ניר מנוסי: "הספקנות יודעת רק להרוס ולפרק"

באתרו המושקע של ניר מנוסי, "הרהורי תשובה", מופיעה בגדול הלשונית הטעונה כל כך - "חזרה בתשובה". מדובר בביטוי שרבים מבעלי התשובה שלמים איתו מאוד, מאחר שהם מרגישים שחזרו לעצמי האמיתי שלהם (ומכאן המילה "חזרה", וגם "תשובה" מלשון לשוב). אך בחוגים אחרים הביטוי נתפס כשלילי, משום מה. אם מקליקים על הלשונית באתר מקבלים את הסברו המעניין של מנוסי - "אני מתנגד לביטויים חזרה בשאלה וגם יציאה בשאלה, המעקמים את המושג חזרה בתשובה, וגורמים לו להיראות כבריחה פחדנית משאלות וחיפוש אחר תשובות קלות מן המוכן (בניגוד לעוז ולאומץ המאפיינים לכאורה את הדתל"ש)". כשאני מבקש ממנו הבהרה לעמדה המעניינת הזאת, מוסיף מנוסי: "הביטוי נפלא ומצוין, אני רק נגד המשמעות העיתונאית שהודבקה לו. המשמעות המקורית היא שזו תשובה מלשון שיבה, וזו לא בריחה אל קבלת תשובות. בשימוש העיתונאי של הביטוי הוא מן עניין סוציולוגי, וגם הרבה אנשים חושבים שזה מלשון לקבל תשובות, ולא לשאול יותר שאלות. אבל האמת היא שמי שאוהב שאלות, אמור לשמוח לקבל גם תשובות. לכן צריכים לעשות ניעור לביטוי הזה כדי לזכור שיש כאן תהליך רציני, מפוכח, בעל עומק. לא משהו שבלוני".

גם בלי קשר לבלוג העמוק והמרתק שלו, ניר מנוסי (38) הוא אחד האנשים המעניינים בעולם התשובה. הוא בנם של העיתונאי המפורסם מדור הפלמ"ח דידי מנוסי, והמאיירת צילה מנוסי, למד בתלמה ילין, למד איור בלונדון ובניו יורק, וסיים תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה, ותואר שני בלימודי תרבות. עוד מנעוריו הגורו שלו היה ריצרד דוקינס, אחד הדוברים העיקשים והמפורסמים ביותר כנגד הדתות והאמונה. האופציה האחרונה שעליה חשב היתה להתקרב ליהדות, להפוך לתלמידו המובהק של הרב יצחק גינזבורג, ואפילו לערוך עבורו שני ספרים, "אהבה" וכעת "עולמות" - הפותח צוהר נגיש מאוד לחסידות ולקבלה.

קשה להתעלם מהמקום שממנו הגעת. אני מניח שכל החיים היית מלא ניכור ליהדות ולדתיים, ופתאום אתה אחד מהם.

"זה היה באמת תהליך הדרגתי. באמת גדלתי בבית רחוק מאוד מתורה ומצוות. לא חגגתי בר מצווה, לא היו בבית מזוזות, וגם לא ציינו את החגים. זה היה מתוך עיקרון - לא מתפשרים כי פשוט לא מאמינים. אפשר לומר שהמזוזה היתה נוכחת בהיעדרה. אבא שלי הוא אדם שלא הכיר את היהדות אלא רק מהזווית החילונית. תנ"ך הוא אהב ואוהב, וחז"ל ותלמוד הכיר מעט, אבל אף פעם לא באמת נפגש עם זה באופן ישיר. כשאני נפגשתי עם היהדות, ואחרי שחומות הציניות נפלו, זה היה תהליך מקסים.

"אמא שלי באה דווקא מבית דתי והתרחקה, לכן היה בה אפילו צד שקצת אהב את זה. אבא גדל בקיבוץ, ובהתחלה הוא מאוד חשש, בעיקר שאנתק קשר. הוא היה מוזן מסיפורים שבעיתונים לפעמים מתמקדים בהם, של אנשים שמתנתקים לחלוטין ממשפחתם. אבל ככל שהזמן עבר והקשר התהדק, ודווקא באתי לבקר יותר, דווקא כיבדתי את הוריי יותר. פשוט הלכתי לכיוון חיובי, מה שאפשר מפגש רגוע וטוב. ואז הוא נרגע, התעניין והתחיל לכבד את זה. כשהתחתנתי אבא שלי אהב מאוד את אשתי ואת הנכדים, כך שהקשר התהדק עוד יותר".

ההתקרבות ליהדות - או החזרה בתשובה, כפי שמנוסי מתעקש להגדיר זאת, במידה רבה של צדק - החלה דווקא בשנותיו באוניברסיטה העברית בירושלים, כאשר הכיר יהודי-דתי מיוחד מאוד, משכיל מאוד, שאיתגר אותו והציג לו את היהדות, החסידות והקבלה באופן מושך. השניים ניהלו לא מעט שיחות על פנימיות התורה, ומנוסי מספר שהוא הוקסם במיוחד מהתפיסה של הפרד"ס, המציגה את היהדות כרבת רבדים".

