הבת וויתרה על קבלת הרהיטים ותבעוה הבנים להשיב את ההוצאות

שאלה מעניינת הועלתה על שולחנם של גדולי התורה בשלהי שנת תשס"ח.

מעשה היה ביהודי ירא שמים הדר בארה"ב, שטרם נלקח לבית עולמו ישב וכתב צוואה. את כל נכסיו הוריש, כדין התורה, לשלשת בניו הדרים בסמוך אליו, ולבִּתו, המתגוררת בארץ ישראל, החליט ליתן את כל הרהיטים שנמצאים בביתו. מאחר והבין האב כי הוצאות רבות תצטרך הבת לשלם עבור פירוק הרהיטים, העברתם והרכבתם, דאג כבר בחיי חיותו לשלוח לה סכום של 5,000 דולר במזומן.

הבת קיבלה את הסכום לידיה, אך מאחר וכבר זמן רב חשבה לבנות מטבח חדש ומפואר, רק שעדיין לא היה הדבר באפשרותה, החליטה עתה לייעד את הממון לצורך זה.

חלפו מספר חודשים ונפטר האב הישיש. הבנים הודיעו לאחותם כי הריהוט ממתין לה בבית האב, אולם הבת השיבה שאינה מעוניינת בו ויוכלו לקחתו לעצמם, (מאחר והריהוט בביתה היה חדיש יותר). וכאן הגיעה תגובתם המפתיעה של האחים: "אם כן, כעת צריכה את להשיב לנו אף את סך ההוצאות שקיבלת עבור העברת הרהיטים! הרי לא השליש לך אבינו את הממון אלא בכדי להוביל אלייך את הרהיטים ולא לצרכים אחרים, הואיל ואינך חפצה בהם, ממילא אין הממון שייך לך אלא לממון הירושה..."

הבת טענה כנגדם כי רשאית היא להשתמש בכסף בכל צורך בו תחפוץ, ואין קבלתו מותנית בקבלת הרהיטים...

עם מי הדין?  

תשובה

טרם נשיב על שאלתנו הבה ונאזין להברקה גאונית מבית מדרשו של הגאון המבעית ר' יוסף ראזין - 'הרגאצ'ובר':

ה"קוויטנציה". בימים ההם לא היה יהודי שהיה צריך להסביר לו פשרם של דברים. חובת הגיוס לצבא הרוסי חלה על כלל האזרחים, אך מי ששלשל ממון רב לידיים הנכונות, קיבל לידיו מסמך "קוויטנציה" המעניק לו שחרור מן הצבא. סגולתו של מסמך זה היתה שבעליו רשאי היה למכרו או להעבירו לאדם אחר שיעשה בו שימוש.

מעשה היה ביהודי עתיר ממון שהלך לעולמו ובין עזבונותיו - "קוויטנציה". בניו הגדולים כבר נפטרו מעול הגיוס ולפיכך הוא הורה כי ה"קוויטנציה" תהא לבנו הצעיר. באותה תקופה האמיר מחירה של ה"קוויטנציה" בעקבות חוק שיצא לבטל אישורים מסוג זה מכאן ולהבא, אך החוק הכיר באישורים שניתנו עד יום החקיקה. עקב כך, ה"קוויטנציות" שנותרו היו יקרות-ערך והון רב שולם עבורן.

הצעיר שזכה ב"קוויטנציה", חשב בליבו כי יותר כדאי בו לזכות בדמים הרבים שיקבל בעד מכירת האישור, ועל כן ניסה את מזלו בלשכת הגיוס להשתחרר באמצעות עילה צדדית בלא שימוש ב"קוויטנציה". ואכן הדבר עלה בידו.

ומה קרה לאחר מכן?... באו אחיו ותבעוהו כי יחלוק עמם בערך הרב שנפל בחלקו. אך הוא בשלו: אבינו ציווה לי את ה"קוויטנציה"! זמן רב נסתכסכו בדבר, עד שנמלכו לקיים את מה שה' יתברך דורש מאתנו - "עשות משפט", ולכן ניגשו אל הגאון האדיר רבי יוסף רוזין זצ"ל, הידוע בכינויו הרגאצ'ובר, ושטחו בפניו את דבר המשפט, "יהיה נא חסדך עמנו להורות לנו למי שייך המסמך היקר?"...

מסופר כי הגאון שמע את פרטי המעשה, ופנה אל הבחור הצעיר: "הבה נלמד אשטיקע'ל גמרא". מסכת נזיר נפתחה בדף כ"ד ע"א, והגאון קרא: "האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה, ואחר כך היפר לה בעלה, אם שלו היתה הבהמה - תצא ותרעה בעדר, שלא חלה עליה קדושה כלל, ואם שלה היתה הבהמה - החטאת תמות והעולה תקרב עולה". דהיינו, אשה שנדרה נזירות והפרישה לשם כך בהמות כקרבן עבור הקרבת קרבנות הנזירות, ולבסוף בעלה היפר לה את נדר נזירותה, כך דין קרבנותיה: אם בהמות שלו היו - קדושתם בטלה והרי הן חולין, ואם שלה היו - הרי הן קדושות. הגמרא מסבירה, כי גם כשנתן לה הבעל רשות להקדיש בהמות שלו לקרבן, לא היה זה אלא לצורך מילוי חובתה, ממילא, לאחר שהופרה נזירותה, אין עילה שתהיינה שייכות לה, שהרי אינה זקוקה להן.

"אף אתה", פנה הרב אל הצעיר, שזכה ללמוד קטע גמרא עם גאון ישראל, "הרי לא קיבלת מאביך את האישור אלא לצורך השימוש בו בכדי להפטר מעול הגיוס לצבא הרוסי ולא לצרכים אחרים. עתה לכל האחים חלק שווה בו..." ('מאורות הדף היומי')[1].

לאור הדברים, נוכל להסיק אף בנוגע לנידון דנן, כי מאחר וניתן הממון לבת לצורך העתקת הרהיטים לביתה, ממילא, משלא מעוניינת בהם צריכה להשיב את הממון!

ברם, כאשר הצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, טען כי רב המרחק בין נידון הגמרא בנזיר ודברי הרגצ'ובר לבין נידוננו. הגמרא עוסקת בבעל שהעניק בהמות לאשתו החייבת בהבאת קרבנות, כל ייעודן של הבהמות הוא אך ורק לצורך הקרבתן, ומשלא זקוקה לכך, תחזור המתנה לבעל. כמו כן אישור הפטור מהשירות הצבאי מיועד מן הסתם לצורך הפטור מהצבא ולא לצורך מסחר, ומשלא צריך לכך הבן, יחזור להיות כממון הירושה. מה שאין כן במקרה דנן, שכן ברור הדבר שכל מקבל מתנה יכול להחליט שאת חציה חפץ לקבל ובחצי האחר אינו מעוניין, וגם בת זו הרי זכתה בכל - בריהוט ובממון, ולכן רשאית לוותר על הריהוט, ואילו את הממון, שמן הסתם לא יקפיד האב אם תשתמש בו לצרכים אחרים, תותיר בידה.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.