חודש ניסן - כל מה שרציתם לדעת

- חודש ניסן הוא החודש השביעי בלוח השנה היהודי למניין החודשים מבריאת העולם, והחודש הראשון בתורה למניין יציאת מצרים, כנאמר: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

- שמו המקורי של החודש: "חודש האביב", כי בו התבואה מתבשלת. דורשי רשומות מצאו רמז בשם החודש: "אביב" = אב י"ב, כי הוא "ראשון לחודשי השנה".

- השם "חודש ניסן" כמו כל חודשי השנה, השתרש בעמנו בתחילת בית המקדש השני, עם העלייה מגלות בבל. 

- השם "ניסן" מוזכר לראשונה במגילת אסתר: "בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל", וכן בספר נחמיה: "ויהי בחודש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך".

- מקור השם "ניסן" מהשפה האכדית ומשמעותו: 'ניצן' הפורח באביב, כפי שנאמר: "הניצנים נראו בארץ".

'ניצן' הפורח באביב

- יש אומרים, כי משמעות השם ניסן באכדית הוא "חודש אנשי הצבא", כי התקופה היא העונה המתאימה ליציאת אנשי הצבא, לאחר עת הגשמים כשיש בשדות מזון רב לסוסים ולבהמות.

- חז"ל מצאו רמז בחודש ניסן: "ניסן" מלשון 'נס', שבו נעשו רבים ניסים לישראל ובראשם יציאת מצרים, וכן מלשון 'ניסיון' בו הועמדו בני ישראל בניסיון במרה.

- חודש ניסן לעולם חודש מלא, בן שלושים יום.

- לדעת רבי יהושע, בחודש ניסן נברא העולם. חודש זה הוא חודש הגאולה ובו עתידין להיגאל: "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". 

- ראש חודש ניסן יכול לחול, רק בימים: ראשון, שלישי, חמישי ושבת קודש.

- בכל חודש ניסן אין אומרים תחנון, מפני שבשנים עשר הימים הראשונים לחודש הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם, ולאחר מכן חל חג הפסח, ומפני שלא אומרים תחנון ברוב ימי החודש, מקצתו ככולו.

- את "ברכת האילנות" אפשר לברך בחודש ניסן.

- את "ברכת החמה" מברכים בחודש ניסן, אחת ל-28 שנה.

מזל החודש

- מזל חודש ניסן הוא "טלה", רמז לקרבן פסח שמקריבים בחג המצות שחל בחודש ניסן.

- הטלה הוא ראש ובכור לכל המזלות, כפי שחודש ניסן הוא ראש לכל החודשים.

- הטלה היה אלילם של המצרים הקדמונים ובני ישראל ביטלו את כוחם בזביחת אלילם.

- בזוהר מובא, שמזלו של חודש ניסן הוא מזלו של אברהם אבינו.

- האריז"ל כותב, שחודש ניסן הוא כנגד גולגולת הראש, המרמז לתחילת בניין השנה.

מזל טלה

חודש ניסן באספקלריה חסידית

חודש ניסן מכוון כנגד כוח האמונה שבנפש והחודש כולו מתאפיין בסימן כוח האמונה בהשגחה הפרטית, בטבע ומעל הטבע. חז"ל דרשו את שם החודש ניסן מלשון נס, ובגמרא מובא שאדם שרואה בחלום תיבה שיש בה האות נו"ן, הרי זה מורה על נס, והרי בחודש ניסן יש שתי נו"נין, ולכן יש כאן ניסי ניסים.

המצה נקראת בזוהר "מיכלא דמהימנותא" שהוא מאכל האמונה, וחז"ל אמרו שאין תינוק מכיר ויודע לקרוא 'אבא' עד שהוא טועם טעם דגן, ולכן כשאנו אוכלים את המצה שעשוי מחמשת מיני דגן, אנו מקבלים אמונה איתנה בקב"ה והופכים ל"חלק אלוק ממעל ממש", כלשון התניא, כחלק מאבינו העליון.

האמונה נמצאת, על פי תורת החסידות, בלבו של כל יהודי בר ישראל, ואין הדבר תלוי בבחירתו וברצונו. היהודי נולד עם האמונה והיא טבעית אצלו כמו האהבה הטבעית של ילד להוריו. לכל יהודי יש נשמה שהיא חלק אלוק והנשמה מרגישה בטבעיות קשר אל הקב"ה, משתוקקת להתחבר אליו ולהידבק בו, ומזה נובעת האמונה.

אולם, כאשר האדם שקוע בהבלי העולם ודעתו מתבלבלת, הוא מתרחק מהאמונה השורשית עד שהוא חושב שאין אמונה בלבו, מפני שלא נתן לאמונתו הזדמנות להתבטא ולהתגלות. כאשר כל יהודי באשר הוא נמצא במצבי לחץ או קשיים, כגון מלחמה ותאונות וכדומה, אז מתגלית האמונה בקרב כל אחד גם אם הוא רחוק מתורה ומצוות, מפני שהאמונה בוערת בלבו ומחפשת את האפשרות לפרוץ החוצה.

תפקיד כל יהודי הוא, לגלות את האמונה בקרב אחינו שעדיין לא זכו לאור באור החיים, ולקרבם אל אביהם שבשמים.