הכהן יצא בשעת החזרה והחליט הרב שלא לעלותו לתורה

מעשה שהיה באחת הבתי כנסיות, בכהן עם הארץ שבשעת חזרת הש"ץ יצא לחצר בית הכנסת, ישב שם ושתה קפה בחברת כמה ריקים ופוחזים. מאחר והיה הכהן היחיד, בלית ברירה לא התקיימה מצות נשיאת כפיים בחזרת הש"ץ.

ומתי שב מיודענו להיכל בית הכנסת? בשעת הוצאת ספר תורה! כמובן, על מנת לקבל עליה. וכאן עמד רב בית הכנסת (שהבחין באיש) והכריז: "אין כאן כהן, יעמוד ישראל במקום כהן!" "רק רגע", התרעם הכהן, "יש כאן כהן..." אולם הרב התעלם מדבריו. וכך הוה, ישראל עלה במקום הכהן.

לאחר התפילה, ליבו של הרב נקפו, 'שמא לא היה עלי להטיל עליו קנס כה חמור'. 'שמא ביטלתי חלילה מצות עשה של "וקדשתו"[1] (ויקרא כ"א, ח') - לפתוח ראשון ולברך ראשון...' על כן בא הרב ושואל: האם נהג כשורה או לא? יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה

מעשה כעין זה כבר אירע לעולמים. היה זה בדורו של הגאון רבי שמואל ארנפלד זצ"ל, בעל ה'חתן סופר' (שו"ת, או"ח סי' נ"ג), אשר נדרש להכריע בשאלה זו - האם אכן ראוי לקנוס בכך את הכהן, או שמא יש רק לנזוף בו, אך אין לבטל את מצות "וקדשתו".

והעלה ה'חתן סופר', כי כאשר הכהן מסרב לישא כפיו בלא שום סיבה ובשאט נפש[2], רשאי המרא דאתרא או גבאי בית הכנסת לקנסו ולא ליתן לו עליית כהן אלא לקרוא לישראל תחתיו! וזאת, מאחר שהוא עצמו מבזה קדושתו ולכן מונע עצמו מכבוד[3]. ועל אף שציותנו התורה "וקדשתו" - לקרותו ראשון ולפתוח ראשון, מכל מקום מצוה זו היא רק משום כבודו של הכהן, וכיון שמבזה את הכהונה ואינו חפץ בה, הרי שמעשיו גורמים לו מניעת כבוד - וממילא אין אנו צריכים לכבדו!

והוסיף לטעון בדרך נוספת, שמאחר ואנו מורידים אותו משום שלא קיים מצות לברך את ישראל, בפעולה זו עצמה אנו מראים לו כבוד וגדולה - שְיָקר הוא בעינינו ברכתו, מפני שהוא מזרע אהרון הכהן, ומחמת מעלתו הרמה אנו מונעים אותו מכבוד. וכדי שמכאן ואילך יברך אותנו, וחפצים אנו בברכתו, עושים אנו כל טצדקאות לקבל ברכתו. ונמצא אפוא, כי מניעת כבודו - זהו כבודו.

עם כל זה, סיים ה'חתן סופר', לא סמך ליבי לבטל מצות עשה דאורייתא, שכן לאו בקל הוא לשקול בפלס ח"ו עבירה לשמה. אבל בכל זאת, בהיות שעל פי עיקר הדין כבוד התורה עדיף על כבוד הכהונה, ומן הדין ראוי היה להקדים תלמיד חכם לכהן, ורק בכדי שלא יבוא הציבור לידי מריבות ומדנים ('דלא לייתי לאינצויי'), תיקנו רבותינו שלעולם קורא הכהן ראשון מפני דרכי שלום, אולם, באופן זה ראוי לנהוג כעיקר הדין - להקדים ולהעלות לתורה תלמיד חכם במקום הכהן, וזאת, על מנת 'למיגדר מילתא' לכבוד קדושת כהונתו. וזה יטהר לבב עמו ישראל, ויזכנו לראות כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם, ויקוים בנו ברכת כהנים, יאיר ה' עינינו בתורה ויברכנו בברכת שלומו, אכי"ר[4].

והנה, הוספנו לשאול את מו"ר שליט"א, האם בהכרזתו של הרב שאין כאן כהן יש חשש דברי שקר? והשיב מו"ר: אין כאן שקר, שכן מבואר בפוסקים שאם עני שאינו הגון מבקש צדקה, מותר לומר לו 'אין לי כסף', הגם שיש לו, משום שאפשר לפרש דבריו 'אין לי לתת לך', כי אתה לא הגון[5]. וכך גם בענייננו, אפשר לפרש את כוונת הרב 'אין כאן כהן' - הראוי להעלותו לתורה.

* * *

הצדיק שזכה שהתקיים בו כ"ה תברכו כפשוטו

מעשה מרגש הובא בספר 'טעמי המנהגים' (קי"ז בהערה).

לפני כארבע מאות שנה, חי בעיר פראג הגאון הצדיק רבי עקיבא כהן זצ"ל, שהיה יהודי ירא שמים מרבים, מוכתר בנימוסין ואף מרביץ תורה ברבים. עוד משחר נעוריו הקפיד האיש מאד על קיום מצות ברכת כהנים ומסר נפשו על מנת שלא לבטלה לעולם. זכה האיש שתקיים בו ברכת 'יברכך' - 'שיתברכו נכסיך', ואף זכה לבנות בית גדול בנוי לתלפיות. ר' עקיבא התחתן עם אשת חיל, ונולדו להם י"ב בנים וי"ג בנות!!! ולמרבה הפלא, י"ב מבנותיו זכו להינשא לכהנים! (ואחד מנכדיו היה השל"ה הקדוש זי"ע). וכל בניו וחתניו היו כשתילי זיתים סביב לשולחנו...

והנה, כאשר עלה האיש בשמחה עצומה לדוכן, לישא את כפיו בדחילו ורחימו, עלו יחד עמו י"ב בניו וי"ב חתניו, וזכה שיתקיים בו מקרא שכתוב: כ"ה תברכו את בני ישראל - כ"ה נפשות שברכו יחדיו ברכת כהנים!...

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.