המדריך המלא לליל הסדר: הלכות ודינים

הקערה

מה מונח בקערה

- שלוש מצות: זכר למצות שאכלו אבותינו בצאתם ממצרים - מהתורה

- מרור: זכר לעבודת הפרך והשעבוד המר ששעבדו את אבותינו במצרים - מדרבנן

- זרוע צלוי: זכר לנס שפסח ה' על בתי אבותינו במצרים - מדרבנן

-  לספרדים: רגל קדמית של בהמה

-  לאשכנזים: כנפיים של עוף

- ביצה מבושלת: זכר לקורבן החגיגה שהיה נאכל בימים טובים - מדרבנן

- כרפס: לעורר את הילדים שישאלו מה נשתנה הלילה הזה - מדרבנן

- חרוסת:  זכר לטיט שהיו מכינים אבותינו בשעבוד מצרים לצורך בניית לבנים - מדרבנן 

סידור הקערה

- ישנם 3 שיטות לסידור הקערה והם:

- שיטה ראשונה: כל המוקדם בסדר, מוקדם בקערה (שלא לעבור על המצוות) – שיטת אשכנז:

1. כרפס + מי מלח

2. מצה

3. מרור

4. חרוסת

5. זרוע וביצה

- שיטה שניה: יסדר כפי רצונו

- שיטה שלישית: לפי האר"י ז"ל (קבלה) - והיא שיטת הספרדים וחסידים.

מצה שמורה

תנאים למצה שמורה בליל הסדר

- שני תנאים למצה שמורה והם:

1. "מצה שמורה" (מושג זה התבאר לעיל בהרחבה)

2. עבודת יד

- תנאי ראשון:

- שמורה משעת קצירה: למהדרין ולכתחילה (זו המצה הנמכרת בחנויות בשם מצה שמורה)

- שמורה משעת טחינה: כשלא מצא שמור מקצירה (זו המצה הנמכרת בחנויות כמצה רגילה)

-  שמורה משעת לישה: בדיעבד גדול מאוד, לא מצוי היום

- תנאי שני:

- עבודת יד: לכתחילה למהדרין

- עבודת מכונה: עיקר הדין (מחלוקת פוסקים)

מצוות ארבע כוסות של פסח

מתי שותים ארבע כוסות

- תיקנו חכמים לשתות 4 כוסות כנגד 4 לשונות של גאולה:

1. כוס ראשונה- "הוצאתי" - שותים בקידוש (פוטרים כוס שנייה שבהגדה)

2. כוס שנייה - "הצלתי" - שותים בסוף ההגדה

3. כוס שלישית- "גאלתי" - שותים לאחר ברכת המזון (פוטרים את הכוס הרביעית שבסוף ההלל)      

4. כוס רביעי- "ולקחתי" - שותים בסוף ההלל

החייבים בשתיית ארבע כוסות

- גברים

-  נשים

- אפילו מי שהיין מזיקו או ששונא את היין, חייב לדחוק עצמו לשתות 4 כוסות (ויכול לשתות יין תירוש ללא אלכוהול)

- אפילו עני המחזר על הפתחים

- קטנים שהגיעו לחינוך טוב לחנכם במצווה זו

הפטורים משתיית ארבע כוסות

- מי שיפול למשכב או חולי פנימי מחמת השתייה

סוג היין

- היין צריך להיות "יין חי", היינו יין לא מבושל, או יין מפוסטר מבושל והם יינות חזקים עם

  אלכוהול

- מי שקשה לו לשתות יין עם אלכוהול או ששונא יין, ישתה יין תירוש ללא אלכוהול

- וכן נשים יכולות להקל לשתות יין ללא אלכוהול, וישתו יין תירוש

- מיץ ענבים אינו נחשב ליין

צבע היין

- לכתחילה:  יין אדום

- בדיעבד:  יין לבן 

כללים בכוס

- הכוס טעונה ארבעה דברים:

1. "שטיפה": מבחוץ, ואם היא נקיה, לא צריך שטיפה

2. "הדחה": מבפנים, ואם היא נקיה, לא צריך הדחה

3. "חי": כלומר יין בלבד (ולא יין מהול במים או במשקה אחר וכדומה)

