מיומנו של יוצר: משכורת בחסות שבת קודש

הגענו לשלב שבו אני מתפטר מהעבודה ברדינג 3 בנמל תל אביב. בעמקם של הדברים זה היה קשור לשבת, אבל באותה תקופה, כשלא ראיתי את הדברים מנקודת המבט היהודית שבהם, פשוט לא רציתי לעבוד בסוף השבוע - רציתי קצת זמן לעצמי.

הבנתי שאת התחושה הזו שאני מחפש, מציאת בית, אני חייב למצוא קודם כל בתוך עצמי. לאחר שאצליח למצוא את התענוג הפנימי שבתוכי, זה שאינו תלוי בשום דבר מלבדי, רק אז אוכל להבין ולפעול לטובת הבית שסביבי. בזכות העבודה ברדינג 3, שאילצה אותי לעבוד שעות מטורפות מבלי יכולת לבסס שגרה של יום ולילה, הבנתי שאני לא רוצה לעבוד עוד ביום שבת. כנראה שהנפש האלוקית הרגישה דברים שהלב טרם זכה להבין. היא הובילה מהלך מבריק, ודווקא מטעמי הנוחות של הנפש הבהמית זכיתי לא לעבוד בשבת.

זה רומן ייחודי מה שקורה בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית, סיפור על שלמות שהלב והשכל מנסים להשיג יחד. הנפש הבהמית בחיים לא הייתה מסכימה למצב כזה שבו אני מתפטר מהעבודה מבלי שיש לי תכנית מגרה להמשך הדרך. אני צריך לשלם שכירות, חשבונות, דלק, ביטוחים, לקנות אוכל לבית, איך אוכל להמשיך בלי עבודה?

לפעמים הנפש האלוקית משתלטת על המצב, היא יודעת דברים שהנפש הבהמית לא מסוגלת להם. אבל הנפש האלוקית חייבת את שיתוף הפעולה של הנפש הבהמית, רק דרכה היא יכולה לבטא ולקיים את רצון ה' - דירה בתחתונים. פה היתרון של הנפש הבהמית על הנפש האלוקית, רק בה יכולה להתגלות מהותו ועצמותו של הקב"ה, זוהי פנימיות הלב שמעל השכל. בספר הזוהר הקדוש זה נקרא יתרון האור שבא מן החושך, וזה אפילו למעלה מזה, למעלה מכל הגדרה שלא אור וחושך, עצמות ומהות שאינה תלויה בדבר.

הדבר המדהים באמת זה שאז לא ידעתי שום דבר ממה שכתבתי עכשיו. בגלל שזה דבר עצמי ומהותי, זה פעל מעצמו, ככה הקב"ה מתגלה בעולם. הנפש האלוקית הבינה שהדרך להגיע אל נקודת התענוג זה שמירת השבת, שם מתגלה המקום העצמי שאינו תלוי בדבר. היא המציאה סיפור לנפש הבהמית על שעות קשות בעבודה וגרמה לה להתפטר מהעבודה. בלי תכנית ובלי חישובים מיותרים, כנראה שמשהו מלמעלה מכוון את המשך הסיפור.

יומיים לאחר שאני יושב בבית מובטל, אני מקבל טלפון מהמנהלת של הרדינג 3. היא מספרת לי שבחברת התקליטים הליקון מחפשים אנשי שיווק לעבודת יום במשרד, ושהיא המליצה עלי למנהלת של המשרד שם ונתנה לה את מספר הטלפון שלי. יומיים נוספים לאחר מכן, קיבלתי את הטלפון מהליקון וקבעתי ראיון עבודה. בראיונות עבודה אני ממש טוב, כשזה מגיע למצב של שיחה פנים אל פנים זה הדבר הכי קל לי, אתה יכול פשוט להיות אתה, ולשים לב לאדם שיושב מולך כדי להצליח למלא בו עניין, אמונה וסקרנות. זה שירות ומכירות, שני הדברים שאני הכי מנוסה בהם.

התקבלתי לעבודה בהליקון ולמרבה הפלא המשרד שלהם נמצא באזור התעשייה של חולון, 10 דקות נסיעה מהדירה ששכרתי ביפו. מי היה יכול לחשוב על כזו התפתחות? מצאתי את עצמי במשרה יומית, עובד משעה 9:00 עד 17:00, ומגיע למשכורת גבוהה פי שניים מהעבודה הקודמת שהייתה קשה ומעייפת.

