רוטרדם, הולנד: בירת האסלאם של אירופה

רוטרדם היא עיר נמל בהולנד, השנייה בגודלה במדינה אחרי אמסטרדם הבירה. חרף העובדה שמרבית התיירים שמגיעים להולנד מעדיפים לתייר באמסטרדם הבירה, ברוטרדם נמצא הנמל הגדול ביותר באירופה, השני בגודלו בעולם אחרי סינגפור ואחד הנמלים הפעילים והעמוסים בעולם כיום.

במהלך מלחמת העולם השנייה הופצצו מרכז העיר והנמל. הצבא הגרמני פלש להולנד ב-10 במאי 1940 במטרה לכבוש את הארץ ביום אחד בלבד, כאשר התנגדות קשה מצד ההולנדים מנעה זאת, אך ארבע ימים לאחר מכן נאלץ הצבא ההולנדי להיכנע בעקבות הפצצה גרמנית קשה על רוטרדם ואיום להפציץ ערים הולנדיות נוספות. בהפצצות נהרס מרכז העיר רוטרדם כמעט לחלוטין, 900 מתושבי העיר נהרגו ו-80,000 תושבים נותרו ללא קורת גג. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעיקר בשנות החמישים והשישים, נבנה מחדש מרכז העיר ובנייתו המחודשת העניקה לעיר חזות מודרנית, בשונה משאר הערים ההולנדיות להן חזות מסורתית וארכיטקטורה עתיקה‏. אזורים אחדים הושארו ריקים לפיתוח עתידי ובמהלך השנים נבנו בהם גורדי שחקים.

עיר הנמל הגדולה והמודרנית הזאת מונה כיום כ-600 אלף איש, והיא בולטת בעיקר אודות לארכיטקטורה יוצאת הדופן שלה. שיטוט בעיר רוטרדם יוצר לפעמים את ההרגשה שמדובר במעין מוזיאון פתוח אחד גדול. עם זאת, למרות העיצוב החדשני והציורי שלה, העיר רוטרדם עברה שינוי חזות פנימית בעשורים האחרונים, והכוונה היא לא למראה החיצוני של העיר אלא בעיקר לאופי האוכלוסייה שהשתכנה בה. כמו בכל רחבי אירופה, ההגירה המוסלמית לא די שלא פסחה גם על הולנד, אלא שרוטרדם היא העיר האירופאית שאחוזי המהגרים מארצות ערב בה הם מהגבוהים באירופה כולה.

יש המעריכים שבעוד שני עשורים בלבד תהיה אמסטרדם העיר הראשונה באירופה עם רוב מוסלמי, ולפי תחזיתו של ההיסטוריון הנודע ברנרד לואיס, עד סוף המאה הנוכחית יהיה רוב מוסלמי באירופה. ההערכות הן, שכיום ישנם 20 מיליון מוסלמים באירופה, ובתוך עשור יגיע מספרם ל-30 מיליון איש (50 מיליון כולל הגירה לא-חוקית). המוסלמים מהווים כבר היום מעל רבע מהאוכלוסייה במרסיי שבצרפת וברוטרדם שבהולנד, מעל 20 אחוזים במאלמו שבשבדיה, 15 אחוזים בבריסל שבבלגיה וברמינגהם שבבריטניה ועשרה אחוזים בלונדון, פריז וקופנהגן (בירת דנמרק), כל אחת.
עד ממש לאחרונה, נקטו המדינות במערב אירופה בגישה הדמוקרטית של הכרה והוקרת הרב-תרבותיות, ולפיכך אפשרו לרוב המהגרים המוסלמים לנהל את חייהם כראות עיניהם, בהנחה שהמהגרים יכבדו את הערכים הליברליים המושרשים באירופה ויאמצו אותם. בחסות 'התקינות הפוליטית' נחשבה הפניית אצבע מאשימה לעבר בני מיעוטים כ'גזענות', והפתרונות לעימותים בין שני הצדדים היו ברוח ההידברות. אולם למרבה הפתעתה של אירופה, רבים מהמהגרים המוסלמים לא קיבלו את הערכים הליברליים בטענה שהם סותרים את דתם, ובמהלך העשור האחרון אף החלו להביע זאת במעשים, ולא רק בדיבורים. על רקע אירועי טרור, מהומות והתנגשויות בין התרבויות - זו המערבית וזו המזרח תיכונית, החלה אירופה לשנות את מדיניותה בהתייחס למיעוטים המוסלמים, גם אם לא תמיד בפרלמנטים באירופה מדברים על זה גלויות.

