המשימה: מקווה טהרה באקוודור

זה נשמע כמו מסע חלומי להרבה ישראלים: לחיות כמה שנים במדינות אקזוטיות בוילה עם בריכה פרטית וג´קוזי, קירות מזכוכית המשקיפים אל נוף הרי געש בטבע פראי, משרתות שכובסות, מבשלות, מנקות, מה כבר יכול להיות חסר?! רינה שטרן גילתה את החוסר האמיתי דווקא במקום שלא חסר כלום.

 

 

את מסע ההרפתקאות החלה משפחת שטרן בניירובי, עיר הבירה של מדינת קניה שבאפריקה. זה קרה לפני 13 שנה, כאשר שי בעלה קיבל הצעת עבודה בענף החקלאות בהיותו אגרונום במקצועו. תוך זמן קצרצר ארזו עצמם ארבע נפשות לבית משפחת שטרן עם רצון להתנסות בחוויות חדשות, ונחתו בצד האפריקאי שבו לבנים כמעט לא מצויים.

 

"כשבעלי הגיע אלי להגיד שקיבל הצעה לעבודה מיידית באפריקה, באותו רגע, מבלי לחשוב יותר מדי, פשוט הלכתי והתחלתי לארוז. בזמנו היינו הרפתקנים מאוד ורצינו לחוות מקומות חדשים. היום בדיעבד אני יודעת שזה היה נועז מדי, ולא הייתי ממליצה לאנשים לנהוג כך. עזרה לנו הידיעה שיש שם המון ישראלים, ושזה מרחק של שלוש שעות טיסה מהארץ".

 

"בהחלט, זו אחת הסיבות שבגללן השהות שלנו נמשכה רק שנה וחצי. אין ספק שיש שם מתח באוויר, ואי אפשר לדעת מה ילד יום. אחד המקרים שעורר אותנו לעזוב היה כאשר דיווחו כי נחטף רכב ניסן ובו אישה וילדים. תיאור הרכב דמה מאוד לשלנו, ובעלי, שהיה בעבודה באותה עת, שמע את זה ברדיו ונכנס לפאניקה. היינו עם שני ילדים - תינוקת בת 8 חודשים וילד בן 3 וחצי, ולא היינו מוכנים לסכן אותם עבור שום הון שבעולם. אז חזרנו לארץ".

 

 

המתח בקניה לא הפיג את החשק ההרפתקני, ותוך זמן קצר הגיעה עבור שי, הבעל, הצעת עבודה נוספת, הפעם מאזור בעל צביון אינדיאני, במדינת אקוודור שבדרום אמריקה. "מאחר שהיינו למודי ניסיון, לפני שמיהרנו לארוז, שי נסע לבדוק את השטח, וחזר עם חיוך. קיבלנו ממנו אור ירוק לארוז את החפצים ולצאת למסע נוסף, הפעם בשפה הספרדית".

 

תוך זמן קצר נקלטו השניים במהרה אל חיי הקהילה היהודית, שהיו מלאים במותרות ובנוחות. הם השתכנו בבית ענק עם בריכה וג´קוזי, וחדר שינה בגודל של סלון. במקום קירות היו חלונות ענק מזכוכית אטומה לרעשים, ודרכם נצפו שלושה הריי געש מושלגים. "מלבד הלוקסוס מסביב הייתה לי גם עזרה בבית מבוקר עד לילה עם שתי משרתות צמודות שעשו פשוט הכל - ניקיונות, כביסות, בישולים", מספרת רינה. "בשלב מסוים הרגשתי שגם את התפקיד האימהי שלי עם הילדים נוטלים ממני, וכאן עצרתי ואמרתי ´עד כאן´. היום אני מודה שזה חיזק לי את הרצון להיות הרבה יותר מעורבת בבית, עד לרמות כאלו שעד היום, אחרי שש שנים, קשה לי להכניס מנקה לביתי".

 

באופן שונה ממקומות אחרים בעולם, התושבים המקומיים בקיטו, בירת אקוודור, ראו בהם נציגי העם הנבחר שבאו מארץ הקודש, והיו נרגשים רק מההזדמנות לעמוד לצידם של אנשי ציון הקדושה.

