שילם עבור חבירו בכרטיס אשראי אך חשבונו לא חוייב

מעשה שהיה, בראובן ושמעון ששבו יחד לביתם לאחר סיום יום עבודתם. וישא שמעון את עיניו וירא למולו חנות תכשיטים, ופתאום נזכר כי טרם רכש עבור רעייתו מתנה לכבוד החג. מכיון שלא היה ברשותו כסף, ביקש מחבירו שישלם עבורו, וישיב לו בעוד ג' ימים (כאשר יקבל משכורת) את מלא הסכום. ראובן השיב בחיוב, ושילם על ידי כרטיס האשראי שברשותו סכום של 1000 ש"ח עבור חבירו.

ויהי ביום השלישי, בבוא ראובן לגבות את חובו, נתקל בסירוב מצד חבירו, "לא הפסדתיך מאומה! חברת האשראי לא גבתה ממך את הסכום, משום שבאותו היום חלה תקלה וקריסת מערכות במחשבי החברה, ולכן הוחלט "לוותר" על כל הקניות שנעשו באותם שעות. אשר על כן איני מחוייב להשיב לך את הסכום!!". ואכן התברר שדברי שמעון אודות אי חיוב חשבונו של ראובן היו נכונים. 

אלא שראובן לעומתו תבע את סך ההלוואה בטענה שמה שמחלו לו החברה אין זה עניינו של חבירו...

עם מי הדין?

תשובה

נאמר בשולחן ערוך חושן משפט סימן שע"ה סעיף א': "היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה העשויה ליטע, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה, ונוטל מבעל השדה". ולכאורה כל שכן שבשאלתנו, שירד ראובן והרוויח את חבירו על פיו, שיצטרך שמעון לשלם לו מדין "נהנה".

מאידך גיסא, יש מקום לטעון שכל חיוב התשלום עבור ההנאה שייך דוקא כשההנהו מנכסיו, אך לא באופן שלא הפסיד מאומה, שהרי זה בגדר זה נהנה וזה לא חסר. וצריך עיון[1].

והצגנו שאלה זו לפני מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, והשיב לנו בזו הלשון: שמעון חייב לראובן אלף שקלים, כי ברגע שראובן נתן את כרטיס האשראי לבעל חנות התכשיטים, והלה תמורת כך נתן תכשיט, באותו רגע נתחייב שמעון לראובן אלף שקל מדין "נהנה". והגם שלראובן הדבר לא עלה מאומה, בכל זאת שמעון חייב לתת לו מדין נהנה. ולא גרע מאשה האומרת לאיש 'רקוד לפני ואתקדש לך' שמקודשת (כמבואר בקידושין ס"ג.), הגם שהאיש לא הפסיד כלום, בכל זאת נחשב הדבר לנתינת כסף, וכך גם בענייננו, באותו רגע שראובן מסר את כרטיס האשראי, ושמעון קיבל תכשיט הודות לכך, צריך שמעון לשלם לראובן, ללא כל קשר אם הפסיד ראובן או לא.

* * *

מדוע נעצר הצדיק ליד חנות התכשיטים?

שמענו מעשה נפלא, באחד מצדיקי הדור שהלך ברחובה של עיר בליווי תלמידיו. לפתע נעצר והתמהמה בסמוך לחנות תכשיטים. התלמידים ראו כן תמהו, על מה ולמה נעמד כאן רבנו?!

לבסוף נכנס הרב אל החנות, "רצוני לראות תכשיטים" - ביקש. בעל החנות ורעייתו מיהרו להציע לפניו מגוון של תכשיטים. המשיך הרבי להתעניין במשך דקות ארוכות בטיבו של כל תכשיט ובמחירו, ובסופו של דבר בחר בתכשיט מסויים.

תלמידיו השתוממו מהמתרחש לנגד עיניהם. וביציאתם מן החנות פנו אליו ושאלו: "רבי, תורה היא וללמוד אנו צריכים, מה עומד מאחורי כל המעמד הזה שאינו אופייני כלל לכבודו?"

"אסביר לכם" - השיב הרב, "כשעברנו ברחוב ליד החנות, עלה באזני קול מריבה בין בעל החנות לאשתו. עצרתי את צעדי ושמעתי כי הוויכוח הולך ומתלהט... החלטתי לעשות מעשה. נכנסתי באמתלה של קניית תכשיטים, כך הם היו חייבים להפסיק את הוויכוח ביניהם. התעכבתי בחנות משך זמן מה בו שיערתי כי כעסם שכך, ומאחר שישנו איסור הונאה להתעניין במוצרי החנות בלא לקנות - נאלצתי אף לרכוש תכשיט כלשהו!..."

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.