"גיוס חרדים? פופוליזם זול"

התנגדות לקמפיין התקשורתי-פוליטי בנושא גיוס חרדים בכפייה לא מגיעה רק מהצד התורני של המפה, מסתבר. לא מעט דמויות בולטות בעולם החילוני מביעות אף הן את התנגדותן, או לכל הפחות הסתייגות משמעותית, מהפסטיבל שמקודם במרץ לאחרונה על ידי התקשורת בצירוף מספר פוליטיקאים. אספנו עבורכם את ציטוטיהם, כדי לקבל פרספקטיבה שלמה יותר בנושא.

לאחרונה פרסם עמנואל רוזן טור מעניין ב"ידיעות אחרונות", וכך הוא כותב: "לך תגיד היום משהו נגד הטרנד הלוהט של המדינה: גיוס חרדים לצה"ל. אם תעז להטיל ספק קל שבקלים באשר לחשיבותו, צדקתו ודחיפותו של המאבק הזה, תתויג מיד כבוגד בסיכוי החדש להפוך את החברה הישראלית לבריאה, שוויונית, ערכית וצודקת. כולנו יחד קדימה הסתער. אבל ההתמקדות ברצון לראות פלוגות חרדיות וחטיבות של שטריימלים נראית לי משהו שבין פופוליזם זול להתמקדות במה שאיננו הכי חשוב".

"המחאה האנטי-חרדית נוחה יותר", ממשיך רוזן, "היא נעימה יותר מזו שיוצאת נגד הטייקונים ונגד העושק. היא נוחה מאוד למופז וללפיד, ואפילו מגלמת הבטחה למנדטים. היא נוחה לתקשורת שהמחאה הקודמת פגעה בהכנסותיה. כל ניסיון לסטות מהקונצנזוס שרואה בגיוס החרדי את חזות הכל יקלקל את המסיבה".

בשלב זה מספר רוזן על שיחה מעניינת שקיים בעבר עם הרמטכ"ל בני גנץ. "לפני כמה שנים ישבתי לשיחה מרתקת עם קצין בכיר. הוא היה אז סגן רמטכ"ל ולימים הפך לרמטכ"ל, ושלל בפניי את המיתוס שלצבא חסרים חיילים. הוא אמר שהגיע הזמן לצבא מקצועי. שהגיעה העת לאפסן את הערגה הבלתי רלוונטית לצבא העם. הוא לא יעז לומר זאת היום בפומבי".

ורוזן ממשיך: "יש לי חלום לראות כאן חברה בריאה וצודקת. יש לי חלום לראות אנשים שלא כורעים תחת נטל המיסים. לראות את יוקר המחיה צונח ואת השכר עולה. יש לי חלום לראות אנשים שלא מוכרים את נשמתם למשכנתא. חרדים בגולני זה לא החלום שלי. אני גם לא חושב שזו הפנטזיה של מח"ט גולני. וגם לא של האלפים שבאו אמש לכיכר. הם מאסו בפוליטיקה ובמצב, והם מחפשים דגל להניף. מישהו מכר להם את הדגל הלא נכון. את המחאה הנוחה אבל הלא נכונה. כנראה שנצטרך לחכות למחאה השלישית, בקיץ הבא".

גם הכלכלן הבכיר, פרופסור עומר מואב, הביע עמדות מעניינות במהלך אירוע של "התנועה הליברלית החדשה" שנערך לאחרונה. "היה פורום מייעץ לשר האוצר. אני לא יכול לומר מה היה שם כי זה פורום סגור. אני יכול רק להגיד מה אני אמרתי. ואמרתי בין היתר, שנראה לי שיש פה עכשיו מדינה שלמה בהתקפת טמטום מוחלט", חורץ פרופ´ מואב. "אני שומע ברדיו כל בוקר כשאני נוסע למשרד ובחזרה את כל חברי הכנסת, כולם ללא יוצא מן הכלל ימין ושמאל: חייבים שכל צעיר בגיל שמונה עשרה יתגייס לשירות צבאי או אזרחי".

