התלמיד-חכם ישב ולמד עם בעל המסעדה, וגילה כי מוכרים במקום בשר-פיגולים

מעשה שהיה בשנת תשס"ח בפעיל של "לב לאחים" שפגשו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות וסיפר לו: "אני מאד חפץ להכיר את היהדות וללמוד תורה, אלא שהזמן לא מרשה לי, כיון שאני עובד ('אובד') 16 שעות ביממה! המסעדה שלי פשוט שוקקת בפעילות". שאל אותו עם-הארץ את התלמיד-חכם, האם הוא יוכל להקדיש לו מעט זמן, וללמוד עמו מדי יום במסעדתו, מאחר ואינו יכול להיעדר מהמקום ולוּ לשעה קלה. התלמיד-חכם השיב מיד בחיוב.

וכך הוה.

השניים ישבו בפינה שקטה במסעדה ולמדו בשקידה, כאשר בעל המסעדה גילה עניין רב בדברים, ושתה בצמא את כל דברי הרב. במשך הזמן הצטרפו עוד ועוד אנשים, עד שהלימוד ב'חברותא' נהפך לשיעור תורה לרבים...

כעבור שבוע, חש הרב בדבר מוזר. הוא התבונן סביבו ולא מצא את תעודת הכשרות של המקום. מה התברר? מדובר היה במסעדה המוכרת בשר-פיגולים ו'פירות-ים'! רחמנא ליצלן.

התלבט מיודענו, מה יעשה עתה? האם יעזוב לאלתר את השיעור במסעדה, שישיבתו בה נחשבת לחילול ה'. או שמא ימשיך ללמוד במקום, ואולי בס"ד לבסוף יביא הדבר להפיכת המקום הטרף לכשר. לבסוף החליט בכל זאת להמשיך את הלימוד במסעדה.

למחרת, במהלך השיעור אירע דבר נורא. אל המסעדה נכנס יהודי חבוש-כיפה והתיישב לאכול את השרצים הטמאים. התלמיד-חכם הזדעזע, ומיד קם ממקומו והזהיר את האיש לבל יעיז לטעום מהאוכל. "אני מכיר את המקום מזה שנים", אמר האיש הדתי, "תמיד ידעתי כי מדובר במסעדת טריפה, אולם, לאחרונה כאשר ראיתי את כבודו יושב כאן, הבנתי כי המסעדה הפכה להיות כשרה למהדרין..."

עתה כבר לא יכול היה מיודענו להמשיך, ושיגר את השאלה הנוראה אל מו"ר שליט"א: ילמדו מורנו ורבנו, היאך עלי לנהוג, האם רשאי אני להמשיך לזכות את הרבים, בתקוה שישובו מלחטוא ולהחטיא את הרבים, או שמא עלי לעזוב לאלתר את המקום? האיש סיים בהצעה, שאולי ראוי במקרה כזה שישנה את לבושו החרדי, וילבש 'תחפושת' של אדם חופשי, באופן שלא יביא הדבר להכשלתם של יהודים כשרים...

תשובה 

ראשית כל, הבה ונציג מקרה מעניין נוסף שהגיע לשולחנו הטהור של מורינו הרב שליט"א: 

האם ישתתף הבן במסיבת אביו הנערכת במסעדת חזיר?

מעשה שהיה בבחור שזכה לצור מחצבתו, ודבוק היה בתורה ובמצוות. הודות לתמיכת אביו, שטרם זכה לשמור תורה ומצוות, זכה לשקוד על דלתות התורה והעבודה בהרחבה, ואף לאחר חתונתו דאג האב לרכוש לו דירה ולכלכל את משפחתו בכבוד.

ביום מן הימים, פונה האב אל בנו ומבשרו: "מחר זהו יום ההולדת שלי. רצוני העז הוא, שכל משפחתי וידידי יבואו לשמוח בשמחתי, ובפרט אתה יקירי, בני היחיד". והפטיר האב: "אמנם יודע אני שלא תאכל ממאכלי המסעדה, אך בכל זאת אבקש שתבוא ותכבד אותי, ואולי אף תשמח את הציבור באיזה 'ווארט' נחמד..."

לאחר בירור קל, נודע לבן כי מדובר במסעדת חזיר! אשר על כן, מיהר ופנה אל מו"ר, ונפשו בשאלתו: כיצד עלי לנהוג כעת, האם רשאי אני להשתתף בשמחה, מחובת הכרת-הטוב, וכמובן, מבלי לטעום שום דבר. ואף אם אסור, אולי אוכל 'להתחפש לחילוני' - לשנות את מלבושיי, כדי למנוע חילול ה'?...

תשובה

הנה בנוגע לשאלתינו הראשונה, אמר מו"ר בשם מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, כי חלילה מלהיכנס למסעדה שכזו, ואף מבלי הלבוש החרדי, משום שכרוך הדבר באיסור הנורא של חילול ה'.

וכעין זה השיב מו"ר לתלמיד-חכם שהוזמן למסיבת אביו, וזה לשונו: "אסור לך להיכנס למסעדת החזיר! לא בלבוש של שומרי תורה, ועל אחת כמה וכמה לא בלבוש אחר! אלא עליך להתכבד ולהשאר בביתך, ובשום אופן לא ללכת למסעדת החזיר. כי איך תוכל לכבד את אבי המשפחה, ובאותה שעה לבזות את אבינו הרחמן, מלכנו רוענו?!".

את נוראות חילול ה' למדנו בפרשתנו, כדכתיב (במדבר פרק כ', י"ב): יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, ופירש רש"י כי שאלת משה רבינו "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם" (במדבר י"א, כ"ב), שעליה ענה ה' יתברך: "היד ה' תקצר", היתה בה תביעה גדולה יותר כנגדו - ולא נענש, משום שהיתה בסתר. אבל על חטא מי מריבה, שבגלוי היה, נפרעו ממנו בחומרה, ומיד! כמובן שאין לנו כלל מושג במשה רבינו, דרגתו ו'חטאיו'. אך עלינו להפיק לקחים לעצמינו: התנהגות בלתי הולמת במקום ציבורי - בגדר חילול ה' היא, וחמורה יותר מעוונות חמורים אחרים! וכלל מסור בידינו: "אין מקיפים בחילול השם" (קידושין מ'.) ונפרעים מיד, רחמנא ליצלן.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.