הלכות ערב פסח וליל הסדר. להדפיס ולשמור

אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות היום. ושני טעמים לדבר, הטעם האחד הוא, כדי שלא יוטרד במלאכה וימנע מהכנת ואפיית המצה לצורך הלילה, והכשרת הכלים לפסח, ושאר עניני הסדר. והטעם השני, כי בזמן שהיה בית המקדש קיים היה אסור לכל אדם מישראל לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום והלאה, לפי שאז הוא זמן הקרבת קרבן פסח.

מותר לעשות כל המלאכות בערב פסח אחר חצות היום על ידי גוי זולת במקום שנהגו להחמיר,  שאז אין להקל.

כל מה שמותר לעשות בחול המועד, כגון דבר האבד, או מעשה הדיוט ולא מעשה אומן וגם יש בו צורך המועד, וכן פועל עני שאין לו מה יאכל, וכל יתר הדברים המותרים בחול המועד, מותר לעשותם בערב פסח אחר חצות, כי איסור מלאכה בערב פסח אחר חצות בזמן הזה קל יותר מדין איסור מלאכה בחול המועד. וכן מותר לעשות משא ומתן, בערב פסח, אולם טוב להחמיר על כל פנים משעת מנחה קטנה ולמעלה.

לא אסרו עשיית מלאכה בערב פסח, אלא מלאכה גמורה, כגון לעשות כלים חדשים, או לתפור בגדים חדשים, בין בשכר בין בחנם, אבל רשאי הוא לתקן כליו, כגון בגד שנקרע קצת רשאי לתופרו ולתקנו לצורך המועד, ואפילו מעשה אומן מותר בין לעצמו בין לאחרים. ומכל מקום לא ייטול האומן שכר על התיקון כשעושה לאחרים אלא אם כן במעשה הדיוט.

מותר להסתפר בערב פסח קודם חצות, ואם שכח (או לא הספיק) להסתפר לפני חצות, מותר לו להסתפר (או להתגלח) אחר חצות בידי עצמו, אבל לא על ידי ישראל חברו, אפילו בחנם. ומכל מקום מותר לו להסתפר בשכר אצל ישראל עני שאין לו מה לאכול כפי הצורך בליל הסדר וביום טוב של פסח. וכן מותר להסתפר על ידי גוי בשכר בערב פסח אחר חצות.

וכן מותר לגזוז את הציפורניים בערב פסח אחר חצות, וכן מותר לצחצח נעליו במשחת נעלים ולהבריקם לכבוד יום טוב. ומותר לגהץ הבגדים, ומותר לצלם במצלמה צורת אדם או נוף בערב פסח.

הלכות תענית בכורות

נהגו שהבכורים מתענים בערב פסח, בין בכור מאב בין בכור מאם, זכר לנס שנעשה לבכורי ישראל, שפדה אותם ה' בשעה שנגף את כל בכורי מצרים בליל פסח. אולם הואיל ואין תענית בכורות מעיקר ההלכה, אלא מנהג שנהגו, במקום חולי וצער לא נהגו לצום (ויש לשאול רב מובהק בעניין מתי ניתן להקל)

מפני שבדורות אלו בני האדם מתקשים יותר בצום מפני החולשה, נהגו הבכורים להקל להפסיק התענית על ידי השתתפות בסעודות מצווה, כגון סעודת סיום מסכת, או סעודת חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה, וסעודת ברית מילה ופדיון הבן או סעודת בר מצווה ביום שחל 13 שנה בדיוק, ובזה יש להם על מה שיסמכו.

המנהג הוא שנקבה בכורה אינה מתענה, ואין לחייבה לבוא לבית הכנסת לשמוע את הסיום מסכת, אלא שכאשר עורכים סעודת סיום מסכת בבית הכנסת בערב פסח,  וניתן לקחת להן עוגה וכיוצא בזה בסעודת הסיום. ואם אפשר, טוב שהבכורה תלך לעזרת נשים שבבית הכנסת לשמוע את הסיום.

המשתתפים בסעודת סיום מסכת ישתדלו להקשיב ללימוד הסיום ואז מותר להם לטעום, וצריך שיטעמו "כזית"(27 גרם) מפירות וכיוצא בזה כדי לפטור עצמם מהתענית. מפני שאין שמיעת הסיום מסכת לבדה מתירה לבכורים ללכת לאכול בביתם, אלא אם כן כל אחד ואחד מהבכורים טועם כשיעור כזית אחר שמיעת הסיום, שבזה הופסקה תעניתו. אבל מי ששולח אחר במקומו לקחת לו עוגה או יין ממקום הסיום, לא עשה כלום, ועודנו חייב בתענית. והוא הדין למי שלא נוכח בשעת אמירת הסיום ובא אחר גמר הסיום, שאינו פטור מהצום באכילת סעודת הסיום.

