יהודי תימן: סכנה ברורה ומיידית

כך או כך, הדאגה לגורלם עלתה במלוא עוזה בשבועות האחרונים, לאחר שהחות'ים השתלטו על הבירה צנעא. המוטו המופיע בסמלם הוא "אללה גדול, מוות לאמריקה, מוות לישראל, ארורים היהודים, ניצחון לאיסלאם", ושלטים בסגנון הזה מציפים כיום חלקים נרחבים מתימן.

 

הפחד בקרב היהודים גדול. לפני שלושה שבועות הותקף ר', צעיר יהודי בשנות העשרים לחייו, בידי מוסלמים בשוק שהיכו אותו בכל חלקי גופו. הוא נמלט מתימן למדינה מערבית, ואינו מתכוון לשוב עוד. הרב הראשי של תימן, יחיא יוסף, סיפר בשיחה עם סוכנות הידיעות רויטרס: "התנועה של היהודים הפכה מאוד מוגבלת בגלל המצב הביטחוני. יש חברים בקהילה שהעדיפו לעזוב את תימן, אבל אנחנו לא רוצים לעזוב. אילו רצינו, היינו עושים זאת מזמן".

 

העיתון "Yemen Times" דיווח כי שני יהודים הוכו לפני חודשיים על ידי חות'ים בעת שערכו קניות בשוק של צנעא. "התוקפים זיהו אותם בגלל הפאות", סיפר לעיתון הרב יוסף חביב, שמתגורר במתחם המבוצר בעיר, "הם עצרו אותם ודרשו מהם להלל את הנביא מוחמד, אבל השניים סירבו. בתגובה, היכו אותם לעיני כל וגנבו מהם את הכסף שהיה עליהם".

 

חביב עבר לצנעא ב־2006, לאחר שביתו הופצץ על ידי הממשל התימני במסגרת מלחמתו נגד החות'ים. "רבים מאיתנו מגיעים מהעיר סעדה, מקום מושבם המקורי של החות'ים, כך שאנו מכירים אותם היטב", סיפר בראיון לעיתון המקומי, "באנו לצנעא כדי להימלט מהחות'ים, וזה נראה כאילו הם רדפו אחרינו עד לכאן".

 

חבוב סאלם מוסא בן ה־36 נמלט עם הרב חביב. "החות'ים התנכלו לנו בכל מקום שאליו הגיעו", הוא אומר, "תקפו אותנו ואילצו אנשים להתאסלם. המעבר לצנעא היה טראומטי עבורנו. גם אחרי שהגענו, לא חשנו מספיק בטוחים כדי להתערות באוכלוסייה המקומית. כשהגעתי לצנעא עדיין היו לי פאות, ואנשים זיהו מייד שאני יהודי. היו צועקים לעברי, מקללים אותי ומטרידים אותי, אז החלטתי להיפטר מהן. אני לא שמח על זה או גאה בזה, אבל לא היתה לי ברירה. למרות הכל, אני לא מתכוון לעזוב את תימן אף פעם. רוב היהודים עזבו, אבל לא אני. זאת הארץ שלי, ובה אמות".

 

חביב רואה את הדברים מעט אחרת: "להיות יהודי בתימן זה אומר לחיות בסכנה. זה ככה כבר הרבה זמן, אבל בחודשים האחרונים זה נהיה ממש מפחיד. רוב היהודים חיים עכשיו באזורים שנתונים לשליטת החות'ים, וכולם חושבים על עזיבה".

 

בין היהודים שנותרו בתימן נמצאים גם הוריו ושבעת אחיו של י', תושב באר שבע בן 33. הוא עצמו עלה לבדו לפני שמונה שנים והשאיר מאחור את משפחתו. הוא מצליח לשמור איתם על קשר רציף גם בימים אלה, אבל המצב המדאיג לא מאפשר לו לעצום עין בלילה. "הם לא יוצאים מהמתחם, אלא כשהם חייבים ללכת לשוק, לקנות קצת אוכל ומצרכים", הוא אומר, "הפחד שולט בחיים שלהם. אני כל הזמן מנסה לשכנע אותם להצטרף אלי ולעלות לארץ, אבל הם לא מוכנים לשמוע על זה. יש להם הרבה רכוש שם, שהם לא יצליחו למכור למוסלמים, והם גם חוששים מהחיים שמצפים להם בישראל. אבל אני דואג לשלומם. מקומם לא שם, אלא כאן, איתנו. אני מקווה שבקרוב לא יישאר בתימן אפילו יהודי אחד".

 

על פי ה"Yemen Times", בכפר היהודי בית הרש, סמוך לריידא, מתגוררים 48 יהודים. יחיא יעקב, מורה לעברית ואב לארבעה, סיפר לעיתון: "לא קיצצתי את הפאות שלי, אבל כשאני יוצא מהכפר, אני מחביא אותן. אם מישהו יזהה אותי כיהודי, מי יודע מה יקרה לי. הכל אפשרי".

 

יעקב מלמד ב"חדר", שבו שבעה תלמידים. "מבחינה חוקית ורשמית, היהודים הם אזרחים שווי זכויות בתימן, ולכן הם יכולים ללמוד בבתי ספר ציבוריים", הוא אומר, "אבל בפועל, כופים על הילדים שהולכים לבתי הספר האלה ללמוד את הקוראן, והם חווים הטרדות מצד התלמידים והמורים, בעיקר אלה שמלמדים מקצועות הקשורים לדת ולתרבות האיסלאמית".

 

שלושה מילדיו של יעקב עברו ללמוד בישראל ובארה"ב, והוא נשאר בתימן עם אשתו ועם בנם בן ה־10: "הייתי רוצה לטוס לישראל ולפגוש את הבנים שלי, ואין לי כסף. אני אמנם מחזיק בשלושה בתים של תושבים יהודים שעזבו את הכפר, אבל לא יכול למכור אותם כי השכנים המוסלמים טוענים שהבתים הללו שייכים להם. הם מתעלמים מהמסמכים שברשותי, שמוכיחים כי הבתים בבעלותי".

 

הפרופיל החברתי של יהודי תימן השתנה בשנים האחרונות, בעקבות גל העזיבות. בקהילה נותרו בעיקר מבוגרים ומעט ילדים; כמעט לא נותרו צעירים בשנות העשרים לחייהם. החתונה האחרונה בקרב היהודים נחגגה לפני כשנתיים, והזוג הטרי עזב את המדינה.

 

כשהרב הראשי של תימן, יחיא יוסף, נשאל מדוע הוא ממליץ לאנשי הקהילה לא לעלות לישראל, הוא מסביר: "בישראל בנות מורדות נגד האבות שלהן, ואנחנו חוששים לבנותינו. לא אוכל לקבל את העובדה שהבת שלי תבוא אלי יום אחד ותגיד לי שהיא רוצה להתחתן עם החבר שלה. זה אסור בדת שלנו".

 

רוב חברי הקהילה מובטלים. בעבר עסקו רבים מהם בהכנת תכשיטים וזהב או בייבוא טבק, תבלינים וחומרי טקסטיל. מי שמתגורר במתחם המבוצר בצנעא מקבל מהממשלה משכורת של כ־50 דולר לחודש, וחלק מאלו שחיים בריידא זוכים לתמיכה כספית מחסידות סאטמר בארה"ב.