כל זה בשביל השבת. הקב"ה רצה שיהיה לי נוח להתחבר ולשמור את השבת. אבל אז לא הבנתי את זה, הייתי נוסע כל שישי לארוחת ערב וקידוש אצל ההורים שלי ואז חוזר חזרה לדירה שלי ביפו. נסעתי בשבת אבל לפחות התחלתי להרגיש מציאות של קדושה בחיים, עשיתי קידוש עם המשפחה שלי ואכלתי ארוחת ערב עם ניחוחות שמזכירים לך שיש בורא לעולם הזה.

העבודה החדשה בהליקון הייתה למכור הופעות של האמנים שמיוצגים במשרד. כמו ההופעות שניהלתי את המשמרת שלהן בזאפה וברדינג 3, רק שהפעם אני מהצד שמוכר ולא מהצד שמתפעל. זה העניק לי יתרון מסוים, הכרתי את כל אנשי הצוות שעובדים מאחורי הקלעים. בנוסף לכך, הזאפה והרדינג 3 הם מקומות שבהם אפשר לעשות אירוע עם הופעות, כל המפיקים שלהם אני עכשיו צריך למכור את ההופעות של האמנים שמיוצגים בהליקון, אלו אותם המפיקים שניהלתי עבורם את האירוע בזאפה וברדינג 3. ובנוסף לכל זה, מסטודנט למוזיקה שלומד ברימון ועובד כמנהל משמרת בזאפה, מצאתי את עצמי כאמן יוצר שהצליח להיות בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון.

פה התחילה הטעות שלי. ברגע שהתחלתי לראות את השלמות, הפרעתי לה והיא שוב הסתתרה. הגילוי של הקב"ה מחייב לא להיות תלוי בדבר, ברגע שהתחלתי לחשב איך אוכל לצמוח כאומן בעזרת הקשרים שאפתח בהליקון עם אמנים ואנשים בתחום, גרמתי לכל הדבר הנפלא שקרה לשנות את מסלולו, רק ככה הוא יכול שוב להפתיע ולהתגלות ממקומו הנשגב שאינו תלוי בדבר. מהר מאוד הבנתי שהמשרד בהליקון זה גן חיות של אנשים צרים, תפנה את הגב ומישהו יחבל לך במשהו. לא הבנתי למה זה קורה שם, המשכורת של כולנו התרכזה לפול משותף וכולנו קיבלנו את אותו הסכום ללא קשר לכמות המכירות שעשינו, והצלחנו תמיד להגיע לסכומי משכורת גבוהים מאוד. ועדיין כל אחד מהצוות חיפש איך לשרוד ולהבליט את עצמו על חשבון היתר. פה זה היה ברור, הבנתי מה מסתתר מאחורי כל חולי חברתי קיים – אגו.

אגו יכול גם להיות ההגדרה לכל מה שלא טוב בנפש הבהמית. אגו זו המחשבה העצמית של "כוחי ועוצם ידי", שהכל קורה בזכותי ואני מרכז העולם. כשאני חושב על זה, גם בזאפה וברדינג 3 מה שהניע את כל ההתרחשות השלילית מתחת לפני השטח היה אגו. אבל פה בהליקון אתה ממש פוגש אותו. כולם עובדים אותו הדבר, מקבלים את אותו השכר, וממילא העבודה קלה והשכר גבוה, אין לך שום סיבה בעולם שלא להיות מאוחד ואוהב. והנה כולם פה נלחמים בכולם ללא סיבה שנראית לעין. שוב הגיעה המשימה, צריך לייצר פה קסם באוויר. מצד הנפש הבהמית שלי הכל אפשרי, כי על משכורת כזו ותנאים כאלו היא לא תמהר לוותר, היא תגלה עוצמות שלא התגלו בה לפני כן.

בטור הבא אספר לכם על המשרד בהליקון, על הדמויות והאנשים, שנראו לי בהתחלה כגן חיות אנושי, ובמהרה הפכו לחברי הטובים ביותר. אלו שדרכם הצלחתי להתבונן מספיק עמוק ולגלות שאני בסך הכל יהודי שמנסה לעשות תשובה. בנקודה הזו גם התחלתי לעבוד על האלבום הראשון שלי באולפן. חייתי ונשמתי מוזיקה והופעות, כתבתי ויצרתי מתוך השראת המציאות שלא מפסיקה להפתיע.