אירוע הטרור האחרון על אדמת צרפת נגד מערכת העיתון 'שארלי הבדו' והגיבוי הבינלאומי שבא בעקבותיו, מעידים ללא ספק על שינוי האקלים ברוח הפוליטיקה של אירופה ועל התנודה בסובלנות האירופאית מול המהגרים המוסלמים שאינם מכבדים את ערכי הציוויליזציה הדמוקרטית.

ההתנגשות בין הציוויליזציות הובילה להתמוססות הרב-תרבותיות חיש מהרה, והיום די ברור כי על אף השקט היחסי והמדומה, האדמה באירופה בוערת עמוק מתחת רגליה, וזהו ככל הנראה רק השקט שלפני הסערה שסופה מי ישורנה.

בתוך כל הקלחת והאנדרלמוסיה הזו, נחשפים לפעמים נקודות אור קטנות, שלמרות שהשפעתן היא מזערית והן אינן מעידות על איזושהי תפנית דרמטית שיכולה לשפוך תקווה לאובדנה של אירופה המקורית, הן בכל זאת מעניינות ומפתיעות לכשעצמן. דוגמה אחת כזו היא ראש העיר של רוטרדם - מהגר מוסלמי בעצמו ויליד מרוקו - שמצליח להפתיע את אירופה במאבקו הנועז נגד הטרור האסלאמי, ובעיקר בזכות ביטויים חריפים שאמר לאחרונה בעקבות גל הטרור שתקף את אירופה לאחרונה.

זו לא אמסטרדם שהכרתי

גלי ההגירה המוסלמית למערב אירופה החלו למעשה לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות שני תהליכים: התהליך הפוסט-קולוניאליסטי שבמסגרתו הוענקה אזרחות לקולניות לשעבר, דוגמת אלג'יר בצרפת, ותהליכי אורבניזציה ותיעוש מואצים שעוררו במדינות המערב אירופיות את הצורך בכוח עבודה זול.

בהדרגה כמעט מתוזמנת, יש לציין, החלו קהילות מוסלמיות שלמות להגר למערב אירופה, בעיקר ממדינות המזרח התיכון: התורכים החלו להגר לגרמניה; יוצאי צפון מדינות המגרב היגרו לצרפת ולשוויץ; המרוקאים היגרו לאיטליה והלבנונים לדנמרק. אולם בניגוד להנחה הראשונית של האירופים שה'אורחים-עובדים' ישובו לארץ מוצאם בתום העסקתם, לא הייתה למהגרים כל סיבה לשוב לארץ ענייה שבה היו להם הרבה פחות סיכויים לזכות בחיים טובים. בשל כך החליטו רבים מהם להישאר במדינה שאליה היגרו ולהפוך ממהגרי עבודה למהגרי קבע.