4. "מלא": ימלא את הכוס ביין עד הסוף הכוס

- על פי הסוד טוב לשטוף את הכוס גם אם היא נקיה

- הכוס  צריכה להיות שלמה ולא שבורה

גודל הכוס

- צריך כוס המכילה לפחות רביעית יין, היינו 87 מ"ל של יין, (רוב הכוסות מכילות כמות זו ואף יותר)

אופן שתיית כוסות היין

-  2 תנאים לאופן שתיית הכוסות:

1. צריך לשתות הכוס בהסבה לצד שמאל

2. צריך לשתות רביעית מהכוס, היינו 87 מ"ל

- אם שתה את הכוס  ולא הסב:

- גברים: אדם בריא: חוזר ושותה כוס נוספת בהסבה

- אדם חולה וקשה לו לחזור ולשתות שוב: אם לא הסב יכול להקל ולא להסב שוב

- נשים: לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסב

- לכתחילה: צריך לשתות את כל  רביעית בפעם אחת

- בדיעבד: אם שתה את הרביעית בשיעור כדי אכילת פרס, יצא ידי חובה

הלכות הסבה בליל הסדר

הסיבה להסבה

- להראות עצמנו כבני חורין

לאיזה צד מסבים

- ההסבה היא לצד שמאל בלבד, גם לאדם ימני וגם לשמאלי

- יסב מעט לצד שמאל ואין צורך להטות את כול גופו לצד שמאל אלא רק מעט, כדרך בני חורין

אדם שלא הסב כלל או טעה והיסב לצד ימין

- אדם שלא היסב כלל צריך לחזור ולהסב שוב, אמנם נשים או אדם שאינו בקו הבריאות ששכחו להסב, ניתן להקל ולא להצריכם להסב שוב 

- אדם שהסב בטעות לצד ימין נחשב כאילו לא הסב כלל וצריך לחזור ולהסב. אמנם שמאלי שהסב בטעות לצד ימין במקום לצד שמאל, יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולשתות בהסבה

המקומות בהם צריך להסב

- "מוציא מצה"

- "כורך"

- "צפון"

- "4 כוסות יין"

- אם רוצה להסב בסעודה רשאי

- באכילת המרור: לא מסיבים משום שהוא זכר לכך שמיררו את חיינו במצרים

החייבים בהסבה

- גברים

-  נשים

- אב אצל בנו

- תלמיד אצל רבו - והתלמיד יסב רק אם נתן לו רבו רשות

- אַבֵל

- קטנים: מצווה לחנכם להסבה

סדר פסח

הקדמה

- אם אפשרי הדבר, טוב שיהיו לכול בני הבית הגדות זהות, הדבר יוצר נוחות בקריאת ההגדה יחד ומונע בילבול

משקל ביום טוב

- מותר לשקול אוכל ביום טוב (כגון את המצות, המרור) ע"י משקל (וכמובן דווקא במשקל בלי חשמל או סוללות)

הסימנים

- קדש,  רחץ,  כרפס,  יחץ,  מגיד,  רחצה,  מוציא מצה,  מרור,  כורך,  שולחן עורך,  צפון,  ברך,  הלל,  נרצה

קדש

- מקדשים בצאת הכוכבים (הקידוש מופיע בהגדה)

- מקדשים בעמיד

 - מוזגים את הכוס הראשונה זה לזה כדרך חרות

- כל אחד אוחז כוסו בשעת הקידוש

- מסדר הסדר מברך ומתכוון להוציא ידי חובה את הקהל, והקהל מתכוון לצאת ידי חובה בברכותיו. הקהל יענו אמן לאחר ברכת מסדר הסדר

- בשעה שמברכים על הכוס הראשונה "בורא פרי הגפן", יכוון לפטור בברכת זו את הכוס השנייה ששותים מיד בסיום ההגדה (כפי שיבואר)

- בעת שמברך  "שהחיינו" בקידוש, יכוון לפטור את אכילת המרור ואכילת המצה בברכה זו

- מיד בסיום הקידוש שותים את הכוס הראשונה,  בהסבה לצד שמאל

- גבר ששכח להיסב בשתיית הכוס וחוזר ושותה כוס נוספת הסבה

-  אישה שלא היסבה:

