כרת כליה שמאלית במקום ימנית ונתברר שהיתה נגועה בסרטן

[1] ויעויין בשו"ת שערי דעה ח"א (סי' נ"ז), שכתב כי במצוות שבין אדם לחבירו מצינו שלא הקפידה תורה על כוונה, ואפילו למאן דאמר מצוות צריכות כוונה אפשר שזה אינו אלא במצוות שבין אדם למקום, ולכן האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני - הרי זה צדיק גמור. וכן בכל מצוות שבין אדם לחבירו שעיקרן מפני תקנות העולם שרצה הבורא יתברך להיטיב לברואיו לא איכפת לן בכוונת העושה כלל.   

* * *

תינוק שעלה בחכתו של הדייג

ויש לציין עוד למבואר בגמרא במסכת מנחות (דף ס"ד ע"א): "איתמר, לא שמע שטבע תינוק בים, ופרש מצודה (בשבת) להעלות דגים והעלה דגים - חייב, להעלות דגים והעלה תינוק ודגים - רבה אמר: פטור, ורבא אמר: חייב, רבה אמר פטור, זיל בתר מעשיו. ורבא אמר חייב, זיל בתר מחשבתו".

הגמרא דנה במקרה שיצא אדם בשבת לדוג דגים. ידוע שהוצאת דג מהמים נחשבת לאיסור מן התורה בשבת, שכן עובר הדייג על מלאכת צד, וכן על מלאכת נטילת נשמה. בסוגייתנו מדובר על אדם שנחשב לשוגג, דהיינו הוא שכח שהיום שבת, או שמלאכה זו אסורה. והנה פרש את המצודה על מנת לדוג דגים, ואכן עלו ברשתו דגים, אלא שהעלה אף תינוק שעמד לתבוע! כעת דנה הגמרא האם יש לחייבו בקרבן חטאת, המובא על חילול שבת בשוגג, או שמא פטור. דעת רבה שפטור, היות והולכים אנו אחר מעשיו, כלומר עצם המעשה נחשב להצלה, ובודאי שכל אחד מחוייב לעשותו על מנת להציל את התינוק. ודעת רבא שחייב, שכן אנו דנים לפי הלך מחשבתו של האדם, והרי התכוון למלאכת העבירה, ולא להצלת התינוק.

להלכה נפסק כרבה שפטר, כיון שהולכים אחר מעשיו, כך פסק הרמב"ם בהלכות שגגות (פ"ב הלכה ט"ו). לפי זה נמצא שאין דנים בכוונתו של האדם, אלא על מעשיו, ואם כן, בנוגע לשאלתנו, יתכן שנלך אחר מעשיו של הרופא, ויהיה פטור מלשלם. (אולם עדיין יש מקום לחלק בין דיני חיוב קרבן עבור חילול שבת לבין דיני נזיקין).

* * *

חובת הרשות המוסמכת לשלול רשיון מרופא זה

כל זה בנוגע לדין ודברים שבין הרופא לאשה, שאם האשה תתבע ממנו ממון - יפטר. אך על הרשויות אולי מוטלת החובה לשלול את הרשיון מהרופא המנתח או להענישו עונש אחר, שהרי הוא ברשלנותו הוציא את הכליה השמאלית במקום הימנית.

ואף על פי שה' יתברך בחר ברופא הזה כשליח הטוב להציל את האשה, בכל זאת הוא עצמו חייב לשאת באחריות, עבור הרשלנות. וכמו שכתוב במסכת בבא בתרא (כ"א ע"ב) שאומן (רופא) נחשב למוּתרה ועומד. אשר על כן, אמנם מצד אחד מגיע לרופא פרס על שהציל את האשה, אך מאידך הרי זלזל במעשיו וכרת כליה שלא כמתוכנן שהתוו מראש, ועל זה יש להענישו. ואף על פי שבענייננו לא התכוין לאכזריות, אבל עונש מגיע גם על רשלנות[1]. וצריך עיון.

* * *

חיוב בתשלום שכר לרופא שריפאו מתוך זילזול

ובנוגע לנידון השני, אם חייבת האשה לשלם שכר לרופא, אמר מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א: מאחר והאשה נהנתה מהניתוח שהציל את חייה - חייבת לשלם לרופא המעולה עבור הניתוח[2], אבל לא לפי התעריף שסוכם מלכתחילה כניתוח לצורך השתלה, שדורש מיומנות מיוחדת, אלא כרופא כירורג רגיל המסלק כליה הנגועה. ואם תטען האשה שבמצב כזה שצריכה לסלק כליה נגועה לא היתה נזקקת לרופא פרטי והיתה מסתפקת ברפואה ציבורית מקובלת, ובאמצעות רופא רגיל, נטיל ספק בדבריה, שהרי ראינו שהיא מזדקקת למנתח פרטי.