"היה נשמע לי מוזר: שיעור תורה בפאב"

כאשר נכנסתי יום אחד למדרשת ממעמקים שבעפולה, בביקור אחד מיני רבים, שמעתי את הקריאה: "או! הנה, אותה את צריכה להכיר" דברים אלו נאמרו כלפי בנוגע לנתלי. הסתקרנתי: מי בדיוק צריכה להכיר אותי? "שלום", אמרתי בחיוך מקבל. "שלום!", קיבלתי בחיוך נותן, גדול ואמיתי עד מאוד. כך הכרנו.

נתלי רפאל, 28, תושבת עפולה, גדלה במשפחה חילונית ולמדה במסגרות חילוניות. בהמשך עזבה את הבית והתגוררה באזור המרכז. "הכל התחיל לפני ארבע שנים", היא משחזרת, "חברים הציעו לי לצאת. זה היה מקום שבו הם כבר ביקרו, וסיפרו שמדובר במקום שמשלב רוחניות עם אוירה כיפית. כשהבנתי שמדובר בשיעור תורה זה נשמע לי מוזר: איך שיעור תורה יכול להתקיים בתוך פאב? אבל הגעתי והתאהבתי. הרב פנגר היה שם, ופשוט אהבתי כל מילה שלו".

את זוכרת על מה היה השיעור?

"הוא דיבר על פסח ומצרים. מה שבמיוחד אהבתי היו משחקי המילים שלו. המשכתי להגיע להרצאות בקביעות, עד שכבר לא הכניסו אותי כי הם לא מכניסים אנשים שנמצאים כבר ברמה רוחנית מסוימת. אמנם לקפה מדרש כבר לא יכולתי ללכת, אך בו בזמן כבר התחלתי ללכת גם לשיעורי תורה בבית הכנסת. בתקופה זו  התנדנדתי בין לבין, ולא היה פשוט לעבור לצד השני.

"אהבתי את האווירה בקפה מדרש. היא היתה ייחודית - שילוב שבין מה שאני כבר מכירה, כלומר פאבים, לבין מה שאני רוצה להכיר. הרב פנגר ריתק אותי מאוד, הוא השרה אווירה של אמת, שמחה ורצון אמיתי להתקרב לבורא עולם. נמשכתי לאמת הזאת לביטחון שנבע מהרב. מה גם שהיה חיבור טוב עם הקהל ולא ציפיתי שרב יכול להיות ככה. בגיל 23 בערך קיבלתי סידור תפילה של חברה שחזרה בתשובה ולא אשכח את המילים שהיא אמרה: הקב"ה מחכה לתפילה שלך".

שנה לאחר מכן עברה נתלי לגור לבד במרכז, ודווקא במקום שאמור היה  לדבריה לקבל אופי של שחרור - היא הרגישה צורך בצניעות ורוגע. בהמשך היא נרשמה לסמינר של ארגון מהות, שם פגשה שוב את הרב פנגר. "הסמינר היה מיוחד מאוד. בכיתי מתחילתו ועד סופו – גיליתי את העומק היהודי האמיתי שלי מבפנים. בהרצאה של הרב שמעון פרץ קיבלתי על עצמי שמירת נגיעה. בנוסף לקחתי על עצמי שמירת שבת, אבל המיוחד מכל היה הסימפוזיון שבסוף כל סמינר, אשר הונחה ע"י הרב פנגר. עליתי ראשונה, בכיתי המון והבטחתי לכל הסמינר וגם לקב"ה שכשאני יוצאת מפה - אני לא חוזרת להיות אותה נתלי של מקודם.

"המשפחה היתה בשוק, על אף שהם שומרים יהדות בסיסית כמו קידוש וחגים. הם חשבו שזה זמני ולא יחזיק מעמד. העירו לי שאני נראית כמו סבתא. אבל הסיפור נגמר בטוב. משם הכל השתנה: שמרתי מצוות, למדתי את ההלכות, חזרתי לעפולה והצטרפתי למדרשת ממעמקים שבעפולה. זה היה מושלם לאותו הזמן - הייתי רק בתחילת דרך ההתחזקות. המדרשה מקבלת בנות בכל הרמות, הלימודים היו כפעמיים שלוש בשבוע וכללו נושאים בסיסיים באמונה, הלכות, השקפה וכו. יותר מאוחר, כאשר התחזקתי עוד, כבר לא הספיקו לי הלימודים האלו וחיפשתי מסגרת אינטנסיבית יותר- הגעתי למדרשה בנווה שאנן , הלימודים הם יומיומים, ובכל יום לומדים כמה שעות רצוף. זה מקום מדהים אשר בנה אותי מחדש. השלים את החסר והחסיר את המיותר".

אבל לצד כל אלה, נתלי גם חוותה קשיים שונים. "בהתחלה בכל פעם שניסיתי להתקרב - משהו רע היה קורה, כמו למשל חברה שרבה איתי על הדרך החדשה. גם להורים לא היה קל לראות את זה – הם חשבו שזה זמני ותיכף יעבור. ועם זאת, הוריה של נתלי לא היו מאוכזבים לאורך זמן. "נסענו לחתונה משפחתית, ובין כולן הייתי צנועה מאוד, והיה קידוש שם שמיים. כשיצאנו אבא שלי אמר לי שהוא גאה בי, זה משהו שתמיד אזכור וריגש אותי מאוד".

נתלי עברה תקופה לא קלה של המתנה לנישואין, וכיום, כאשר אני יושבת מולה בעודה מפרטת כיצד עברה ממדרשה אחת לשנייה, אני בכלל נזכרת כיצד ישבה מולי בביתי לפני מספר שנים וציינה כי כבר אין לה כוח לחכות. "יום אחד ישבתי בחדר ובכיתי לקב"ה בכי מכל הלב - התפרקתי לגמרי", היא מספרת בפתיחות. "פשוט ישבתי ואמרתי השם אני רוצה את הזיווג שלי עכשיו! לאחר מכן ניגבתי את הדמעות וקיבלתי טלפון. ידעתי שהשיחה הזאת תביא את הישועה".

"איך שראיתי אותו מסדר את הפאה מאחורי האוזן ידעתי שזה זה, היה חיבור מיוחד. כ"כ רציתי להישאר בעפולה אחרי החתונה, וקיבלתי מישהו שגר רחוב וחצי ממני! אנחנו מאוד שונים, ועם זאת מאוד דומים, אין ספק שהקב"ה מזווג זיווגים".

"יש לומר שהכל בעצם התחיל מקפה מדרש. זו המצאה גאונית. לא ייאמן שהצלחתי להתקרב כל כך הרבה, ושהשינוי התחיל ממש בלילה אחד. דווקא בגלל הפתיחות של המקום, המאפשרת להגיע כמו שאנחנו, ודווקא בגלל השילוב הכל כך קיצוני שמתרחש שם, הצלחתי להתקרב. אם לא קפה מדרש, קשה לי מאוד לדמיין מה כבר היה יכול להחזיר אותי בתשובה, ולכן רציתי להודות לרב פנגר ולערוץ הידברות שבזכותם זכיתי להקים בית נאמן בישראל עם בעלי ישראל".