-  לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

-  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסבה

רחץ

- אדם הרוצה לאכול אוכל הרטוב באחד משבעת המשקים והם: יין, דבש דבורים, שמן זית, חלב, טל, דם ומים, צריך ליטול ידיו ללא ברכה, היינו: שנוטל ג' פעמים על כל יד כמו נטילה לברכת המוציא (אך בלי ברכה). ומשום שאת הכרפס אנו אוכלים שהוא מטובל עם מי מלח ולכן קודם אכילת הכרפס צריך ליטול ידיים בלי ברכה

- דיבור בין נטילת ידיים לאכילת הכרפס:

-  לכתחילה: ישתדל לא לדבר בין הנטילה לבין ברכת הכרפס ואכילתו

-  בדיעבד: אם דיבר לא יטול ידיו שוב

כרפס

- ניתן לקחת כל ירק שירצה לברכת הכרפס, כגון: תפו"א, גזר וכדומה

 - המנהג הוא לקחת כרפס, היינו: סלרי, כמובן סלרי שבדקוהו היטב מתולעים

- יקח שיעור של פחות מכזית כרפס, (פחות מ– 27 גרם ואף פחות 18 גרם כרפס), ודי בחתיכה קטנה בלבד

- יטבל הכרפס במי מלח או חומץ ויברך "בורא פרי האדמה", יתכוון לפטור בברכה זו את המרור הנאכל בהמשך הסדר

- אין צורך להסב באכילה זו, (ואם רוצה להסב רשאי להסב)

- יש הנוהגים שאחד מברך ופוטר את כולם, ויש נוהגים שכל אחד מברך לעצמו, ונכון יותר שהגדול יברך ויפטור את כולם (וכמובן שהוא יתכוון להוציאם ידי חובה בברכה זו, ואף הם יתכוונו לצאת ידי חובה ויענו אמן)

- אמנם אם המברך מגמגם בלשונו או "שבולע מילים" או שאינו יודע שצריך לכוון ולהוציא את כולם ידי חובה, עדיף שכל אחד יברך לעצמו 

- טוב להשאיר מעט מהכרפס בקערה של הסדר (על דרך הסוד)

יחץ

- ייקח את המצה האמצעית שבקערה ויחצנה לשניים:

- החלק הגדול: לאפיקומן

- החלק הקטן: ישאיר בין שני המצות

- יש נוהגים לבצוע את המצה בצורת אות ד', ואות ו' הוא על פי הסוד

- החלק הגדול: בצורת אות ו'

- החלק הקטן: בצורת האות ד'

- בחלק הגדול (אפיקומן), ישנם מספר מנהגים:

- יש המכסים אותו תחת המפה

- יש המניחים אותו על כתפם

- יש המניחים אותו על הכתף של אחד הקטנים ושואלים אותו: מאין באת, והוא עונה ממצרים, ולאן אתה הולך, לירושלים. ואומרים כולם לשנה הבאה בירושלים הבנויה

מגיד

- מצוות "עשה" לספר ביציאת מצרים בליל הסדר

- עיקר המצווה היא לספר לבניו ובנותיו שלא הגיעו לחינוך, (ולכן ראוי שישנו הקטנים בערב פסח שנת צהריים כדי שיהיו ערניים בסיפור יציאת מצרים), ואם אין לו בנים יספר לאשתו, אם אין לו אישה יספר לעצמו

- יאמר ההגדה בשמחה ובהתלהבות, וטוב ללמוד קודם הפסח פירוש להגדה

- אסור להפסיק בדיבור בהגדה, אלא לצורך גדול, ונכון להחמיר גם שלא לעשן סיגריות באמצע אמירת ההגדה וההלל 

- לכתחילה יסיים ההגדה קודם חצות הלילה

- החייבים בקריאת ההגדה: גברים, נשים, ילדים קטנים - טוב לחנכם במצווה זו

- אדם שלא יודע לקרוא כלל או אדם שקשה לו לקרוא את כול ההגדה או אדם עיוור, יקשיב לאחר האומר את ההגדה בקול ויצא ידי חובה, שהשומע כעונה. ויקשיב מתחילת ההגדה ועד סופה

