עולם עגול - אדם מרובע; מאמר לשבת

ישנה תופעה מעניינת בבריאה, שלא כל כך שמים לב אליה. קשה למצוא בריאה, שהיא בצורת ריבוע  מעצם בריאתה. רובם המוחץ של הנבראים, הינם מעוגלים יותר.

נתון זה מוזכר בתלמוד ירושלמי: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין מרובע מששת ימי בראשית" (מסכת מעשרות פרק ה הלכה ג. תוספתא מעשרות פרק ג. המדרש מכילתא פרשת בשלח יד, א, כותב, שבמאכלים כן יש מרובע. ניתן לעיין ברמב"ן שמות כה, ז, שנשמע מדבריו שאבני החושן היו מרובעות מעצם בריאתן. בכל אופן, אין הרבה בריאות בצורת ריבוע).  

ישנה משמעות סימבולית לנתון מעניין זה. מהו ההבדל ההגדרתי בין עיגול למרובע? ההגדרה של עיגול היא, שקיים מרחק שווה בין נקודת המרכז לכל הקצוות. לעומת זאת – במרובע, קיים הבדל בין נקודת המרכז לקצוות השונות, חלקם קצרים יותר וחלקם ארוכים יותר.

כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא ברא אותו "עגול". מדוע? משום שלכל בריאה יש מטרה ותכלית, וכל בריאה קיבלה את "נתוני הפתיחה" הטובים ביותר עבורה, כדי שתוכל להגיע אל "נקודת המרכז". מבחינת בורא עולם, כל חלקיק בבריאה וכל בני האדם שווים בעיניו. אין מישהו חשוב יותר או חשוב פחות. אין מישהו רחוק יותר או קרוב יותר. כל אחד יכול להגיע למקסימום הנדרש ממנו עם כוחותיו שלו. כל אדם נברא "עגול", עם השלמות המיוחדת לו.

גם ביחס להנהגת הבורא בעולם, ההנהגה היא "עגולה", שלמה. על הנהגה זו אומרים אנו בכל יום: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הכוונה ב"אחד" היא, לא רק שיש אלוקים אחד ולא שניים, אלא שהנהגת הבורא אחידה. כלומר, שינויי ההנהגה הנראים לעינינו – טוב ורע, שלום ומלחמה, בריאות וחולי, אלו שינויים הנראים רק לעינינו, אולם מצד האמת, כל תמורות החיים מקרבות אל אותה מטרה. כל מה שנעשה בעולם, גם אם אין אנו מבינים זאת בשכלנו האנושי, נעשה לטובתנו ומקדם את הבריאה לתכליתה. אין טעויות אצל ריבונו של עולם. 

בני האדם, הם אלו שיצרו ויוצרים פינות וזוויות. כלומר, מעשי בני תמותה אינם יכולים להיות מושלמים. בני אדם יוצרים ועושים דברים המרחיקים אותם מן המטרה, כך שמעשיהם אינם שווים ביחס לנקודת האמת – נקודת המרכז.      

נמצאנו למדים, שדבר הנתון לשליטת האדם ולשינוי האדם, מסומל על ידי מרובע.

פרשת ויקרא, הפותחת את חומש ויקרא, עוסקת בעיקר בענייני קרבנות. לכל הקרבנות יש מכנה משותף אחד – המזבח. מזבח הנחושת אשר עמד בחצר העזרה, עליו הקריבו את כל הקרבנות.

מהי צורתו החיונית של המזבח? התורה מצווה: "רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ" (שמות כז, א). המזבח חייב להיות רבוע.

מדוע על המזבח להיות רבוע? לאור האמור, מובן מאוד. כותב את הדברים רבי שמשון רפאל הירש (שמות כז, אחרי פסוק ח).

הריבוע הוא סימן ההיכר של חירות האדם השולטת בעולם החומר. המסר לאדם הוא כך: יש לך חירות מוסרית, ואתה מסוגל לעצב את עצמך! יש לך את היכולת וכל התנאים לשלוט בכוחות גופך! אל תהיה כפוף ל"טבע" ותאמר – כך נולדתי, זהו הטבע שלי, ואין לי יכולת להשתנות ולהשתפר.

המזבח מסמל את האנטיתזה של רעיון מוטעה זה. אדם יכול לעצב את עצמו! גם אם אדם חטא, נפל ומעד, הוא מסוגל לשנות הכל, באם יהיה חפץ בכך. לכן המזבח, המסמל יותר מכל את הקרבנות והקרבה לאלוקים, חייב להיות רבוע. שהרי הריבוע מסמל את יכולת האדם בעיצוב ושינוי עולם החומר. 

הקדוש ברוך הוא ברא עולם עגול ומושלם. מכל מצב יכולים אנו להגיע אל נקודת המרכז, ובכל מצב עלינו להודות לבורא עולם.