 

בהמשך חברה משפחת שטרן לאנשי הקהילה היהודית, ונוצרו שם חברויות נאמנות בין המשפחות. אך בתוך כל היופי והחברויות הטובות התעוררו אצל רינה מספר חששות לא פשוטים. "מיד עם הגיענו הצטרף בני הגדול לבית הספר היהודי באקוודור, המורכב מאוכלוסייה של 30% יהודים 70% גויים", מספרת רינה ומוסיפה שגם באוכלוסייה היהודית היה בלבול עצום. "קיימים מצבים רבים שבהם האב הוא יהודי והאם היא גויה, והילדים שלהם מתחנכים בתפיסה שהם יהודים לכל דבר. בבית שלנו השתדלנו להסביר לילדינו את כל הרגישויות, ובעיקר את כל האמת. מכיוון שלא הייתה לנו שם משפחה חגגנו יחד עם כל הישראלים את החגים והשבתות, יצאנו לחופשות משותפות עם אותן משפחות מעורבות, כשהדגש ניתן בעיקר על המפגש החברתי ופחות על קיום המצוות.

 

"חשוב לי לציין שכולם באמת מקסימים מאוד, אבל לא יכולתי להתעלם מעובדה שבני הולך ומתבגר, ולצידו מתהלכות ילדות צעירות עם יופי אקזוטי ומיוחד שאמותיהן אינן יהודיות... החשש הגדול ביותר שלי היה  שיגיע חס וחלילה היום שבו בני ירצה להינשא עם אחת הנערות היפות הללו, ואני אגיד לו ´לא, היא לא יהודיה´, ואז הוא ינחית עליי את המובן מאליו, ´את גידלת אותי במקום הזה, את הראית לי שהם כמונו, אז למה פתאום זה לא בסדר?!´.

 

"הבנתי שאני בבעיה, ולא ידעתי כיצד לפתור אותה חוץ משיבה לארץ. אלא שהסביבה והחברים לחצו אותנו בלי סוף להישאר, בטענות שאין מה לעשות בארץ, ואיך אפשר לוותר על חיים כאלו טובים של נוחות וכו´. בסוף השתכנעו להישאר עוד קצת עד שגילינו את עניין המקווה".

כבר מתחילת נישואיהם הקפידו רינה ובעלה, במסירות נפש וללא פשרות על קיום מצוות טהרת המשפחה. בכל מקום שאליו נסעו דאגו שיהיה מקווה כשר לטבילה, וכך גם בחו"ל.

 

 

התקופה שבה שהו באקוודור הייתה ארוכה מאוד, וכדרך הטבע רצו בזמן זה להרחיב את משפחתם. מדי חודש הלכה רינה למקווה טהרה בקיטו, שהיה בנוי בתוך מתחם הקהילה היהודית, וזכתה להיות אורחת כבוד יחידה בחדרון הקטנטן.

 

"היו לי שם כל מיני הפתעות לא ברורות. פעם אחת קבעתי להגיע בשעה 19:00 בערב ולתדהמתי לא חיכה לי שם אף אחד, כי הם חשבו שהתכוונתי ל-7:00 בבוקר. כלומר, לא הייתה בלנית או דמות רוחנית כלשהי שתלווה את העניין. במקביל גם כמויות המים והטמפרטורה היו משתנות. לצערי לא הייתה  כל אופציה אחרת".

 

במשך  תקופה ארוכה בני הזוג שטרן לא הצליחו להיקלט להריון. כעבור זמן מה הם הגיעו לביקור בישראל, וכמדי חודש טבלה רינה במקווה, הפעם בישראל, ולשמחתם הגדולה גילו כי באותו החודש היא נקלטה. "אמרנו תודה להשם מבלי להתייחס לסיבתיות", היא אומרת. בהמשך חזרו בני הזוג לאקוודור, שם ילדה רינה את ילדם השלישי, והמשיכו ברצון להגדיל את משפחתם ולהביא לעולם ילד נוסף, אך לצערם שוב התגלו קשיים בדבר.

 

במפגש אקראי עם נציג חב"ד שהגיע לקיטו, התברר הנורא מכל: המקווה מעולם לא היה כשר. סה"כ בריכת מי ברז. השוֹק היה גדול. "מלבד הכאב של השקריות בדבר הבנתי שבמקום בו אני חיה אין לי איפה לטבול כראוי", מספרת רינה. "במשך מספר חודשים ועד הגיעי לישראל, חיפשתי אופציות שונות ומשונות לטבילה במים טהורים, דבר שלא היה פשוט כלל ועיקר. באחת מהן אף טבלתי במי שלגים קפואים לרגלי הר געש.

 

"בזמן זה, בתהליך קשה ומורכב הצלחתי לשכנע את ראשי הקהילה לשפץ ולהכשיר את המקווה טהרה. מלכתחילה אנשי הקהילה לא חיפשו שינויים בחייהם, ולכן לא אהבו את הרעיון, ובוודאי שלא את העלות שבצידו, אך אני מאוד התרעמתי. באורח נס, ולאחר שכנועים רבים, החלו לשתף איתי פעולה. הבאתי מארגנטינה רב מומחה בענייני מקוואות,  אשר שהה במקום ונתן הנחיות לבנייה מחודשת, לשיפוץ ותוספות להכשרה מהודרת ביותר.

