מדוע החליטו שתי השותפים לחלק את חנותם הגדולה לשנים?

השניים רכשו בשותפות חנות ענקית אשר ניצבה בתחילת מרכז מסחרי הומה אדם, והנה לפני ה"פתיחה", ישבו והפעילו את ה"מֹח היהודי", על מנת להפיק מהעסק את מיטב הרווחים.

מה עשו?

הם חילקו את החנות הגדולה לשתי חנויות נפרדות, באופן שכל שותף ניהל חנות אחת, וברווחים של שתי החנויות התחלקו שווה בשווה.

מה הביא אותם לנהוג כן?

ובכן, הסכיתו ושמעו את "פקחותם".

הנה בחנות האחת הועמדה למשל חליפת יוקרה במחיר 1000 שקלים, וכאשר הקונה התמים ממשיך מעט הלאה, הוא מגלה כי אותה חליפה ממש נמכרת בחנות הסמוכה "במבצע חסר תקדים" ב-600 ש"ח בלבד!! אי לכך, חושב הקונה לעצמו שחבל לו להמשיך בחיפושים אחר מחיר נמוך יותר, הרי חליפה במבצע שכזה יש לחטוף לאלתר.

ממשיך הקונה להתעניין במחירי הנעליים, והנה את נעלי העור שנמכרים בחנות השניה ב-600 ש"ח, הלא ראה בחלון הראווה של החנות הראשונה בחצי מחיר בדיוק, לרגל "מכירת חיסול" על כל הנעליים!... ברור איפוא שמיהר הפתי לרכוש את הנעליים במבצע המיוחד.

וכן על זו הדרך נהגו השנים למשוך את לב הקונים, ואף הוסיפו לערוך "הצגה", בה כביכול התחרו איש ברעהו... "תחרות" זו סחפה את קהל הלקוחות להתפתות ולרכוש את מרכולתם...

יצויין, כי המחיר "במבצע" היה תואם את מחירו האמיתי בשוק, כך שלא גבו עבורו סכום מופרז, ורק את מחיר המוצר שבחנות ה'מתחרה' העלו לשחקים.

כעבור זמן מה, זכו השותפים לחזור בתשובה, והתעוררו בשאלה: האם מותר לנו לסחור בצורה שכזו?

יורנו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמים!

תשובה

שאלה זו הגיעה לפני מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, ולהלן תשובתו:

שני הסוחרים עוברים במעשיהם על איסור גניבת דעת!

צא ולמד מהנאמר במשנה במסכת בבבא מציעא (דף ס'.): "לא יבור מעל פי מגורה, שאינו אלא כגונב את העין", פירוש: אסור למוכר להראות מלמעלה רק את היפות, באופן שאת הפסולות שלמטה לא בירר וניקה, שכן במעשיו אלו אינו אלא כגונב את העין[1]. גנב ממש אינו, כיון שהודיע לקונה שלא בירר אלא מעל פי המגירה, אך אפילו הכי אסור, משום שגונב את העין, לפי שכשרואה הקונה יפות מלמעלה, הרי הוא מתפתה ולא מעלה על ליבו שיש פסולת תחתיו, (כמבואר בתוספות יום טוב שם).

וכעין זה יש לומר גם בנידון דידן. על ידי תכסיס זה מתפתה האדם לחשוב שהחליפה ב-600 היא מחיר זול, והאמת היא שזהו המחיר המקובל. דברינו אמורים כאשר 600 הוא המחיר המקובל, אבל אם הוא גבוה מהמקובל יש בו חשש של גניבה ממש. (ובכלל, קיים חשש בנידוננו שיהיו כאלה שיקנו במחיר המופרז של החנות הראשונה).

והנה, אם היו שני שכנים זה ליד זה, והראשון פרסם בחלון ראווה כי מחיר החליפה הוא 1000 שקל, בשל היותו 'יקרן', ובא אליו שכנו ומבקש להשאיר את המחיר הגבוה כמות שהוא, והוא ימכור ב-600, ויתן חלק מהרווחים לראשון - נראה כי אין בזה פגם, מאחר והראשון כתב מחיר נכון לפי רצונו, והשני גם הוא מחיר נכון. עד כאן לשון מורינו הרב שליט"א.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.