שירה יהודית
יצחק מלול / קול דממה, קול אמת
יצחק מלול: "את השיר הזה כתבתי לאחר שנים רבות מיום שחזרתי בתשובה. ה' זיכני לרכוש 'כבוד' בתחומים רבים שידי נגעה בהם, אבל בסופו של דבר ראיתי שכבוד של 'כוחי ועוצם ידי', בעצם בעכרי ופוגע בי. מניסיונות רבים שכאלה, חיפשתי ומצאתי שאין כבוד אלא למלך הכבוד"
- יצחק מלול
- פורסם כ"ז אדר התשע"ה
קול דממה, קול אמת/ יצחק מלול
חזרה לשורשים, עסק די מלהיב
תורה, עבודה, תפילה - מה אומר ומה אשיב.
אפילו קול שאון הומה, אינו חוגר ביזע,
החשק אופף כל פינה - לא נח, אף לו לרגע.
מקבלים תפקיד בכיר, ממש אלוף משנה
לכו אל יוסף, וידו על התחתונה - כל המשנה.
יועץ חרשים, נבון וחכם
מסביר פנים, מבין, חובר חברים מחוכם...
אליו כל איש יגש, ותשורה אין צריך להביא,
הכל לשם שמים, מקונן,
'אף אתם בחינם', ציוה הנביא.
שומע אמרי אל, ודעת עליון יכונן,
שכינה עימו בכל עת - בצל שדי יתלונן.
אך לפתע ביום בהיר, שמיים לבשו קדרות
לבשו כרים שק, שתו דודים לעומתי בשיכרות.
דודי באהבה יסלקני מגן עדנו,
ברח מני כצבי, פרש עלי - ואינו.
אותו זקן וכסיל שמע - ויגל כבודו
זה היום עשה ה' - נגילה ונשמחה בו.
נפל בפח הכבוד, כרע אף שכב,
חדד הסכין, זה הזמן, אבד אשר אהב!
איה הכבוד? ימי תרשיש ודודנים,
הגן אשר ניטע - חרולים נטע, העלה קימשונים.
אין תואר לימי חושך, נסוך אדום,
נאלם אשר אליו - יזמר ולא ידום!
למה זה עלץ ליבה דווקא בגברא בגוברין?
על מה אבדה הארץ חטא זעיר מן זעירין?
הלכתא גבירתא אמרי לה ולא בכדי,
התאווה והכבוד מוציאין, ויכתב לאבדי...
שלוש חמורות עלו על נס ויוושעו בהתפללם
ויהי מקץ שבעים שנה נבנה היכל דביר ואולם,
אך בשני חרב ועד בוא העת בעיזבון
חטא חטאה יהודה, שקושי השנאה, אינו מהניסיון.
ועתה, מה לי פה לשתות מי שיחור?
קול קורא ואמר 'גזי נזרך והשליכי אחור',
קשה מחט לחי - יותר מרימה לבשר המת,
לכה ונעבדה אלוקים נכונים,
קול דממה. קול אמת.
הביאה לדפוס: שירה כהן
איור: שירה כהן
הצטרפו לצוות כותבים מנצח, ושלחו לנו את שיריכם במייל shira@htv.co.il
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>