ענת בן ארי: שטיפת מוח או השתלת מוח?

​לכל הטורים של ענת בן ארי

באופן אישי, אינני מתחברת לצמד המילים 'חזרה בתשובה'. אני מעדיפה לומר 'בעלת תשובה'. מדוע? כשאת בעלת תשובה, צצות ועולות תשובות להרבה שאלות.

לפני מספר שנים, כשעוד הייתי חילונית טובה מבית טוב - אם כי לעניות דעתי, מושג של חילוני-דתי-חרדי - לא באמת קיים, כיוון שכולנו יהודים צדיקים. הרי כתוב: 'ועמך כולם צדיקים', לא? בכל יהודי יש ניצוץ אלוקי, חלק אלו-ק ממעל, שאת אותו חלק שום דבר לא יכול ללכלך במעשים רעים. השאלה הנשאלת היא, מתי בדיוק מתחיל לו אותו ניצוץ להתעורר בהרהורי תשובה?! ורק התחלתי את דרכי בעולם התשובה, עבדתי בחברה חילונית לחלוטין בבני ברק. אחד הקולגות שלי במחלקה, החל תהליך של התחזקות רוחנית – תהליך שהבזיק והרעים כרעם ביום בהיר. מצד אחד, לא הבנתי מה פשר ההחלטה שקיבל, עם זאת – כיבדתי את המקום החדש שלו, ואת הדרך השונה - ולעתים אף המשונה, שבחר לנהל על פיה את חייו.

כקולגה טובה, לא הערתי לו דבר וחצי דבר, על שינוי האופי החיצוני שלו, שכלל – כיפה שחורה גדולה, גידול פאות ושינוי דרסטי בבגדים אותם נהג ללבוש (ושלא לדבר על ההתנהלות שלו מול העובדים, שהשתנתה ב-180 מעלות). ככל אדם שמגלה את האמת, ורוצה שכולם סביבו 'יטעמו' ממנה – גם אותו אדם התחיל בהטפות עדינות, הערות מציקות ומילים שלא נשמעו קודם לכן בסביבתו. בכל פעם שהעיר לי, למרות שהדבר נעשה בצורה עדינה הדומה יותר להארה – זה צרם לי מאוד. תמיד ראיתי ב'הארות' האלה, ניסיון התערבות בלתי מוצדקת בחיי, וסוג של כפיית התהליך שהוא עובר עם עצמו – על אחרים.

וכך, בכל פעם מחדש התכחשתי לדברים ששמעתי וביקשתי אותו שוב ושוב לחדול מהנהגתו זו – לא להתערב במה שאינו נוגע לו, ובטח שלא להעיר. גם אם לטענתו הדברים נעשו מתוך אכפתיות, בעיניי זה עדיין גבל בחדירה למרחב המחייה הפרטי שלי מחד, וסוג של שטיפת מוח מאידך.

אולם לבורא עולם יש את הדרכים שלו לעורר את האדם לתשובה, וגם לזה צריך זכות מעולמות של מעלה. טיפה ועוד טיפה – לבסוף נוקבת חור בסלע: בד בבד עם תהליך התשובה שלו, התחלתי אף אני בתהליך של שינוי פנימי שהתרחש בהדרגה – ביני לבין בוראי. וכמי שהשתדלה להישאר נאמנה לאמת לאורך כל הדרך, ביני לבין עצמי, לא נותר לי אלא להודות בכך שתהליך התשובה הוא לא שטיפת מוח, כי אם השתלת מוח.

מה זה אומר? זה אומר שאין צורך לחולל שינוי דרסטי בחיים, אלא להגיע לכל שינוי בזמן שלו, בצורה הדרגתית ובאהבה. אין צורך לעזוב את מקום העבודה או לברוח מהבית – נהפוך הוא. הישארו היכן שאתם, ודווקא מהמקום הזה – התעקשו על ההיכרות והקשר עם בורא עולם, עבדו על מידותיכם, והתקדמו צעד צעד, ובבטחה, בסולם קיום המצוות.