- מי שחייב בהגדה, צריך שיאמר בפיו ממש את כול ההגדה מתחילה עד סופה, ולכן כשאחד מבני המשפחה קורא חלק בהגדה בקול וכולם מקשיבים לו, חייבים כולם לומר איתו את ההגדה בלחש

- אדם המהרהר את ההגדה בליבו ולא מוציא את המילים בשפתיו, לא יצא ידי חובה

- מצווה לספר בסיפור יציאת מצרים וראוי לספר במדרשי אגדה המושכים את לב השומעים, אמנם לא יאריך בדברים אם יש ילדים קטנים בשולחן ויש חשש שירדמו לפני אכילת המרור והמצה

- בסוף ההגדה שותים כוס שנייה בהסבה לצד שמאל, בלי ברכה שכבר פטרנו כוס זו בברכה על הכוס הראשונה שבקידוש כמבואר לעיל,

- גבר ששכח להיסב בשתיית הכוס וחוזר ושותה כוס נוספת הסבה

- אישה שלא היסבה:

-  לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

-  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסבה

רחצה

- לפני אכילת המצה, נוטלים ידיים עם ברכה לסעודת החג, (ג' פעמים על כול יד)

- אדם שבירך בטעות בנטילת הידיים של הכרפס "על נטילת ידיים":

-  אם שמר ידיו מלגעת במקומות המכוסים בגופו: יטול ידיו בלי ברכה בנטילה זו

-  אם לא שמר ידיו ונגעו במקומות המכוסים שבגופו והסיח דעתו מהנטילה: יטול ידיו בברכה

מוציא מצה

- מצוות עשה על כול המסובים לאכול כזית מצה בליל הסדר היינו 27 גרם מצה

- אמנם אדם שעורך את הסדר (היינו האדם שמברך על המצות), צריך לאכול 2 כזתות, היינו 54 גרם מצה

-  הזית הראשון: מצוות עשה מהתורה לאכול כזית מצה, (27 גרם מצה), כנגד ברכת "על אכילת מצה" 

-  הזית השני: הוא מצוה מדרבנן לאכול כזית נוסף, כנגד ברכת "המוציא לחם מן הארץ"

- אופן אכילת המצות למסדר הסדר:

- לכתחילה: יאכל את שני הכזתות ביחד

- בדיעבד: ואם אינו יכול לאוכלם יחד, יאכל קודם את הכזית מהמצה העליונה השלמה ואח"כ את הכזית של המצה החצויה האמצעית

- קודם שיאכל את המצות יכוון לצאת ידי חובת מצוות אכילת מצה בפסח, ואף אם לא כיון, יצא ידי חובה

- אופן הברכה והאכילה למסדר הסדר ולשאר המסובים :

-  יקח המצות השלמות וביניהם המצה החצויה  ויברך על כולם "המוציא לחם מן הארץ"

-  אח"כ ישמוט המצה התחתונה מידו ויברך על העליונה ועל החצויה יחד "על אכילת מצה"

ומיד יבצע מהמצה העליונה והמצה החצויה שבידו כזית מכל אחת (היינו 2 כזתות), ויטבל במלח ויטעם מעט

-  לאחר שיטעם מעט אם יכול לחלק לכמה מן הציבור 2 כזתות לכל אחד מהמצות שבקערה יחלק לכול אחד 2 כזתות ואם נגמרו לו המצות שבקערה יחלק לכול אחד מן הציבור כזית אחד בלבד, ויאכלו המצות בהסבה

- לאחר שסיים לחלק לכולם, יאכל את המצות בהסבה לצד שמאל

- יאכלו המצה בהסבה לצד שמאל

- אדם שלא היסב:

-  גבר שלא היסב באכילת המצה: לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולאכול כזית מצה נוספת

   בהסבה

-  אישה שלא הסבה באכילת המצה: יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לחזור ולאכול להסב

   שוב

- יאכלו את הכזית בתוך שיעור של: 7.5 - 4 דקות, ולא יותר מ 7.5 דקות, ("בכדי אכילת פרס")

- לא ידברו כלל עד שיסיימו לאכול את הכזית מצה

- אכילת דברים נוספים עם מצות אלו:

-  לבריא: אסור לאכול שום דבר עם המצה (סלטים וכדומה)

-  חולה, זקן, מי שיש לו כאבי שיניים: יכול לפורר המצה לפירורים דקים ולאוכלה, ואם אינו יכולה לאוכלה כך, יטבל המצה במים או בין אך לא ישרה את המצה בתוכם, ואם אינו יכול לאוכלה גם כך ישרה המצה בתבשיל או במרק או בכוס תה או קפה

- שיעור כזית: ישנה מחלוקת כמה הוא כזית, יש אומרים 27 גרם ויש אומרים 18 גרם ולהלכה:

-  לבריא: הכזית הוא 27 גרם מצה

-  לחולה או זקן: ניתן להקל והכזית הוא רק 18 גרם מצה

- החייבים באכילת מצה : גברים ונשים, ילדים המבינים בסיפור יציאת מצרים - יחנכם במצווה זו

- הפטורים מאכילת מצה: מי שיגרום לו חולי פנימי או שייפול למשכב או שהרופא אסר עליו לאכול מצה

- המצות צריכות להיות "שמורות משעת קצירה" וטוב שיהיו גם עבודת יד (כמבואר לעיל), אמנם מי שלא השיג מצה שמורה משעת קצירה עבודת יד, יכול לאכול בדיעבד מצה שמורה משעת טחינה עבודת מכונה, והם המצות הרגילות הנמכרות

- אדם הרגיש לחיטה ואינו יכול לאכול המצה, יכול לרכוש מצה משיבולת שועל או מצה מחמשת דגן האחרים והם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל שיפון וכוסמין

- זמן אכילת מצה: לכתחילה עד חצות

מרור

- בזמן שבית המקדש היה קיים היה מצוות עשה מן התורה לאכול כזית מרור עם קורבן הפסח. בימינו שאין בית מקדש תיקנו חכמים עדיין לאכול כזית מרור

- יכוון קודם אכילת המרור לצאת ידי חובת אכילת מרור

- מרור = חזרת, הנקרא היום חסה (ישנם עוד מספר מינים של מרור)

- אין יוצאים ידי חובת מרור במרור שלוק או מבושל או מוחמץ או כבוש היינו ששהה 24 שעות במים, אלא חי

- יבדוק החסה היטב מתולעים (יש חברות טובות לגידול חסה ללא תולעים ויש פחות טובות)

- יקח כזית מרור, 27 גרם, וישקעו מעט בחרוסת וינערנו, והמחמיר לשקעו כולו בחרוסת תבוא עליו ברכה וינערנו

- טיבול המרור בחרוסת היא מצווה מדרבנן. הסיבה שמשקעים המרור בחרוסת היא זכר לטיט ולתבן שנשתעבדו בהם ישראל במצרים 

- אין מברכים על המרור בורא פרי האדמה

- יברך קודם אכילת המרור: "ברוך אתה....על אכילת מרור"

- אמנם אין לברך על אכילת מרור אחר חצות הלילה

- יאכל המרור בלי הסיבה

כורך

- בסיום אכילת המרור יקח כזית מצה, 27 גר', מהמצה השלישית התחתונה ויכרוך אותה בכזית מרור (חסה), 27 גרם, וייטבל כול הכריכה בחרוסת ויאמר "מצה ומרור בלא ברכה זכר למקדש..וכו'", ויאכל הכורך בהסבה לצד שמאל

- אם לא טיבל את הכורך בחרוסת ואכלו כך, אם קשה לחזור ולאכול שוב כורך עם חרוסת בדיעבד יצא די חובה, ומכל מקום יקח מעט מצה עם מעט מרור ויטבלם במעט חרוסת ויאכלם בהסבה

- יאכל הכורך, בהסבה לצד שמאל

- גבר שלא היסב, יחזור לאכול שוב בהסבה, ואם קשה לו מאוד לאכול שוב, יצא ידי חובה בדיעבד

- אישה שלא הסבה באכילת הכורך יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לחזור והסב שוב

- זקן או חולה שלא יכול לאכול את הכורך (היינו הכזית מצה עם כזית מרור), די שיאכל מעט מצה עם מעט מרור