מואב, שהגדיר את גיוס החרדים בכפייה "עוול קשה", המשיך והתייחס גם לנושא הצבא המקצועי. "אני לא אכנס לסוגיה אם נעשה את זה חובה או שנעבור לצבא מקצועי. לא אכנס לזה כי זו סוגיה מורכבת. אני מזדהה מאוד עם הרעיון שבסופו של דבר צריך לעבור לצבא מקצועי, אבל לא ברור לי שאפשר חד וחלק. אבל לגבי האלטרנטיבה, לתקן עוול הכרחי של צבא חובה על ידי זה שמרחיבים אותו לגיוס של כל הציבור לדברים מיותרים לחלוטין - טמטום טוטאלי. ואני לא שומע אחד שמדבר ואומר את זה. וזה מה שמדהים אותי. משהו שלי נראה כל כך מובן מאליו, ומדינה שלמה כאילו בטמטום טוטאלי, לכן לפי השכל הישר אי אפשר לגייס את החרדים בכפייה, צריך להבין את זה. לשחרר אותם, ולשלם לחיילים בסדיר".

במערכת הפוליטית נשמעות קריאות שמרוקנות את מחאת הגיוס מתוכן, ואחת מהן מגיעה משר האוצר יובל שטייניץ, שמודה כי מבחינה כלכלית אין היגיון בגיוס המוני של חרדים. "את ההחלטות צריך לקבל לא רק מתוך צחצוחי חרבות פוליטיים אלא מחשיבה מעמיקה שלוקחת בחשבון גם את הפן הכלכלי. צריך למצוא לא רק את הפתרון הצודק ביותר אלא גם את הפתרון הנכון ביותר", אמר שטייניץ.פרופ´ אסא כשר, ממחברי הקוד האתי של צה"ל, הצטרף אף הוא לקריאות המתונות, באמצעות נימוקים הרחוקים מהתלהמות. לאחרונה פרסם סטטוס ארוך בעמוד הפייסבוק שלו, ובו כתב בין השאר: "החברה החרדית נמצאת בתקופה של מפנה היסטורי - מעבר מהמודל של חברה שבה כל גבר אמור ללמוד בישיבה אל מודל שבו מיעוט לומד בישיבה והרוב עובדים לפרנסתם (...) נוכח הקשיים האלה, ראוי להיזהר מהפעלת לחצים מעשיים לשינוי מהיר. מה שקורה לחברה החרדית הוא תהליך היסטורי, ולא משנים את המצב בתהליך כזה מהיום למחר, לא בצעד של חקיקה ולא בפסק-דין. אם אלה ינסו להאיץ את התהליך הם יחזירו את הגלגל אחורנית (...) רעיון הענישה של החרדים שאינם משרתים הוא לא טוב (...) הדרך להשיג הגינות ושוויוניות היא ע"י תגמול משמעותי של המשרתים שלא יינתן לאחרים. לדוגמה: שכר המינימום במשק לכל חייל".

נראה שאי אפשר לחתום את הנושא ללא ציטוטים מהטור שפרסם לפני פחות משנה ב-ynetהעיתונאי ואיש הטלוויזיה אמנון לוי. וכך הוא כותב: "תערובת של בורות, פניקה ושנאת הזר הפכה את החרדים לאם כל אסון במדינת ישראל. משירת נשים ועד אסון הכרמל, החרדים אשמים בכל מה שהשתבש כאן. עד כדי כך שראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, אמר שהוא מפחד מההקצנה החרדית יותר מאיראן. כשאני שומע את האיש אומר את השטויות האלו, ואני חושב שהוא היה פעם מופקד על ביטחוננו, אני לא ישן בלילה רטרואקטיבית.

