ממתק לשבת - פרשת ויקרא

1. תמונת השבוע – רפת בקר

בפרשתנו מנויים סוגי הקרבנות והמינים מהם אפשר להקריב. בעל החיים החשוב והיקר ביותר שאפשר להקריב כקרבן, הוא הפר. אדם יחיד אינו מקריב פר כקרבן חובה, רק כקרבן נדבה. אולם הכהן הגדול למשל, אם חטא בשוגג, הוא מקריב פר בהתאם למעמדו כאיש החשוב ביותר בעם ישראל. במועדים וברגלים היו גם כן מקריבים פרים וכבשים ובעלי חיים נוספים לקרבנות הרגל. בהכנת הקרבנות הועסקו כהנים רבים, שהפילו גורל כדי לקבוע לכל כהן מהו תפקידו.

רפת בקר

2. תמונה היסטורית - הכהן הגדול מקריב קרבנות

פרשת ויקרא עוסקת כולה בסוגי הקרבנות שהוקרבו במשכן ובבית המקדש. "קרבן" הוא מלשון קִרְבָה, כי כשהאדם מקריב קרבנות הוא מתקרב אל הקב"ה והוא מקבל את מתנתו לרצון. הרבה פרשות ופסוקים בתורה עוסקים בדיני הקרבנות, ומתוך תרי"ג המצוות 142 מצוות עוסקות בנושא הקרבנות. כיום, שביהמ"ק אינו בנוי, איננו יכולים להקריב קרבנות לרצון לפני ה', ואנו מייחלים ומתפללים לקב"ה שיבנה את ביהמ"ק במהרה ויחזיר את העבודה למקומה.

הכהן הגדול מקריב קרבנות

3. פתגם השבוע

"זריזות מידה טובה ויקרה היא בכל איבריו של האדם, חוץ מהפה והלשון" (המגיד ממעזריטש)

4. סיפור קצר

רבי פישל מסטריקוב היה צדיק תמים, שלא הכיר בצורת מטבע. לאדום זהב (מטבע בעל ערך רב) היה קורא פרוטה אדומה. כשהיו חסידים באים אליו עם פדיונות ופתקאות בידם, היה מבקש מהם שיתנו לו פרוטות אדומות. החסידים שידעו שהצדיק אינו מבין בערך המטבעות, התפלאו ושאלו: "רבנו, מדוע מבקש אתה דווקא מן האדום-האדום הזה"? השיב הרבי: "מפני שראיתי שהעניים אוהבים דווקא מטבעות בצבע זה".

5. בדיחה יהודית

רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה היה אומר: בדורות הראשונים, היו אנשים לומדים לאורו של שמן שהיה בנר חרס. החיצוניות היתה גסה (חרס) אבל הפנימיות היתה זכה (שמן). התחילו להשתמש אחר כך בעששיות של נפט, החיצוניות נאה (הזכוכית) אך הפנימיות גסה (נפט שריחו רע). כיום, לומדים לאורו של דומם (אור החשמל), אין בו לא פנימיות ולא חיצוניות...

6. מושג ביהדות - ונשלמה פרים שפתינו

חלק המרכזי בעבודת ה' של כל יהודי, הוא התפילה. אבותינו אברהם יצחק ויעקב, קבעו את זמני התפילות שלוש פעמים ביום - שחרית, מנחה וערבית. אנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח התפילה המלא במקום הקרבנות, לקיים מה שנאמר: "ונשלמה פרים שפתינו", שעל ידי התפילה הנאמרת בשפתינו, אני עולים לרצון לפני ה' במקום הקרבנות שנבצר מאתנו להקריב בהיעדר בית מקדש. תפילת שחרית היא במקום עולת תמיד של שחר, מנחה במקום עולת תמיד של בין הערביים, ותפילת ערבית כנגד האימורים שהוקרבו כל הלילה.

7. שו"ת בהלכה – הפסק בתפילה

שאלה: מה דינו של אדם שהפסיק בדיבור באמצע התפילה?

תשובה: א. אדם ששח בתפילה בהיתר (בגלל פיקוח נפש) או בשוגג - חוזר לתחילת הברכה. אם שח בשלוש ברכות הראשונות, חוזר לתחילת התפילה. בשלוש אחרונות, חוזר לרצה.

ב. אדם ששח בתפילה או בברכת המזון במזיד - לדעת פוסקים רבים צריך בכל מקרה להתחיל מתחילת התפילה.

ג. יחיד שטעה בתפילה או בברכות - יש מחלוקת בין הפוסקים אם חוזר למקום שפסק או לתחילת הברכה שהפסיק בה. טעה בברכות חוזר לתחילת הברכה שטעה בה, ואם לא חתם את הברכה חוזר למקום שטעה.

ד. שליח ציבור שטעה בתפילה ובברכת המזון ויודע לתקן את עצמו - דינו כדין יחיד שטעה בתפילתו.

ה. שליח ציבור שטעה ואחר מחליפו - חוזר לתחילת הברכה שטעה בה, ואם טעה בשלוש ראשונות חוזר לראש התפילה. 

בעריכת מתתיהו דייטש-אשכנזי, עורך העלון והספר רב-המכר "שַׁבָּת טִישׁ".

פורסם בעיתון "גוט שבת" היוצא לאור ע"י ביהכנ"ס המרכזי "מארינה רושצ'ה" במוסקבה, רוסיה.