בעשורים הראשונים להגירה הייתה נוכחותם של המהגרים שולית יחסית, אולם במהלך הזמן תרמו מספר גורמים לעלייה ניכרת בשיעורי המוסלמים באירופה: ראשית הייתה זו מדיניות ההגירה הנוחה למהגרים ולפליטים שהאיצה את תהליך האסלמיזציה באירופה. על מנת לעודד את הגירת העבודה וכדי להאיץ אותה, החלו מדינות אירופה בשנות ה-70 לנקוט במדיניות של 'איחוד משפחות' ואפשרו למהגר להביא עמו גם את בני משפחתו. מדיניות זו עזרה לביסוסה של קהילה מוסלמית יציבה בארץ החדשה. באמצע שנות ה-80 החלה הגירה של פליטים ושל מבקשי מקלט, ומדיניותן של המדינות במערב אירופה הייתה נוחה למדי בנושא זה. כך למשל נחשבה דנמרק ליעד מועדף למהגרים ולפליטים שחיפשו מקום נוח להתיישב בו; חוקי ההגירה בה היו גמישים ומערכת הרווחה שלה העניקה קצבאות לפליטים. גם חוקי האזרחות והשהיה היו נוחים למדי במרבית המדינות האירופיות; רוב המדינות העניקו בקלות יחסית אשרה של תושבות זמנית, ובמקרים אחדים אף העניקו כמה מהן אזרחות לילדי המהגרים.

עיקר הסיבה לגידול האוכלוסייה המוסלמית ברחבי אירופה היא שיעורי הילודה בקרב המהגרים המוסלמים, הגבוהים בהרבה משיעורי הילודה הנמוכים, ולעתים אף השליליים, של האוכלוסייה המקומית. על פי הערכות, קצב הילודה של המוסלמי באירופה גדול פי 3 מזה של האירופי המערבי. לשם המחשה: בבריטניה למשל, הגידול בשיעורי האוכלוסייה המוסלמית היה פי 10 בין השנים 2008-2004, בה בעת שמספר התושבים הנוצרים בממלכה ירד בשני מיליון איש לערך.

כתוצאה מכך, חלו תמורות סוציו-דמוגרפיות בכל רחבי אירופה, וכאמור, ההערכות הן שכיום ישנם 20 מיליון מוסלמים באירופה, ובתוך עשור בלבד יגיע מספרם לפחות ל-30 מיליון. אולם, אם לדייק, אין צורך להרחיק עד למאה הבאה, שכן כבר כיום האסלאם היא הדת השנייה בגודלה באירופה. מאות מסגדים אדירי ממדים נבנים בערי הבירה של אירופה, ומספר המתפללים בהם יהיה רב בהרבה ממספר המתפללים בבתי התפלה הנוצריים, ואם לא די בזה, כבר הזכרנו בכתבות שערכנו בעבר כי השם 'מוחמד' הפך כבר מזמן לשם הנפוץ והפופולרי ביותר של בנים בערים רבות באירופה.

במאמר מיוחד שכתב הפרשן לענייני המזרח התיכון, העיתונאי, מזרחן והיסטוריון, ד"ר גיא בכור, שכותרתו: "מיהן הערים האירופיות שיהיו ראשונות עם רוב מוסלמי?" הוא מגיע למסקנה העגומה, כי אירופה נכנסה למנהרה אפלה שאין יציאה ממנה. ההשלכות של 'האביב הערבי' גם על אירופה הן כבר היסטוריות, וזה רק הולך ומתגבר, טוען ד"ר בכור, ומסביר שכל זה אומר שהיבשת הוותיקה נמצאת עמוק בצרות, ואלו כמובן ישפיעו ישירות על הכלכלה שלה, הנדל"ן, הביטחון האישי והעתיד של העולם כולו.

מאמרו המצוין של ד"ר בכור ראוי להתייחסות חשובה ועיון מעמיק, אך לצורך הכתבה נביא רק קטע חיוני שנוגע גם להולנד ועריה המרכזיים - אמסטרדם ורוטרדם. ד"ר בכור מדבר על השתלטות האסלאם ברחבי אירופה כמגמה שיטתית להדוף את האוכלוסייה הנוצרית מהאזורים שלהם וליישב מוסלמים בהמוניהם באזורים שהיו פעם נוצריים, ובסיקור אחר העיר שתהיה בעלת רוב מוסלמי בעשור הקרוב, מגלה ד"ר בכור, כי בעוד אמסטרדם, הבירה ההולנדית, היא העיר הששית הצפויה להיות בעלת רוב מוסלמי בעשור הקרוב ובה 25% מוסלמים, רוטרדם, השנייה בגודלה אחרי אמסטרדם, היא העיר החמישית ברשימה של ערי אירופה שתהיה בעלת רוב מוסלמי בעוד עשור בלבד.