"תחת כל עץ רענן אתה שומע נהי ובכי חילוני. החרדים מקצינים. אוי ואבוי. הם משתלטים לנו על החיים. הם גוזלים את כספנו (עוד אגדה מכוערת שמתעלמת מהעובדה שהציבור החרדי הוא העני ביותר בישראל), הם כופים עלינו את אורחות חייהם. האמת הפוכה, לדעתי. החילונים הם אלו שהקצינו. הם אלו שלא מוכנים לכבד את אמונת האחר. אם בעבר ניסו החרדים להשפיע על מה שילמדו בבתי הספר שלנו, היום אנחנו נלחמים על מקצועות הליבה בבתי הספר שלהם.

"דוגמה אחרת, בוטה הרבה יותר, היא הסערה האחרונה בעניין שירת נשים. מה היה לנו שם? נשים שרו בטקס צבאי בבסיס צוערים. כמה צוערים דתיים לאומיים, לא חרדים אפילו, האמונים על קול באשה ערווה, הרגישו צורך לצאת מהטקס. אמונתם דחפה אותם החוצה. מפקד הבסיס החילוני הדיח אותם מהקורס. מבחינתו זה פשוט מאוד: אם הם לא כמוהו, הם לא יכולים להיות בכלל".

ממשיך אמנון לוי: "כל הסיפור בין דתיים וחילוניים מקופל במעשה הבוטה של ההדחה. הוויכוח היום אינו אם נשים ישירו או לא, שהרי אף אחד לא דרש מהן להפסיק לשיר. הוויכוח היום הוא על שהחילונים דורשים שגם הדתיים יישארו לשמוע את השירה הזו. אפס סובלנות לאמונתם של אחרים. מה שטוב לנו, חייב להיות טוב גם להם. ואם כך נוהגים בדתיים לאומיים בצבא, כמה סובלנות תהיה שם לחרדים לא ציונים?

"אולי הפרשה הזו של שירת נשים מסמנת כיוון בוויכוח הגדול והכואב ביותר בין חילונים לחרדים, בנושא השירות הצבאי. הסערה סביב שירת הנשים מצביעה על עובדה פשוטה: החרדים לא מסוגלים לשרת בצה"ל, כי הוא מוסד חילוני מאוד, והוא לא מסוגל להתאים את עצמו אליהם. חרדי שמגיע לצבא נתקל בשונותו הדתית מבוקר ועד ערב. מהכתובות הגסות בשירותים, ועד חוט העירוב הקרוע שמסביב לבסיס, מענייני כשרות ועד ענייני צניעות. כדי שחרדי יוכל להתגייס, צריך הצבא ללכת לקראתו בכל כך הרבה מקומות, שלא ברור אם הצבא מסוגל לזה, בלי לוותר על עקרונותיו שלו. וכאשר חרדים כבר משרתים בצה"ל, מה הם עושים שם? בדרך כלל הם משגיחי כשרות. בשביל זה הייתה שווה כל הטרחה?

"יכול הקורא להגיד: לא שופכים את התינוק עם המים. כלומר, לא נוותר על עיקרון חשוב כמו הגיוס של כולם לצה"ל, רק בגלל הקשיים בהתאמת החרדים. יש כמה תשובות לשאלה הזו. האחת, שבפועל זה המצב כבר שנים רבות. השנייה, שאם נרצה לשנות את המצב בפועל, ולגייס את כל החרדים, נצטרך רובים כדי לכפות את הגיוס על חלקים קיצונים בציבור החרדי, דבר שאיש לא מעוניין בו. תשובה שלישית, לטעמי החשובה ביותר, היא שאולי אחרי 63 שנים הגיע הזמן שנבין שלא כולם מסוגלים להתגייס לצה"ל. אולי דווקא דרך שונותם של החרדים, נקבל את הרעיון שיש קבוצות של אנשים בחברה, ויש אנשים בודדים שלא יכולים לעמוד בגיוס. שכרטיס הכניסה לחברה הישראלית לא מושג רק על-ידי הגיוס. שהגיע הזמן להפסיק לרדוף את מי שלא שירת בצה"ל, ולאפשר לאנשים לתרום לחברה בארץ גם בדרכים אחרות".