שליח שזכה בהגרלה - למי שייכת הזכייה?

מעשה שהיה ביענקל'ה שנתבקש על ידי חבירו לקנות עבורו מנה של פיצה, מכיון שבלאו הכי היה אמור לעבור בסמוך לחנות הפיצה. מששמעו זאת שאר הבחורים שנכחו במקום, פנו אף הם וביקשו שיקנה גם עבורם מנת פיצה. יענקל'ה קיבל סכום לרכישת שבע מנות - מנה לכל בחור.

בהגיעו לחנות הבחין בשלט גדול שנכתב בו: "כל הקונה מגש (המכיל 8 מנות) - זכאי לכרטיס הגרלה על סך 10,000 ש"ח!". מכיון שכן, החליט לרכוש עבור עצמו מנה נוספת, ביקש מגש פיצה, קיבל את הכרטיס, גירד ו...זכה בסכום הגדול!...

באו חבריו וטענו: הלא המגש נרכש אף על ידינו - אילולא כספינו לא היית מרוויח כלל, ומה עוד שאנו יוזמי הקנייה...

למי שייכת הזכייה הגדולה?

תשובה

נאמר במסכת כתובות (צ"ח:): הוסיפו לו אחת יתרה - דנה הגמרא באדם השולח שלוחו לקנות סחורה והוסיפו לו על המדה, רבי יהודה אומר: הכל לשליח. רבי יוסי אומר: חולקין המשלח השליח. שואלת הגמרא: והתניא רבי יוסי אומר: הכל לבעל המעות? אמר רמי בר חמא לא קשיא, כאן בדבר שיש לו קצבה בזה הדין הוא שחולקין, כאן בדבר שאין לו קצבה - הדין הוא שהכל לבעל המעות, (ע"ש ברש"י).

ומפרש הרי"ף שם, שטעמו של רבי יוסי שחולקין, הואיל והגיעה לשליח הנאה על ידי בעל הבית חולק עמו. וכן הוא בירושלמי (פ"ו דדמאי ה"ח), 'תמן על ידי מעותיו של זה ורגליו של זה', הרי מפורש שכיון שבא השבח לשליח על ידי מעותיו של בעל הבית - עליו לחלוק עמו[1].

דין זה הובא בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קפ"ג ס"ו): "היה השער קצוב וידוע, והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במידה, כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות. ואם היה דבר שאין לו קצבה, הכל לבעל המעות". (וע"ש ברמ"א, בסמ"ע ובש"ך).

אולם נראה שכל זה שייך דוקא כאשר נוצר רווח מחמת אותה שליחות שנשלח השליח לבצעה, או אז הדין הוא, שהואיל והתקבל רווח בזכות כספו של בעל הבית - הדין הוא שחולקין. מה שאין כן בשאלתנו, בה התקבל הרווח מחמת פעולה אחרת שנעשתה בכספי השליח שאותה לא התבקש כלל לעשות. אילו היה השליח מבצע את השליחות במלואה - הרי שלא היה זוכה במאומה (עבור שבע מנות אין זכות בהשתתפות בהגרלה). נמצא איפוא, שהרווח נגרם על ידי פעולתו של השליח[2]. לפיכך מסתבר כי שייכת הזכייה ליענקל'ה![3].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.