שולחן עורך

- לאחר אכילת הכורך, אוכלים את סעודת החג בשמחה

- לא צריך להסב בסעודה ומי שרוצה יכול להסב, ואם היסב הרי זה משובח

- לעניין אכילת הזרוע הנמצאת בקערת פסח: (בין אם היא מבשר בהמה או מעוף)

- אם הזרועה צלויה: אסור לאוכלה בליל פסח, מכיוון שצלי זה נעשה זכר לקרבן פסח ­ואם יאכלהו יש חשש שיאמרו שמותר לאכול קודשים מחוץ לבית המקדש, אמנם ביום טוב בבוקר מותר לאוכלו

- אם הזרוע מבושלת: מותר לאוכלה גם בליל פסח אם לא מזכיר עליו שם פסח אלא אוכלו בסתם

- יאכל שני מאכלים בסעודתו:

-  האחד: זכר לקרבן הפסח

-  השני: זכר לקרבן חגיגה

- יזהר שלא למלא כירסו באוכל, כדי שיאכל את האפיקומן לתאבון, שאם אינו אוכל את האפיקומן לתאבון, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, (וכמו שיבואר מיד)

צפון (אפיקומן)

- בסיום הסעודה קודם ברכת המזון, אוכלים את האפיקומן שהוא זכר לקורבן פסח שהיה נאכל על השובע

- שיעור אכילת האפיקומן:

- עיקר הדין: יאכל כזית מצה, 27 גרם, מהמצה ששבר ביחץ, החלק הגדול (שהוא האפיקומן) 

- יש מחמירים: לאכול 2 כזתות, 54 גרם,:   

- כזית אחד: זכר לקורבן פסח שהיה נאכל על השובע

- כזית השני: זכר למצה שהייתה נאכלת עם קורבן הפסח

- אדם המחמיר לאכול 2 כזתות, יחמיר לעצמו בלבד, שכן דעת רוב הפוסקים שדי בכזית אחד בלבד. וכן ניתן להקל ולאכול שיעור של 18 גרם בכזית השני

- צריך לאכול את האפיקומן לתאבון, כלומר שהאדם עדיין לא שבע מאכילתו אלא מתאווה מעט לאכול (ולכן חכם עיניו בראשו וישאיר מקום לאפיקומן)

- אדם שאכל את האפיקומן שהוא שבע כל כך עד שקץ באכילתו, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, אמנם אם אוכל את האפיקומן לא לתאבון כל כך אך אינו קץ באכילתו, יצא ידי חובה

- יאכל האפיקומן, בהסיבה לצד שמאל, ויזכיר לבני ביתו להסב באכילת האפיקומן

- קודם אכילת האפיקומן יאמר: "זכר לקרבן הפסח שנאכל על השובע"

- גבר ששכח ולא היסב באכילת האפיקומן:

-  אם עדיין לא בירך ברכת המזון:

- אם יכול לאכול עוד כזית מצה: צריך לחזור ולאכול בהסיבה  

- אם אינו יכול לאכול עוד כזית מצה: יסמוך על המקילין ויצא ידי חובה

- אם בירך כבר בירכת המזון: אינו צריך לחזור ולאכול בהסבה

- אישה שלא הסיבה, אינה צריכה לחזור לאכול שוב אלא יצאה ידי חובה

- אדם ששכח ולא אכל כלל אפיקומן:

-  אם נטל ידיו למים אחרונים או שאמר "הב לן ונבריך": יאכל האפיקומן בלי ברכת המוציא

- אם בירך כבר ברכת המזון או שתה כוס שלישית: יטול ידיו ויברך "המוציא" ויאכל כזית מהאפיקומן בהסבה, ולעניין נטילת הידיים:

- אם אוכל כזית מצה: לא יברך על נטילת ידיים

- אם מחמיר ואוכל 2 כזתות מצה: יברך על נטילת ידיים

- לא יאכל כלום אחר אכילת האפיקומן כדי שיהיה טעם מצה בפיו אך מותר לשתות מים או מיץ תה או קפה ואפילו עם סוכר

- אדם  ששכח ואכל אחרי אכילת האפיקומן מאכל אחר:

