לבכות עבורה: הטור הראשון של ענת בן ארי

לכל הטורים של ענת בן ארי

שלום לכם. אני מתרגשת מאוד לשתף אתכם מדי שבוע בהגיגי לבי, ומוקירה את הזכות שניתנה לי לכתוב ולשתף אתכם, קוראיי היקרים, במעט מהחוויות שבצקלוני.

עוד בהיותי ילדה אהבתי לכתוב ולהביע את עצמי ואת רגשותיי ביומן חיים אהוב שניהלתי – יומן שנמצא ברשותי עד היום. כילדה ונערה מתבגרת אהבתי לכתוב ולתת למילים דרור, והיומן הזה היה בעבורי מפלט, חבר ושותף נאמן לחוויות האישיות שלי. במיוחד אהבתי לעלעל בין דפיו המלאים של יומני, ולקרוא שוב ושוב את החוויות שעברתי. היומן היווה בעבורי כלי פורקן וביטוי רגשות שמחה, כעס, צחוק, עצב ועוד, ובזכותו הרגשתי שיש בי יכולת להוציא החוצה את מה שמתחולל בתוכי פנימה, ושלא לדבר על יכולת ההבעה בכתב – שהשתפרה אלפי מונים בזכות אותה כתיבה ראשונית ביומן.

כעת, לאחר שנים רבות שלא כתבתי, אני מוצאת עצמי שוב באותה הנקודה. את היומן האהוב החליף מסך המחשב באותיותיו המרצדות, ובשונה מימי נעוריי – הפעם הכתיבה שלי מיועדת לא רק להנאתי האישית, כי אם גם לצורך זיכוי הרבים.

החיים שלנו הם מסע רווי וגדוש חוויות, מסע ששותפים בו אנשים שונים ומשונים. ישנם כאלה שנכנסים לחיינו ונשארים בהם, ישנם כאלו שרק מבקרים, כאלו ששותפים בו לתקופה מסוימת או לבעיה כלשהי. החיבור אל אותם אנשים ביחד, ולכל אחד לחוד, הוא סוד שנעלם מעיננו, אך אין ספק שלכל אחד מהם יש תפקיד במסע שלנו, שליחות משמיים שאותה הוא יועד למלא דווקא בחיינו ודווקא באופן ספציפי.

ענת בן ארי

אשתף אתכם במקרה אחד כזה מני רבים, שהייתי עדה לו לפני מספר שנים כשהתקיים בבית כנסת בגוש דן, ערב הפרשת חלה בהנחייתי. בערב השתתפה בחורה צעירה שמיד לאחר לידת בנה הבכור, לקתה בדיכאון קשה שלאחר הלידה וכל מי שניסה לעזור לה לצאת מהמצב, כולל ממעגל המשפחה הקרובה, נכשל. מצבה הידרדר והגיע לכך שסירבה אף להרים את תינוקה, ולמרות הכאב שבזה - אף אחד לא הצליח לעודד, ולדובב אותה לקבל את התינוק ולטפל בו ככל האימהות.

כתוצאה מכך, כל הטיפול ברך הנולד 'נפל' על אמה של היולדת, שאמנם נרתמה לעזרה בחפץ לב ובמסירות נפש גדולה, אך לא פחות מכך הייתה בצער גדול על בתה, ועל התינוק שלא זוכה לטיפול המסור של האם שילדה אותו. מאת ה' הייתה זאת, שערב הפרשת החלה אותו הוזמנתי להנחות – הוקדש לרפואתה של אותה יולדת צעירה. כשראיתיה לראשונה, עומדת בצדו השני של האולם, לא יכולתי לעצור בעד פרץ רגשותיי – ניגשתי אליה, חיבקתי והצמדתי אותה אל ליבי. ובאותם רגעים, חשתי את הכאב שלה, שניבט מבעד לעיניה האילמות והשותקות. התחלתי לדבר אל לבה, והרגשתי איך הקב"ה שם בפי שטף של מילים מלטפות ונוגעות. מילה ועוד מילה, אות ועוד אותה, שהתחברו לכדי משפטים מחזקים שאליהם נלווה החיוך ומאור הפנים, שאי אפשר בלעדיהם.

אט אט ראיתי כיצד החומה הבצורה מתחילה להיסדק, כיצד מבע פניה משתנה ומפנים חתומות וחסרות אמונה, ומזוויות שפתיה בצבץ ועלה חיוך נפלא ומשמח. בעיניים דומעות, ביקשתי ממנה שתרים את התינוק, תחבק אותו בחום גופה החיוני לו כל כך, ותעטוף אותו בחום שבו התברכה ושרק היא מסוגלת לתת.

ופתאום, בנסי ניסים וחסדי שמיים מרובים שאינם תמים לעולם – היא נענתה לבקשתי, הרימה את התינוק בידיה, וחיבקה אותו את החיבוק שהוא רק שלה. התרגשתי מאוד, ומחיתי מעיניי את הדמעות שאיימו לפרוץ בזו אחר זו. ימים ספורים לאחר מכן, הגיע מכתב התודה המרגש, שתיאר לפרטי פרטים את השינוי הגדול שחל באותה בחורה, כנגד כל הסיכויים.

אינני יודעת מה מכל מה שאמרתי הצליח לחדור אל לבה ולשבר את המעטפת הנוקשה שעטפה אותה, אך דבר אחד ברור לי מעל לכל ספק, ועליו אני מודה עד היום: האישה הזו נשלחה אליי משמיים כדי שאתחבר אליה, כדי שארגיש את הכאב שלה, כדי שאנסה להבין מה עובר עליה, כדי שאבכה את הדמעות שהיא בוכה, ואצטער ביחד איתה.

למה זה כל כך חשוב? כי זה מה שנקרא אהבת ישראל אמיתית, זה מה שנקרא למלא את הייעוד שלך, זה מה שנקרא לנסות להבין מדוע ה' מפגיש אותך עם כל מיני אנשים ומצבים. אני מודה לה' שזכיתי להיות שליחה טובה לאותה בחורה, ומתפללת שה' יחזק ידיי ויעזור לי למלא ייעודי בעולם בשלימות, בחיוך ומתוך אהבת ישראל אמיתית.  

להזמנת ענת בן ארי לערב הפרשת חלה חייגי: 073-2221290.

הביאה לדפוס: שירה כהן