באמסטרדם שיעורי הילודה של המוסלמים הם גבוהים מאוד, בעוד ששיעורי הילודה של ההולנדים המקוריים נמוכים מאוד, מה גם שרבים מההולנדים מהגרים מהמדינה בתחושה שהיא אבודה והם לא יוכלו לעשות דבר בעניין.

המצב-ביש הזה גרוע יותר ברוטרדם, המכונה 'בירת האסלאם של אירופה'. יש בה שיעורי אבטלה ופשע גבוהים, כשאחוז הנשענים על הסעד והרווחה בקרב המהגרים המוסלמים עומד על ממוצע של 80%. במילים אחרות, המהגרים נופלים כנטל על המערכת החברתית כשהם רק לוקחים ומקבלים ולא מעניקים מאומה.

תייר ישראלי שביקר בשנת 2003 בהולנד, סיפר כבר אז על תחושותיו נוכח האסלאמיזציה באירופה, וכך כתב: "הייתי לאחרונה בהולנד. המצב שם גם כן גרוע מאד. אי אפשר להכיר את אמסטרדם... מלא ערבים. ברוטרדם כמעט 40 אחוזים מהתושבים הם מוסלמים. באחת הערים בדרום הולנד (קרוב לאפטלינג) ראיתי מסגד שלא מבייש בגודלו מסגד בארץ מוסלמית רגילה"...

כיום, חלק מההולנדים (הלא מוסלמים) מהגרים לצפון אמריקה, ויש קהילות שמהגרות לצפון שוודיה, שם הן מקימות חיים חדשים, וכך המוסלמים הם אלו שכובשים וההולנדים נאלצים לוותר על המולדת.

ראש עיר מוסלמי שמפתיע את אירופה

הדבר המעניין הוא, שדווקא ברוטרדם שנחשבת לבירת האסלאם של אירופה, מככב לאחרונה ראש עיר מוסלמי שהפך לגיבור החדש של אירופה. אחמד אבו טאלב, ראש עיריית רוטרדם, עקר עם הוריו ואחיו ממרוקו להולנד בהיותו בן 15. אביו הוא אימאם סוני, אך זה לא מנע מהבן לרכוש השכלה כללית, להשתלב במערכת הפוליטית ההולנדית ו..."להיות שונה מאחרים", כלשונו.

כבר מראשית דרכו הפוליטית, בלייבור ההולנדי, העז אבו טאלב לצאת נגד הפנאטיות והאלימות של הקיצונים האסלאמיים. מצד אחד, ביקש את סבלנות ההולנדים כלפי התרבות השונה של המהגרים המוסלמים, ומאידך דרש מהקהילות המוסלמיות לקבל על עצמם את הערכים האירופים ולאמצם.

ב-2006 כיהן אבו טאלב כשר זוטר בממשלה ההולנדית, וב-2009 נבחר לראשונה לראשות עיריית רוטרדם, שכאמור, היא העיר שבה שיעור המוסלמים הוא הגבוה בהולנד.

לאחר פיגוע הטרור הרצחני בעיתון 'שארלי הבדו' בפריז, שבו נהרגו 11 עיתונאים ושוטר צרפתי, הפתיע ראש העיר רוטרדם אחמד אבו טאלב כשקרא למוסלמים בארצו לקבל את אורח החיים המערבי או לעזוב את המדינה, ועורר סערה ציבורית גדולה.

