איבדה עגיל אחד וגרמה בכך הפסד לשני

מעשה שהיה באשה שקנה לה בעלה זוג עגילים, משובצים ביהלומים, בשווי 1,000 דולר. עוד באותו היום התפארה בהם בפני שכנתה, וביקשה השכנה שתואיל בטובה להשאילם לה, לרגל שמחת נישואין שתשתתף בה בערב. בעלת העגילים הסכימה בשמחה. והנה, איבדה חברתה את אחד העגילים, וכעת נותר רק השני לבדו, שערכו הוערך בכ-300 דולר בלבד! שהרי אין לו בן זוג, וטובים השניים מן האחד.

ונשאלה השאלה: מהו הסכום שצריכה השואלת לשלם לחברתה? האם תשלם 300 דולר - כשווי התכשיט שאיבדה (שכן זהו ערכו של כל עגיל בנפרד), או 700 דולר - שהרי כעת שווי הנותר ירד ל-300, או שמא עליה לשלם 500 דולר - כשווי העגיל האבוד בצירוף האחר? יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה

בשאלה זו כבר דן בספר "דברי גאונים" (כלל צ"ו אות נ"ח), וזה לשונו: ראובן השאיל לשמעון ב' נזמי זהב יקרים הנקראים אורינ"ג (עגילים), ושניהם שווים מאה זהובים. והנה, נאבד ממנו אחד מהם, והאחד לעצמו, ולפי שאין לו בן זוג אינו שווה רק שלשים זהובים. וראובן תובע משמעון שבעים זהובים, לפי חשבון הנ"ל. ושמעון משיב כי אינו צריך לשלם רק שלשים זהובים, כפי ששווה זה הנשאר. הדין עם מי?

ולמעשה הביא שם שנחלקו בזה גדולי הפוסקים: בשו"ת זרע יעקב (סי' ס"ז) הכריע 'דעבדינן מציעתא' - הווי אומר, ישלם שמעון חמישים זהובים, כפי שהיה שווה נזם הזהב עם בן זוגו. אולם הגאון ר' אליהו ישראל זצ"ל בשו"ת קול אליהו (סי' י"ד), פסק כי מחוייב לשלם אף עבור הפחת של שווי הנזם הנותר - דהיינו שבעים זהובים.

ובעל ה"דברי גאונים" עצמו הכריע כשיטת הקול אליהו, וביאר שהואיל ומחוייב השומר בתשלום כל ההפסד שיבוא על ידו, אף בגרמא בעלמא (כמבואר בדברי האחרונים), "אם כן מה לי הפסד הנאבד או הפסד הנזם הנשאר, הלא על שניהם נעשה שומר, ועל ידי גרמתו נפחת הנזם הנשאר משוויו"[1].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.