אחד הדברים שנתנו לי הרבה מרץ ותושייה בעניין היה ספר של תהילה אברמוב, שקראתי טרם החתונה, על מסירות הנפש של נשים יהודיות לקיום מצוות טהרת המשפחה. בהחלטה משותפת עם בעלי, ידענו שאנו הולכים עם הרעיון הזה עד הסוף.

 

"באותה תקופה נסענו לחופשה נוספת בישראל, ובטבילה בארץ הגיע ההיריון הרביעי. כך מצאתי את עצמי בחודש שמיני, עם בטן ענקית, יורדת אל תוך המקווה עם תנורים על מנת לייבש את שאריות המים שעוד נותרו בו, כדי שנוכל למלא לראשונה מי גשמים טהורים. תוך תשעה חודשים סיימנו להכשיר את המקווה באקוודור - בדיוק באותם חודשים שבהם הייתי הרה, ואפשר לומר שזכינו לעבור שני חבלי לידה שבסופם קיבלנו מתנה עצומה.

 

"היום שואלים את בעלי שי ´מה עשית באקוודור?´. הוא עונה ש´בעיקרון כולנו נסענו לשליחות מטעם העבודה שלי, אבל השליחות האמיתית הייתה של רינה, להקים מקווה טהרה לכל אישה יהודייה שתגיע לאזור,וברוך השם המשימה בוצעה´".

 

 

לאחר שש שנים של שהייה בקיטו - כשביחד איתם תינוק חדש ושלושה קטנים נוספים - החליטו רינה ושי שהגיע הזמן לעזוב את החברים, הבריכה והרי הגעש, ולחזור לארץ הקודש הקטנטנה.

 

כעבור מספר חודשים טיילו להם בני משפחת שטרן ביום שטוף שמש בעיר מודיעין, וקיבלו לידם את המסמך שהביא אותם למסע הבא, החשוב מכל. "פתאום עצרה אותי ספק אישה-ספק מלאך, עם שקית ובה שתי נרות שבת ופלייר של סמינר, והציעה לי לבדוק את העניין. אני ובעלי, חובבי הרפתקאות ידועים, אמרנו ´למה לא לנסות? סה"כ נופש משפחתי באווירה יהודית´. אחרי חוויית הסמינר הראשון התחלנו עם שמירת השבת. השבת הראשונה בבית הייתה מוזרה מאוד. עוד לא היו לנו כל האמצעים לשמירת שבת כהלכתה. רכשנו פלטה וחשבנו שאנו מסודרים, עוד לא היה שעון שבת, ניירות חתוכים וכו´, אך הכל נכנס למהירות גבוהה, ובמהלך השבת גילינו את ההנאה בלי רעש הטלוויזיה וצלצולי הניידים. כולם ביחד מדברים, צוחקים, נהנים. כיף אמיתי".

 

מדהים היה לראות איך הילדים הקפידו אפילו יותר מאיתנו. בתי, שהייתה בת 8, הוזמנה למסיבת יומולדת באחד מערבי השבת. הצעתי ללוות אותה ברגל למסיבה, ושם היא תוכל לבלות עם חברותיה החדשות. אך היא סירבה בתוקף באומרה כי כבר סיפרה לחברות שהיא שומרת שבת, ואיך ייראה בעיניהן שהיא מגיעה למקום שבו שומעים מוסיקה ומדליקים אור?! היושר הפנימי והתום של הילדים בתהליך היו כל כך מרגשים שזה ממש חיזק אותנו."ברוך השם, אנחנו בארץ כבר שש שנים ברציפות, במהלכם עברנו להתגורר בתוך קהילה דתית בעיר רעננה. ילדינו לומדים בחינוך תורני, ובֵיתנו שומר תורה ומצוות. במבט לאחור נראה כי הקב"ה בכבודו ובעצמו נשא אותנו על כפיו והביא אותנו לכאן, כי אחרת לא הייתה לנו שום סיבה הגיונית לעזוב את השפע החיצוני שהיה לנו שם.

 

"היום מי שייכנס לביתנו בטח יתרשם מאותם חפצים ותמונות מרהיבות שהבאנו מקיטו וניירובי, אך אני אומרת בגאווה שהרושם הכי מתוק ויפה יהיה למי שיבלה איתנו שבת שלמה עם סעודות ושירה, בשמחה אמיתית שנראית לא רק מבחוץ אלא חיה מבפנים".

מח' מתחברות – טהרת המשפחה לפניות, הכוונה וייעוץ: 02-6301516, מייל mit@htv.co.il