"זה בלתי נתפס שאתם פונים נגד החירות", אמר ראש העיר אבו טאלב בתוכנית התקשורת ההולנדית 'חדשות היום', והוסיף בזעם: "אם אתם לא אוהבים חירות, ארזו את המזוודות שלכם, למען השם, ועזבו. אם אתם לא אוהבים את המקום הזה משום שכמה הומוריסטים שאתם לא אוהבים מרימים עיתון, הרשו לי לומר לכם לעוף מכאן. זה טיפשי, זה בלתי נתפס. תיעלמו מהולנד אם אתם לא יכולים למצוא את המקום שלכם כאן".

ראש העיר של רוטרדם, שנודע לא פעם בשפה הישירה והבוטה שלו, בייחוד בסוגיה של שילוב מהגרים בחברה, אמר דברים דומים בשנת 2004 לאחר רצח הבמאי והפובליציסט תאו ואן גוך ההולנדי, שבשנים האחרונות לחייו פרסם מאמרים, ספרים וסרטים שמתחו ביקורת על החברה האסלאמית, ובעקבות זאת קיבל איומים על חייו. האיומים אכן מומשו, ותאו ואן גוך נרצח בבוקר ה־2 בנובמבר 2004 ברחוב במזרח אמסטרדם. הוא נדקר פעמיים, נורה שבע פעמים ומת במקום כשלגופתו הוצמד טקסט מהקוראן. הרוצח שפגע בואן גוך היה מוחמד בויֵארי, צעיר כבן 26 בעל דרכון הולנדי ומרוקאי. הוא היה לבוש בג'לביה מרוקאית ונעצר על ידי המשטרה לאחר שנורה ברגלו.

מיד לאחר הרצח המתועב, הודיע ראש העיר אבו טאלב שעל המוסלמים להתאים את עצמם לאורח החיים בהולנד או לארוז את חפציהם ולעזוב.

בראיונות שהעניק לתקשורת האמריקנית, חזר אבו טאלב על קריאתו לקהילות המהגרים, ואמר: "אם אתם דוחים את ערכי החירות, אזי עליכם לשאול את עצמכם, האם אתם צריכים להיות פה, כי יש אפשרות נוספת: אתם פשוט יכולים לעזוב. אם אתם נוסעים לתימן כדי ללמוד להפעיל קלצ'ניקוב ולהשתמש בו כאן, אזי אינכם חלק מהחברה שלי", אמר.

כמוסלמי, ראש עיר רוטרדם הוא בהחלט 'עוף מוזר', או ליתר דיוק 'בעל תעוזה רבה' לקום ולומר דברים מן הסוג הזה. בין היתר, אבו טאלב הוא קול שפוי בעולם המערבי-ערבי שמנפץ מיתוסים ואשליות כמו לדוגמה הטענה הרווחת בקרב השמאל הליברלי המתייפייף לאסלאם, שהמניע או הסיבה של צעירים שדבקים בדרך הטרור היא חיי עוני וסבל. פעמים רבות ציין אבו טאלב, כי לדעתו ערכי האסלאם והמערב משתלבים היטב זה בזה, והוסיף: "כמי שגדל בחיי עוני, איני יכול לקבל את הטענה שעוני מוביל לטרוריזם". עוד הוסיף ואמר: "אני כמוסלמי, רשאי לומר דברים שעמיתי האירופאים אינם יכולים לומר".

לפני שבועות אחדים, דיווחה העיתונות ההולנדית על העמדתו לדין של תושב מקומי שאיים על אבו טאלב בסדרת מכתבים שנשלחו אליו עוד בשנה שעברה. בין היתר נכתב בהם, כי "אנו יודעים איפה בית הספר של ילדיך. הכול יהיה צבוע באדום". על פי הדיווחים, האיומים הופנו גם כלפי מנהל בית הספר.

