בחירות? לא היתר ללשון הרע

תקופת טרום-בחירות היא בדרך כלל זמן שלא מוציא מבני האדם את התכונות הטובות ביותר שלהם. הקרקס הפוליטי מעורר שפע של אמוציות שליליות: כעס, שנאה, התנשאות, רצון לנקמה, זלזול. לא היו ימים קשים לעבודת המידות של בני ישראל כימי בחירות...

"אז למה לי פוליטיקה עכשיו?", שרה בזמנו להקת משינה ואין ספק שרובנו מתחברים למסר הזה. נקעה נפשנו מפוליטיקה. נמאס מבחירות כל שנתיים. לא רוצים לשמוע עוד סיפורים על בקבוקים ובריכות בקיסריה. שבענו לשמוע כל מחנה מסביר למה האלטרנטיבה גרועה ממוות, ונדמה שכל הפרסומאים ואנשי הקמפיינים מחפשים בנרות את הפראיירים האחרונים שעוד מאמינים שבהבטחות של בחירות יש ממש.

המיאוס הזה מובן, אבל הוא לא מתיר לנו לשכוח מכללי התנהגות של בן אדם לחברו. פוליטיקאים הם אולי אנשים מנותקים, אבל הלכות לשון הרע חלות גם עליהם. זה אומר, למשל, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להטות אוזן לשטיפת המוח התקשורתית ולכנות יהודי שומר תורה ומצוות בשמות גנאי. אם להיות יותר ספציפיים: לומר 'אריה דרעי מושחת' זה לא מיאוס מפוליטיקה או עליונות אינטלקטואלית. זה לשון הרע גמור.

כל הפוליטיקאים חוטפים ריקושטים בימי בחירות, אבל אין ספק שאף אחד לא ספג יותר מאריה דרעי, יו"ר שס, שיאיר לפיד היהיר אף עדכן אותו בעימות בין ראשי המפלגות, לעיני כל ישראל, כי "צריך לשקם אותך. דרעי ישב בכלא, נכון. אבל זה גם נכון שביקורת רחבה נמתחה על פסק הדין בזמנו. וגם לולא הביקורת הזו – התורה קובעת כללים ברורים מאד להרשעתו של אדם במעשה עוול. כללים אלה, כמובן, לא התקיימו במשפטו של דרעי שלא היה דין תורה אלא נידון בבית משפט ישראלי שלפסיקותיו אין תוקף מבחינה הלכתית.

מותקף קבוע נוסף הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שזוכה לקיתונות של לשון הרע ללא הפסקה. ואני שואלת את כל בעלי הלשון הרע: האם אי פעם ראיתם בעיניכם את "הפשעים" שהם ביצעו? האם שמעתם עדויות ממקור ראשון, או שאתם סתם קוראים איזה טוקבק מרושע ו\או כתבה רכילותית, ורצים לספר לחבר'ה על "עדות ממש אמינה ששמעתי"? מתי נלמד שכל עוד לא ראינו בעינינו ושמענו באוזנינו - לא נוכל לקחת את הלשון הרע, ולהפוך אותו לאמת מוצקה?

ובחזרה לפסיקות הערכאות - האם היינו אוכלים בשר לא מזוהה ששופט בית משפט מחוזי או עליון היה מצהיר עליו שהוא כשר? האם היינו סומכים על בית משפט ישראלי לרכוש לנו מזוזות מהודרות לבית, או להמליץ על מוהל ירא-שמיים? נדמה שהתשובה ברורה. לא היינו סומכים על בית משפט בעניינים כאלה. באותה מידה, איננו יכולים לסמוך על הצהרת בית משפט באשר למידת אמינותו או פליליות מעשיו של פלוני או אלמוני. בהיעדר הודאת בעל דין או הכרעה תורנית-הלכתית שמפלילה אדם, פשוט איננו יכולים לקרוא לו 'מושחת' או 'גנב'. כן, האיסור הזה הוא חלק מהתורה, לא פחות מהאיסור לאכול טרף.

נמאס מבחירות ומפוליטיקאים? בסדר גמור. אל תשמעו חדשות. אל תקראו עיתונים. אל תצפו לשום דבר מפוליטיקאים. אבל אל תשמיצו יהודי ש'פשעיו' מעולם לא הוכחו בדין תורה (אלא מקסימום באתר חדשות שמתיימר להיות חרדי) – ואל תקבלו החלטה להצביע בבחירות לפי רכילויות לא מאומתות, אלא אך ורק על פי צו מצפונכם וכפיפות הראש בפני גדולי ישראל.