון ולא בדתה דברים מליבה ראש הישיבה מתכוון אכן לקחתה כמחותנת … ר"ל. עתה שמה ליבה כי הוא מצפה ממנה לתשובה, הנהנה בראשה באלם קול וראתהו שולף מכיסו נייר וקסת …
-"ובכן מהם התנאים מצידה?" שאל…ראש הישיבה "הבה נגמור את העניין."
"יסגור בינו לבינו" אמרה בעודה מתחלחלת מעצם הרעיון "וכל אשר יטיל עלי אעשה" עדיין מסרבת להאמין למתרחש סביבה, אינה סכלה היא כל כך להציב תנאים לראש הישיבה…
רק כאשר יצאו מביתה ורק כאשר סילקה מהתנור חמש חלות שנחרכו עד תום. נתבהלה כיוון שזכר ברכתו השניה של בעלה המנוח עלתה לפניה… -"רבש"ע, רבש"ע אפשר גם ברכתו זו של יענקל שלי מתקיימת?"
שלושה שבועות לפני מועד החתונה שלח אנטק מספר פועלים שישנו לטובה את פני ביתה של בריינדל . "גם אני מתגדל בעליה לגדולה של האופה שלי." אמר לקול מחאותיה.
היו בני העיירה מרננים אחריה:
"רק נסתלק בעלה של זו וראו כמה נתעלה מזלה, נתברכה בממון, בכבוד ובתורה… הוא שאמרנו לה תמיד ומיאנה לשמוע יענקל שלה לא היה ראוי לה." בפניה לא העיזו לומר מילה שכן כבר שמעו מה שחייקל שפירא אמרה לה ואיך יצאה ממנה בשן ועין משניסתה לרמוז לה לבריינדל בכך. " גורי לך אמרה לה בריינדל גורי לך להוציא לעז על צדיק שברכותיו מתקיימות כל מה שיש לי עתה מכח הברכות שנתן לי לפני מותו." אמרה ונתחרטה.
-"ברכות, ליעגה חייקל, ברכותיו של הצדיק יענקל א…ה , מה שכמה מטבעות יכולות לעשות לאשה , א…ה בריינדל זכית כבר במזומנים אז חשקה נפשך לפאר את זכר המת?
שמא מל"ו נסתרים היה א…ה?"
הרבה לעז שמעה בריינדל בחייה ולמרות זאת דבריה של חייקל הרגיזו את רוחה כל כך עד שאחזה בזרועה של זו וטלטלה אותו כאילו היה לולב, "לכי לך לדרכך ואל תעזי לעולם לדבר עמי כזאת."אמרה מתנשפת, וחייקל הלכה וסיפרה …וסיפרה…ובריינדל הייתה שרויה בצער. מה להם לבריות שמרננים אחריו? רננו בחייו, מרננים אחר מותו. מדוע תוחבים הם את חותמם בינו לבינה? היא הייתה לו רעייה נאמנה וכך תשאר גם באלמנותה. ואשר לברכותיו קונם עליה שאין היא מבינה מאומה, אך הרי שהן מתקיימות. הנה ביתה נאה ומרווח וידיה מלאות עבודה, ילדיה לבושים היטב ויצחק שלה נישא לבתו של ראש הישיבה. כמה חבל שיענקל אינו לצידה ואינו יכול להנות מן… הברכות שאצל לה לפני מותו.
כאמור חייקל לא נצרה לשונה והשמועה אודות ברכותיו של יענקל עשתה לה כנפיים. אפילו לביתה הדל של שושקה החולנית הגיעה אותה שמועה וזו שינסה מותניה השדופות והלכה לבית הקברות ומה איכפת לה אם יענקל מל"ו נסתרים היה אם לא, אם בריינדל נתברכה מפיו שמא יש בכוחו לעזור גם לה. להזיק – בודאי שלא יוכל אפילו אם ירצה, אז למה לה שלא לנסות? היא נתקרבה אצל מצבתו ואמרה:
"יענקל, שכן יקר גלוי וידוע לפניך שאני שושקה שכנתך רדופת חולי ומכאוב שנים רבות וארוכות. כל ימי שרויה אני בצער הגוף ובצער הנפש. ואתה אם היה בכוחך לחלץ את בריינדל שלך מצרותיה, שמא יש ביכולתך להועיל גם לי, שכנתך? הריני מבקשת את מחילתך אם דיברתי עלי, ואנא אם יש באפשרותך לפעול שם למעלה למעני, אל נא תמנע ממני טובה בשל פטפוטי נשים… עיניה כבר נתמלאו דמעות, מלמלה בשטף כמה פרקי תהילים הדליקה בדיל של נר ושבה לביתה. לא עבר שבוע עד שחשה בטוב נשימתה נסדרה וכוחותיה כאילו שבו אליה, עתה שמעה כל העיירה כולה על ברכתו של בר המינן והיו הכל מלעיגים על שושקה ובריינדל ביתר שאת וביתר עוז. ובכל זאת בלילות היו מרי נפש וגלמודים פוקדים את קברו של יענקל." לא יועיל לא יזיק" אמרו ובקשו את זכותו או ברכתו או כל מה שעומד לרשותו שם במרומים שיועיל להם למצבם ויוציאם ממצוקתם- והיו נושעים, זה בכה וזה בכה.
לא עברו הימים עד שהיה נפקד קברו לעשרות : "יענקל הצדיק". אמרו הכל זכותו מגנה ומצלה. אך מהי זכותו? איש לא ידע. אפילו לא בריינדל אשתו שגם ברכתו השלישית נתקיימה בה וזכתה לזיקנה מופלגת. פעם ביום היארצייט שלו כשעלתה על קברו וראתה המונים צובאים שם מצאה עצמה מתייפחת בקרבה "יענקל שלי" לחשו שפתותיה שבלו כבר מזוקן, תמיד אמרו לי שכיבדתי אותך יותר מדי ועל לא דבר ומעולם לא נצטערתי על כך, אבל היום אני יודעת שאיש לא כיבד אותך כפי שהיית ראוי, אף לא אני, התמחל לבריינדל שלך? התמחל?" הסיפור שלפניכם לקוח מהספר "רחובות אדם" מקבץ של סיפורים אמיתיים (רובם) למרות שחלקם נראים בלתי אפשריים. הסיפורים עברו עיבוד ספרותי ושינויים קלים בלבד. הספר עומד לצאת לאור בקרוב מאת הסופרת א. פרידמן מחברת רבי המכר: " מידע גורלי", "ברירת מחדל" ו"מבחן חוזר".
ולילדים: "צבי ובבי" , "גול התרנגול" ו"כבשה שחורה".
ניתן להשיג בהוצאת פלדהיים ובחנויות הספרים |