ראש העיר אבו טאלב שב ועלה לכותרות לאחר שלפני כמה שבועות הפך לכוכב הוועידה שיזם הבית הלבן נגד אלימות וקיצוניות. הוא נפגש במהלכה עם סגן נשיא ארצות-הברית, ג'ו ביידן, ואמר בנאומו בין היתר, כי "עלינו להבטיח שעימותים בינלאומיים לא יהפכו לעוינות ברחובות שלנו. אבל כאשר יש אנשים שמוכנים למות למען המטרה, לעולם לא נוכל להיות בטוחים לגמרי".

אבו טאלב נבחר לראשות העיר רוטרדם ב-2008 ומכהן בתפקיד, כאמור, מאז 2009. אחרי שתקף את המוסלמים שעוברים לגור במדינות מערביות ומסרבים לקבל את אורח החיים בהן, הוא זכה לחיזוק מצד ראש העיר של לונדון, בוריס ג'ונסון, שאמר כי דבריו של עמיתו ההולנדי היו "ישר ולעניין", והוסיף: "אבו טאלב הוא הגיבור שלי".

מדינה בתוך מדינה

מאפייניהן של קהילות המיעוטים המוסלמים באירופה משתנים בהתאם להרכבן, לדינמיקה הפנימית שלהן, למידת האחידות ביניהן ובהתאם למידת שילובן בחברה הקולטת. אולם החוקרים סבורים שאפשר להצביע על דפוס כולל ולפיו מרבית הקהילות המוסלמיות לא מצליחות או לא מעוניינות להשתלב בחברת הרוב, והן מנהלות את חייהן בקהילות מבודדות בהתאם לערכי האסלאם ולמנהגיה.

יש מי שמאשים את חברת הרוב בהפליית המוסלמים, וטוענים ששנאת הזר הפושה בה היא זו שמוליכה להתבדלות מכורח המציאות. לעומתם, המתנגדים לטענות אלו גורסים שהקהילות המוסלמיות מתבדלות מרצון, ולשיטתם, המהגרים המוסלמים לא הגיעו לאירופה כדי להפוך לחלק מהתרבות המערבית האירופית, כמו למשל אלו שמהגרים לארצות-הברית על מנת להפוך לאמריקנים, אלא במטרה להישאר מוסלמים על אדמת אירופה. אי לכך, גם בני הדור השלישי להגירה מעדיפים להגדיר את זהותם באמצעות דתם ולא באמצעות הלאום שלהם.

כך או כך, בין אם ההתבדלות של המהגרים נובעת מכורח ובין שהיא באה מרצון, תוצאותיה הרות אסון. עובדה זו משתקפת בנתונים בשטח המוכיחים שכיום מרביתן של הקהילות המוסלמיות ברחבי אירופה חיות בבידוד מוחלט מחברת הרוב, הן מבחינה גאוגרפית ותרבותית והן מבחינה חברתית וכלכלית. מחקרים אף מצאו, כי גם לאחר שלושה דורות של הגירה בקרב המוסלמים באירופה, ברוב המקרים אין כל אינטראקציה בין האירופים ובין המוסלמים החיים בקרבם: מוסלמים רבים חיים בפרברים העניים, מדברים בשפת ארץ המוצא שלהם ומקיימים את אורח חייהם בהתאם למנהגיה. חלק מהמדינות מאפשרות להם ללמוד במערכות חינוך נפרדות, כך שהם כלל אינם נדרשים ללמוד את שפת המקום - אחד הגורמים לשילובם הנמוך באוניברסיטאות. מבחינה כלכלית נמצא שרבים מהם מובטלים או מועסקים בעבודות בשכר נמוך, ושיעורם של מוסלמים השוהים בבתי כלא באירופה גבוה יחסית לשיעורם באוכלוסייה. כך, רבים מהמוסלמים באירופה שרויים במעגל אכזרי של מצוקה, עוני ואבטלה, ומנותקים למעשה מהווי החיים המערביים הדמוקרטיים כמעט בכל ההיבטים. באזורים רבים במדינות אירופה שהיו בעבר אזורי שיפוט מערביים מקוריים לחלוטין והפכו לגזרה בעלת אופי מוסלמי מובהק ומבודד, אפילו המשטרה המקומית אינה מעזה להיכנס אליהם. 

