טורים אישיים - כללי
פתאום בחצות הלילה - המוסר
אין איש מקרבנו ששערי התשובה ננעלו בפניו. אין איש מאתנו, אשר אף ממעמקי יון המצולה, מנתיבות מרוחקות, לאחר שנים ועשרות שנים, לא היה פעם לפתע פתאום בחצות הלילה - מתעורר למוסר
- י"ט חשון התשע"ד
פתאום בחצות הלילה... ''לא אצל הכל נקלטו הדברים - באלפים מקרבנו, למרות הכל, לא הושג מה, ''שר ישראל'' רצה. החטאים גברו. החטאים גברו.לא היה בכוחנו לוותר על העולם הזה.
בלינו את ימינו בהבלים, נעשים פוחזים, ומרוב טרדה, הסחנו את דעתנו מן המעשים, לכשתימצי לומר המוסר לא הועיל. להפך, אולי נעשינו רעבתנים יותר ואז היינו רעים מאחרים. אך אין איש מקרבנו ששערי התשובה ננעלו בפניו.
אין איש מאתנו, אשר אף ממעמקי יון המצולה, מנתיבות מרוחקות, לאחר שנים ועשרות שנים, לא היה פעם לפתע פתאום בחצות הלילה - מתעורר למוסר. כן, איבדנו את עצמנו והוצאנו את הרסן מידינו. אבל עדיין אנו מחזיקים איזה מעמד, אם כי רופף, ממרחק כמו אחוז בחבל .
אין ביצה בה לא שקענו: אין אליל לו לא סגדנו , אין תשוקה, אותה לא מלאנו. העוונות החזיקו בנו ימים, שעות, שבועות, שנים, וביתר עוז ותוקף מאחרים אך המוסר מעורר אותנו שוב . המוסר אינו נותן לנו מנוחה''. זה ימים ושנים לא לקחנו את סידור התפילה ביד.
זה ימים ושנים לא הגינו עוד רעיונות היהדות שלנו, לא העלינו על שפתינו את המלה ''אלוקים'' ואולי אף לא את המלה ''טהור'', אולם לפתע ובעל כורחנו, עומדים אנו בפינה אחת בחדרנו ובוכים וזועקים, וכל הקשרים, כל החינוך, כל ההשכלה - שמותחים מעלינו לנגדינו, ואנו יודעים שוב מה יהירים היינו ומה אוולים אנחנו, ובין הדמיון והמציאות נפערה לנו אותה תהום הריקנות אשר מתוכה בוקעת התשובה.
היכן עוד לא נפגשנו?- הכיצד עוד לא אבדנו כולנו, אח?! - אבל בכל מקום הותקפנו פתאום ונסחבנו בכל הכוח חזרה אל ''המסילת ישרים''. אלה אינם זיכרונות סנטינמוליים, אינם צלילי נעורים רומנטיים.... אלא לחץ חזק הבא מתוך חותם הטבוע עמוק בנשמנתו אשר אינן ניתן להימחות: ''המוסר''. ( ד''ר עזריאל ז''ל , העורך הראשון של ''מעריב'' מתוך ספרו בגרמנית ''מוסר'' עמ' 102)