ניתק את החשמל וגרם לקלקול המזון של האלמנה

מעשה שהיה באלמנה גלמודה שעזבה את דירתה בערב פסח, והלכה לחוג את חג הפסח אצל בנה, בהשאירה בשגגה סיר על גבי הכיריים.

לפני כניסת החג, אחד משכניה עבר בחדר המדרגות והריח ריח חרוך נודף מהמטבח שלה, הוא הבין שיש כאן בעיה, אבל לא ידע מהי, האם הושאר סיר על גז דולק, ודי בסגירת ברז הגז, או שמא יש קלקול במערכת החשמל, העלולה להביא לקצר ושריפה. מה עשה? על מנת למנוע כל אפשרות של נזק, ניתק השכן את זרם החשמל, וסגר גם את ברז הגז.

והנה, מאחר והזמינה אורחים רבים בערב שביעי של פסח, שבה האלמנה לדירתה ביום השישי של חול-המועד, וגילתה לתדהמתה כי כל המזון שהכינה לכבוד החג, הבשר העופות והדגים נתקלקלו והסריחו, מחמת הפסקת החשמל, שהפסיקה בין-השאר אף את פעולת המקרר.

נתעוררה השאלה: האם השכן שניתק את החשמל חייב בתשלומי הנזק שנגרמו מחמת מעשיו?

תשובה

שאלה זו הובאה לפני מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, והשיב: מהראוי היה שהשכן יקרא לעוד כמה אנשים ויתייעץ עמהם האם לנתק את החשמל או שמא לנקוט בדרכים אחרות[1], ותשועה ברוב יועץ. אי לכך, המידה הנכונה היא, לאסוף ג' בני אדם שיעריכו לפי שכלם אם יש כאן חשש סכנה, ואז היו מקיימים מצות השבת אבידה על פי בית דין.

מאידך, כיון שהשעה היתה מאוחרת, והכל טרודים בערב פסח אחר חצות, מן הסתם קשה מאד למצוא מומחה שיעריך נכונה האם יש צורך לנתק את מערכת החשמל. 

ולעניין מעשה, בדיעבד, הגם שפעל השכן על פי שכלו לבד, מסתבר כי יש לפטרו. ובפרט שיתכן כי אינו אלא 'גרמא', משום שברגע ניתוק החשמל עוד לא התחיל הנזק, שהרי עדיין היו העופות קפואים, אלא שבמשך הזמן נתפשר הקיפאון והתחילו להתחמם עד שנתקלקלו[2]. ועל כל פנים, סיים מורינו הרב, לפנים משורת הדין, טוב יעשה אם ישיב לאלמנה דמי הנזק[3], ואבי יתומים ודיין האלמנות ישיב לו כגמולו.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.