לנתק בין התרבויות יש להוסיף את השלכותיהם של אירועי הטרור שהתרחשו בעשור האחרון: הפיגועים במגדלי התאומים ב-11 ספטמבר 2001, פרי תכנון וביצוע של תאי טרור מאירופה; הפיגועים על אדמת אירופה עצמה כגון פיגועי הטרור ב-2004 במדריד וסדרת הפיגועים בלונדון בשנת 2005 שביצעו מוסלמים בעלי אזרחות מקומית כל האירועים הללו רק הגבירו את החשש באירופה המערבית מחוסר נאמנות מצד תושביה המוסלמים ומפני התחזקותה של מגמת האסלאמיזציה, קרי מגמת הפיכתה של יבשת אירופה למוסלמית. אפשר להוסיף לזה אף את האיום שמהווה ארגון המדינה האסלאמית, דאעש, שרבים ממתפקדיו הם צעירים מוסלמים בעלי אזרחות אירופאית שיצאו ממדינות אירופה ללחימה בסוריה ובעיראק, והחשש מפני חזרתם לבצע פיגועי טרור על אדמת אירופה הוא כבר לא חשש בלבד אלא שאלה של זמן.

בהתייחס לכל הנ"ל, מדינות אירופה המערבית, ובעיקר בריטניה, החלו לנקוט ביד קשה כנגד חשודים במעורבות במעשי טרור, מביצוע מעצרי פתע ועד החדרת סוכנים סמויים למסגדים, מחשש להסתה של מורי הדרך במסגדים. המצב הזה יצר בעצם את הגולם והיפוכו, שכן מצד אחד מנסות מדינות אירופה למנוע את התעצמותו של האסלאם הרדיקלי באמצעות גישה קשיחה וענישה קפדנית יותר, ומאידך, הטיפול ביד קשה היא זו שדווקא מגבירה ומעצימה את הכוח הקיצוני בקרב המהגרים המוסלמים שחשים שהם כביכול נרדפים בשל דתם.

נדמה כי הפערים בין התרבויות, וכן המספרים ההולכים וגדלים של המהגרים המוסלמים שכובשים את אירופה וגורמים למקוריים לוותר על ארץ מולדתם, רק ילכו ויחריפו. גם האור בקצה המנהרה בדמותו של ראש עיר מוסלמי כמו אבו טאלב, שמציג את הפנים האמיתיות למהגרים המוסלמים, כנראה שכבר לא יחזירו לעולם את אירופה לימים הטובים שלה.

כל אלה הם תרחישים קשים מבחינת האיחוד האירופי, שכמובן יובילו בעתיד הקרוב מאוד לפגיעה משמעותית בכלכלה ובביטחון. בשיחות שקיימתי בעבר עם אזרחים אירופאים (לא יהודים), יכולתי לשמוע וכמעט לחוש את התסכול הגדול ממה שקורה בארצם, כאשר לטענתם רשויות האכיפה והממשלות שלהם לא עושות די על מנת לעצור את השתלטות האסלאם באירופה. התוצאות לדעתם יהיו בלתי הפיכות ואף הרות אסון. כמעט כולם אמרו פה אחד, כי ממש בעתיד הקרוב לא יהיה מנוס מהתפרצות מלחמת אזרחים שתוביל לשפיכות דמים באירופה כולה.

גם ד"ר גיא בכור מצטט במאמרו שיחה שקיים בנושא עם עיתונאי דני, שאמר לו כי "העתיד של מערב אירופה ייראה כמו העתיד של קוסובו ולבנון, קרי: מלחמות דת, מכוניות תופת ומתאבדים".