הנוסעים הגיעו לתחנה בעקבות פרסומי ראובן ושמעון הסיעם

מעשה שהיה בבעל אוטובוס ששמו ראובן, שהפיץ בשכונתו כרוזים אודות נסיעה למירון ביום ל"ג בעומר. במודעות נכתב כי עלות הנסיעה לכל נוסע היא 60 שקלים, והאיסוף יהיה בתחנה פלונית בשעת בוקר מוקדמת. אחד ה'פליירים' שפיזר ראובן הגיעו לידיו של שמעון, שהיה אף הוא בעל אוטובוס גדול.

מה עשה שמעון? ביום ל"ג בעומר הגיע למקום המיועד מעט לפני שעת היציאה, יצא מן האוטובוס וקרא לעבר הנוסעים: "ההסעה למירון הגיעה! קדימה, תתחילו לעלות בזריזות!..."

וכך היה. האנשים היו בטוחים כי זהו בעל המודעות ועלו בתמימות לאוטובוס.

אך יצֹא יצא שמעון וראובן הגיע. נדהם האיש לגלות כי אין ממתין לו ולוּ אדם אחד. 'איך זה יתכן' חשב בליבו, עד שאחד מעוברי-האורח סיפר לו כי כבר 'איחר את הרכבת', ההסעה יצאה לפני מספר רגעים...

לאחר חקירה ודרישה, התגלתה האמת.

עתה תובע ראובן משמעון שיפצה אותו על כך שלקח את נוסעיו, ולכל הפחות שישלם לו עבור הוצאות הפרסום! לעומתו טען שמעון כי אין הנוסעים שייכים לאף אדם, "בסך הכל עברתי במקום ושאלתי אם מעוניינים הם בנסיעה למירון..."

עם מי הדין?

תשובה

נאמר במסכת קידושין (דף נ"ט.): עני המהפך בחררה (מחזר אחר עוגה לזכות בה), ובא אחר ונטלה הימנו (מיהר לזכות בה לעצמו לפני שהספיק העני לזכות בה) - נקרא רשע!, מפני שיורד לחיי חבירו[1].

וכן שנינו במסכת בבא בתרא (דף כ"א:) "מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג... עד פרסה". כלומר, דייג הפורס מצודה, אסור לחבירו לדוג באותו שטח. ומבארים התוספות במסכת קידושין (דף נ"ט ע"א), שאדם העומד לקנות חפץ וחבירו מקדים וקונה, נקרא "רשע", כי למה הקדים לקנות חפץ שטרח חברו לקנותו, ילך ויקנה במקום אחר, אבל עני שעמד לזכות בחפץ שהוא הפקר, מותר לחברו להקדימו ולזכות בו, כי לא ימצא במקום אחר חפץ הפקר[2]. כמו כן אם עני עומד לקנות חפץ שאי אפשר להשיגו במקום אחר, מותר להקדים ולקנותו. ומה שאסור לפרוס מצודה באותו אזור שהצייד הראשון פרס מצודתו, כתב רבנו מאיר אבי רבנו תם, שמדובר בדייג שהניח במצודתו דג מת, ודרך הדגים להתאסף סביב אותו דג. נמצא, שעל ידי מעשיו של הדייג הראשון התאספו שם הדגים, והרי שהדייג השני שבא ופורש מצודתו שם כאילו גוזל מהראשון, זה הראשון זרע, והשני בא לקצור[3].

משכך, נוכל לומר אף בנידון דנן: אם על ידי השקעת ממונו ופעולותיו של ראובן, התאספו כאן הנוסעים, נמצא ששמעון שהכניס ראשו ולקח את הנוסעים כאילו גזל את חבירו, ונקרא "רשע", שכן הציבור התאסף הודות ל'מצודתו' של ראובן, ובא זה ולקחו. ואפילו אם שמעון דר באותה עיר, שאין עליו איסור השגת גבול, בכל זאת נחשב כגזלן.

אכן בנוגע לחיוב תשלומין נראה שלא ניתן לחייב את שמעון על אף שנקרא רשע[4], אולם אילו יתפשר ויפצה את חבירו וישלים לו את הפסדיו בתורת תשובה וחרטה - יתקן בזה את העוולה ומעשה הרֶשע שעשה[5].

והנה יש לדון: מה היה הדין אילו ראובן איחר והציבור עומד וממתין לו בתחנה, ולפתע עבר במקום שמעון והבחין בנוסעים, האם באופן, שכזה שראובן אינו עומד בלוח הזמנים וגורם לטורח הציבור, יהיה מותר לאדם אחר לאסוף את הנוסעים?

ובכן, נראה כי דומה הדבר למבואר ב'פתחי תשובה' (יור"ד סימן רמ"ה ס"ק י"ב), שכתב בשם ה'נודע ביהודה', כי אם הזמינו רב לסדר קידושין ואיחר, ולא שלח אחר במקומו - מותר לרב אחר שהוא אורח במקום, לסדר קידושין, ואין להשגיח על כבוד הרב המקומי ולא על השגת גבולו, מאחר ועשה שלא כהוגן ולא בא בזמן.

אך יש לדחות, שדוקא כאשר מדובר בחתונה שהיתה בלאו הכי מתקיימת, עם מסדר קידושין זה או אחר, ממילא אם האחד מעכב את האירוע, אין צריך להמתין לו, ויכול רב אחר לסדק קידושין. מה שאין כן בנידוננו, שנסיעה זו היתה יזומה אך ורק על ידי ראובן והוא זה שפרסם והודיע אודותיה, ואלולא פעולותיו לא היתה מתקיימת נסיעה זו, אם כן יתכן שבאופן זה אין רשות לאחר לקצור את שזרע חבירו.

וכאשר הצגנו ספק זה לפני מו"ר שליט"א, אמר כי למעשה אם עומדים הנוסעים ממורמרים עקב ההמתנה לראובן, רשאי שמעון להסיעם, אך יודיעם תחילה כי לא הוא זה שארגן את הנסיעה. ועם כל זאת, צריך שמעון להסתדר לאחר מכן עם ראובן, ולשלם לו מעט, שכן נהנה ממנו[6].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.