קנה עליה בחמישים שקלים ורוצה למכרה בחמש מאות

מידי שנה נוהג ראובן לעלות לתורה בקריאת "ברכת כהנים" שבפרשת נשא, וטען כי זו סגולה נפלאה, ובטוח כי בזכותה מתברך ומצליח כל השנה. נוהג היה הגבאי להכריז במכירת העליות "עליית ברכת כהנים", ומיד היה ראובן קופץ ומתנדב. שאר המתפללים לא העזו 'להתחרות' עמו ביודעם כי לא יוותר על העליה.

והנה, בשבת קודש פרשת נשא בשנת תשס"ח, הגבאי הראשי לא הגיע ולכן 'גבאי המשנה' ניהל את המכירות. בעוד ראובן עסק בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, הכריז הגבאי: עליית שלישי, רביעי וכו', עד שתמה המכירה.

"רק רגע, לא מכרת את ברכת כהנים", קרא ראובן. "הלא נמצאת היא ב'חמישי', וכבר מכרתיה לשמעון ב-50 שקלים..." השיב הגבאי.

ניגש ראובן לשמעון והתחנן בפניו: "אנא ממך, הרי יודע אתה כי מזה שנים מנהגי לעלות לעליית חמישי בשבת זו, העבר נא לי את העליה וכמובן אשלם במקומך..."

שמעון, שהינו סוחר ממולח, הרגיש כי נזדמנה לפניו עסקה טובה, ויען ויאמר לחבירו הלהוט אחר העליה: "אין שום בעיה, בשמחה רבה אתננה לך, רק תצטרך לשלם בעדה בסך הכל 500 ש"ח!!!"

מששמעו המתפללים את דבריו הפך בית הכנסת למרקחה. היו שטענו כי אין זכות לאף מתפלל לעשות עסקים בעליות לתורה, ואף אם יתן לו ראובן חמש מאות שקלים, הכסף שייך לבית הכנסת! כנגדם היו שטענו כי מאחר ושמעון כבר רכש את העליה, הרי שיש לו את כל הזכות לעשות בה כרצונו, גם במחיר מפולפל כפי שביקש.

מה הדין במקרה זה?

תשובה

תחילה יש לברר האם יכול אדם 'לסחור' במצוה שרכש בבית הכנסת?

וציין מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לדברי ה'עולת תמיד' (סימן קמ"ד סק"ו) שכתב: מי שקנה מצוה לשנה שלימה ומת באמצע השנה, (לדוגמא, קנה את פתיחת ההיכל לכל השנה, ומשלם כל חודש סכום מסוים) - חייבים היורשים לטפל במצוה ולשלם לקהל דמי המצוה שקנה מורישיהן, או ימכרו המצוה ומה שיחסר ישלימו לקהל. ומה הדין במקרה שימכרו ביותר מערך הקניה? כתב העולת תמיד: נראה לי שהריוח שייך לקהל (לבית הכנסת), כי אין משתכרים בצדקות. אולם בשיירי כנסת הגדולה (או"ח הגה"ט סימן קמ"ז, ג') לא כתב כך, אלא העלה כי הריוח שייך ליורשים.

והוסיף מורינו הרב, כי שמע ממרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, שמעיקר הדין אין סיבה שהקונה לא יוכל למכור את העליה ולהשתכר, כדברי הכנסת הגדולה שמותר להשתכר במצוות, אולם יצטרך להפריש חלק מהריוח לבית הכנסת, שהרי אצלו בבית לא היה יכול למכור זאת, והקונה קנה רק על סמך העליה שיעלה לתורה בבית הכנסת בתוך הקהל הקדוש, נמצא שהריוח נתאפשר גם על ידי בית הכנסת, לכן ימסור להם חלק מהריוח. וממילא תנוח גם קפידת הקהל[1].

ועל כל פנים, נראה שהדבר מכוער מאד לעשות בצורה שכזו מסחר במצוות[2], ובפרט שנעשה הדבר בשבת קודש ומריח הדבר כ'שכר שבת'[3].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.