להתחיל את ההיכרות עם היהדות דווקא דרך הקבלה - זה לא נראה מיסטי מדי בעיניים חילוניות?

"הרציונליזם של פעם נעשה צנוע יותר במובן החיובי של המילה. כיום הפוסט מודרניות מבינה שיש הרבה שפות, ושצריכים להיכנס לשפה מסוימת כדי להבין אותה. הבנתי שיש בטקסט היגיון פנימי, ומההתחלה ניגשתי לנושא מתוך המקום הזה. הבנתי שאי אפשר לבוא ולטעון שיש סרגל מוחלט שבאמצעותו אפשר להוכיח או להפריך דברים; הסרגלים האלה לא עובדים, צריך להיכנס לשפה, ומשם מעמיקים. בנוסף, הבנתי שהספקנות לא נותנת להאמין בשום דבר, וכל הזמן מחזירה אותך למשבצת הראשונה. השתמשתי בספקנות עצמה כדי לערער על סמכותה של הספקנות כערך עליון וכשלטון יחיד. את אותה ספקנות שהיתה לי תמיד - הפניתי כלפי הספקנות עצמה, ושאלתי האם אותה ספקנות נותנת לנו לבנות חיים בעלי משמעות, או שמא היא יודעת רק להרוס ולפרק".

מי שמכיר את מנוסי מהעבר מכיר אותו דווקא תחת השם ניל. מסתבר שגם מאחורי נושא השם - שהוחלף באופן טבעי לניר - מסתתר סיפור מעניין. "במעמד ברית המילה קראו לי ניר", הוא מספר. "אמנם בהתחלה רצו לקרוא ניל, אבל קצת לפני הברית התחרטו ואמרו שזה בעצם שם של גוי. אחרי הברית התחרטו שוב, חזרו לניל, וכך גדלתי כל חיי. בהמשך גיליתי לתדהמתי שהשם ניר מופיע בתורה פעם אחת בלבד, ובדיוק בפרשת השבוע שבו נולדתי. אומרים שלהורים יש חוש נבואי, ואכן כך היה. אבא שלי עדיין קורא לי ניל, קצת קשה לו להתרגל. כשאני עולה לתורה מברכים אותי בשם ניר, וזה מה שחשוב".אז בכל זאת עשו לך ברית מילה. איך זה קרה במשפחה שמתוך עיקרון לא קבעה מזוזות ולא ציינה את החגים?

"בדור ההוא כולם עשו ברית מילה. זה נושא שעסקתי בו המון בתחילת התשובה - שאלתי את אבא שלי למה הוא עשה לי ברית מילה למרות הכל. הוא אמר לא רציתי שתהיה שונה, לא רציתי לכפות עליך שתהיה זר בין כל היהודים. אמרתי לו אבל בסוף כן כפית עלי משהו – את ברית המילה!. הוא צחק ולא היה לו מה לענות. בשבילי זו היתה תובנה חזקה - אין מציאות בלי כפייה. אי אפשר להימלט מאלמנט של כפייה בכל מצב. גם בחברה הכי ליברלית שיש אתה כופה על הילד את הליברליות. ברית המילה מראה שממילא אתה לא בוחר איפה אתה נולד, לאיזו אם נולדת, ובמקום לברוח מהזהות – הברית שמה את זה על השולחן: אתה חלק מהותי מעם, ממקום, ממשפחה. דווקא בגלל שהכפייה כאן מפורשת, יש בתוכה מסר עמוק יותר".

"עולמות", ספרו החדש של הרב גינזבורג, בעריכת ניר מנוסי, מכיל 33 מאמרים קצרים יחסית, המחולקים לחמישה שערים: מהי פנימיות התורה?, תורת הנפש החסידית, גבריות נשיות וזוגיות, קבלה וחסידות כאן ועכשיו, מעגל השנה באור החסידות. השפה בהירה מאוד ועכשווית, והספר הופך את הנושאים לנגישים ונהירים מאוד.

הספר הבא של הרב, בעריכת מנוסי,

יעסוק בשילוב שבין תורה ומדע. "הוא למעשה הספר הראשון שהתחלתי לעבוד עליו עם הרב, אבל הליך העשייה התארך, ואז שמתי אותו בצד. הספר פורס חזון של איחוד העולם התורני עם מהפכת ההשכלה והמדעים. הפער שבין ההשכלה לבין המדע מאוד מפריד בין האנשים. בחסידות רוצים לעשות להשכלה תיקון - לקדש אותה, לחבר אותה עם היהדות. זה בעצם מראה איך תיראה יהדות העתיד - שילוב של התורה האלוקית עם החכמה האנושית. החתירה לזה קיימת היום בהרבה מקומות, אבל החיבור עדיין לא שלם".