-  אם לא בירך ברכת המזון: יאכל עוד כזית אפיקומן, כדי שישאר טעם מצה בפיו

-  אם בירך ברכת המזון: לא צריך לחזור ולאכול שוב כזית אפיקומן

- אדם ששכח ובירך על מאכל אחר אכילת האפיקומן ונזכר שאסור לאכול כלום אחר האפיקומן קודם שטעם, יטעם מהמאכל מעט כדי שלא תהיה ברכתו, ברכה לבטלה 

- יזהר לאכול האפיקומן קודם חצות. ואם אכל האפיקומן לאחר חצות, יצא ידי חובה בדיעבד

- נכון לומר דברי תורה על השולחן, משניות פסחים וכדומה, רק שלא יאריך מידי כדי שלא ישנו המסובין, ואם רואה שהציבור עייף, טוב יותר להזדרז לגמור את הלל כדי לזכות את הרבים

ברך

- אחר אכילת האפיקומן יטול ידיו למים אחרונים ויברך ברכת המזון. ואם יש שלושה שאכלו

יעשו זימון

- ישטוף הכוס וידחנו אפילו הוא נקי וימלאו ביין (כוס שלישית)

- אין להסב בברכת המזון

- יוסיף ויאמר "יעלה ויבוא" בברכת המזון

- אחר ברכת המזון יברך בורא פרי הגפן על היין כוס השלישית ויכוון לפטור את הכוס הרביעית, (כוס רביעית שותים אותה לאחר ההלל)

- לאחר ששתה כוס שלישית, לא ישתה עוד יין בין כוס שלישית לכוס רביעית

- שותים כוס שלישית בהסבה לצד שמאל

- אדם ששכח ולא היסב בשתיית הכוס וחוזר ושותה כוס נוספת בהסבה

- אישה שלא היסבה:

-  לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

-  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסבה

הלל

- לאחר שתיית כוס שלישית מוזג כוס רביעית ואומר הלל בשמחה והכול הולך אחר החיתום

- יזהר לסיים הלל קודם חצות, ואם סיימו לאחר חצות יצא ידי חובה, אך לא יחתום ברכת "יהללוך" שבהלל

- בסיום ההלל ישתה כוס רביעית בהסבה לצד שמאל (לא מברכים על כוס זו)

- גבר ששכח להיסב בשתיית הכוס וחוזר ושותה כוס נוספת הסבה

- אישה שלא היסבה:

-  לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

-  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסבה

נרצה

- לאחר אמירת ההלל, מצווה להמשיך לספר ביציאת מצרים ויעסוק בתורה ובמדרשי חז"ל

- יש נוהגים לשיר את הפיוט "אחד מי יודע" "חד גדיא" ושיר השירים ומנהג יפה הוא

 - מותר לשתות תה קפה עם סוכר או משקאות קלים, אך אסור לאכול : אוכל, פירות או ממתקים וכדומה                                                

סיכום הסימנים בקצרה

- קדש - מקדשים על היין ושותים כוס ראשונה בהסבה (פוטרים כוס שניה)

- רחץ - נוטלים ידיים בלי ברכה לפני אכילת הכרפס

- כרפס - אכילת מעט כרפס במי מלח ללא הסבה

- יחץ - חוצים את המצה האמצעית לשניים

- מגיד - אמירת ההגדה ובסיום ההגדה שותים כוס שניה בהסבה

- רחצה - נטילת ידים עם ברכה לפני אכילת מצה

- מוציא מצא – מסדר הסדר: אוכל 2 כזתות מצה בהסבה, שאר המסובים: אוכלים כזית מצה אחת בהסבה

- מרור - אוכלים כזית חסה ללא הסב

- כורך - אוכלים כזית מצה עם כזית חסה בהסבה

- שולחן עורך - אוכלים את סעודת החג, אם רוצה יכול להסב

- צפון - אוכלים כזית מצה בהסבה (אכילת האפיקומן)

- ברך - מברכים ברכת המזון ובסיום ברכת במזון שותים כוס שלישית בהסבה (פוטרים כוס רביעית)

- הלל - אומרים הלל ובסיומו שותים כוס רביעית בהסבה

- נרצה - ממשיכים לספר בסיפור יציאת מצרים