דרך השינויים ההדרגתיים שחלו בי, הרגשתי שאני באמת מתחברת אל האני האמיתי שלי, ואל הנשמה הטהורה שבתוכי שדרכה מצאתי את המשמעות האמיתית לחיים. שיעור ועוד שיעור, הרצאה ועוד הרצאה, פתאום אני מקבלת תשובות לשאלות שכל הזמן שאלתי אך לאף אחד לא היה מענה עליהן. בד בבד, אני פתאום מבינה שלאורך כל שנות הלימוד בבית הספר היסודי והתיכון – מעולם לא למדתי על היהדות שלי. כל סיפורי המקרא ושיעורי התנ"ך היו בעבורי אסופת סיפורים ותו לא. בבחינת הבגרות נבחנתי על המהפכה הצרפתית אך שום שאלה לא הופיעה בנוגע ליהדות שלי – פה נדלקה לי נורת אזהרה, ועם הזמן הבנתי, שהעלמת היהדות ושורשיה אינה מקרית, אלא מכוונת.

וזה מזכיר לי סיפור שקרה לי לפני מספר שנים:

היה זה בזמן שערבי הפרשת החלה, עדיין לא היו נפוצים כל כך בקרב נשות ישראל. באחד מאותם ערבים, הגעתי לבית כנסת בפתח תקווה ביום חורפי וגשום והחניתי את רכבי בסמוך לבית הכנסת. היה עליי לפרוק ציוד הגברה, שלטים וחומר הסברה הנלווה לערב, וכשהתחלתי לעשות זאת – מצאתי עצמי עומדת לבד ברחוב.

לפתע, מאמצע שום מקום, הופיעה מולי בחורה צעירה כבת 25, לבושה במכנסי ג'ינס וחולצה קצרה. עצרתי אותה ושאלתי הם תוכל לסייע בידי, להכניס את הציוד פנימה לבית הכנסת. למרות שמיהרה לביתה, נאותה לעזור לי – ותוך כדי עבודה משתופת, סיפרתי לה על הערב שעומד להתקיים, ואף ביקשתי ממנה להישאר כדי לחוות את החוויה יוצאת הדופן הזו.

מיותר לציין שהנושא לא בדיוק עניין אותה – היא לא הבינה במה מדובר, מעולם לא שמעה על מצווה שכזו, ובעדינות רבה ניסתה להבהיר לי שהיא לא בעניין. אבל אני סירבתי להרפות: ביקשתי ממנה שוב ושוב שתישאר רק למספר דקות, ושלאחר מכן, אני מבטיחה לא להיפגע אם תעזוב את המקום. גילי היקרה, ישבה מתחילת הערב ועד סופו, והקשיבה בקשב רב לכל מילה ומילה. בסוף הערב, ניגשה אליי נרגשת ואמרה לי, שהיא מרגישה שהיא רוצה להיות במקום שלי. 'שם זה המקום בו אני רוצה להיות, ואני מבקשת ממך לעזור לי לחזור בתשובה', זו הייתה בקשתה.

התרגשתי עד עמקי נשמתי. ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים - בקשה לעזרה קטנה, הפכה חייו של אדם מן הצד האחד לצדו האחר. הפניתי אותה לשיעוריו של הרב דניאל זר, שהיו בעבורי אבן דרך בתחילת דרכי בתשובה, והיא החלה לפקוד באופן קבוע את שיעורי הרב. במרוצת הזמן, תודה לבורא, זכתה להינשא לבן תורה אמיתי ולהקים בית נאמן בישראל, על ברכי התורה והאמונה.

מופתעת? חושבת שזה לא יכול לקרות לך? תתפלאי! בכל אחד ואחת מאיתנו יש את הניצוץ האלוקי, הניצוץ שמחכה לרגע המתאים שלו לזהור באור שיאיר את העולם כולו. יהי רצון שנזכה כולנו בבריאות ובשמחה, מתוך יישוב הדעת. אמן!

הביאה לדפוס: שירה כהן