ומכל מקום אם הרב המסיים עדיין דורש וממשיך בדברי תורה ומעניין היום והסיום, והוא שומע דברי תורה חכמה ודעת ויראת ה', וסומך על זה להפסיק תעניתו, אפשר להעלים ממנו עין ולא למחות בו ביד חזקה. ומכל מקום אין נכון להזמין עמי-הארץ שלא מבינים שום דבר מן הסיום, ואף שאינם מחזיקים תלמידי חכמים בממונם, אולם צריך שיהיה הבכור שאוכל בסיום המסכת, מבין את סיום המסכת. ולפיכך טוב שהמסיים יבחר מסכת שבסופה דברי אגדה, על מנת שכולם יבינו, ולומר בקיצור דברי מוסר והתעוררות. והקהל יקשיבו ללימוד הסיום, ואז מותר להם לטעום כזית פירות או עוגה, כדי לפטור עצמם מהתענית

בשעת הדחק אפשר להקל גם בסיום מסכת משניות עם פירוש, ואפילו מסכת קטנה. ומכל מקום נראה שאין להקל בסיום מסכת משניות אלא לעצמו, אבל לפטור אחרים מהתענית אין זה כדאי. אבל לימוד בלי הבנה אפילו גמרא שלמה, אינו חשוב לימוד כראוי לפטור מתענית בכורות.

 לימוד ספר אחד מהזוהר, אף שאינו מבין בדברי הסודות שבו, נחשב לימוד, והסיום שלו פוטר מתענית בכורות.

אבל (ל"ע) תוך י"ב חודש על אביו ואמו, שהוא בכור מותר ללכת לסיום מסכת בערב פסח להפקיע עצמו מתענית בכורות. והוא הדין לאבל תוך שלשים על שאר קרובים, אבל בתוך שבעה אין להקל, אלא יפדה התענית בצדקה אם הוא חלש וקשה לו התענית ויבוא להתבטל מהסדר של ליל פסח.

חתן בכור בערב פסח, הנמצא בתוך שבעת ימי חופתו, אינו רשאי להתענות תענית בכורות, וטוב שישמע סיום מסכת, אם בנקל מוצא סעודת סיום.

יש נוהגים שאם נולד בן זכר בכור, שהאב מתענה במקום בנו עד שיגדל. ואם גם האב בכור, האם מתענה במקום הבן עד שיגדל. ויש אומרים שאין לנהוג בחומרה זו. ועכשיו שנהגו להקל לאכול בסיום מסכת ושאר סעודות מצווה, יש לאב או לאם(שנולד להם בכור) להשתדל לשמוע הסיום, ולאכול כזית בסעודת מצווה, לפטור עצמם מן התענית. ואם עדיין לא מלאו לילד (הבכור) שלשים יום, פטורים האב או האם מתענית בכורות הנזכר. ומ"מ אם מתאפשר הדבר בנקל, טוב לשמוע סיום מסכת לפטור עצמם מתענית לכל הדעות.

אכילה בערב פסח

אסור לאכול מצה ביום י"ד  בניסן (השנה יום שישי בבוקר בערב החג) מעמוד השחר, כדי שיאכל המצה לתיאבון בליל פסח, אבל מותר לאכול מצה בליל י"ד בניסן.

מותר לאכול בערב פסח מצה עשירה הכשרה לפסח, (כדוגמת עוגיות "פפושדו" וכיוצ"ב) שהיא קמח [הכשר לפסח] הנילוש עם מי פירות, כגון יין וחלב ודבש, ומיץ תפוחים ותפוזים, ומיץ רימונים, בלי תערובת מים כלל. והטעם לזה, כי הואיל ואין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל פסח במצה עשירה, שנאמר: "לחם עוני", לפיכך לא אסרו לאוכלה בערב פסח.

מותר לאכול מצה מבושלת או מטוגנת בערב פסח. ומכל שכן אם נתבשלה מלפני ערב פסח. וכן מצה מפוררת שנתבשלה, מותר לאוכלה בערב פסח.

מזמן שהמצה הופכת להיות לחמו של האדם כגון בערב פסח החל מעלות השחר, וכן בימי הפסח-הברכה על מצה מבושלת היא באופן הזה : אם אוכל חתיכה שיש בה כזית (27 גרם), מברך "המוציא" וברכת המזון, אף שאין לה כבר תואר מצה. אבל אם אין בכל חתיכה כזית אף שיש בו תואר מצה, מברך בורא מיני מזונות וברכת מעין שלש. ואפילו נדבקו כמה חתיכות מצה על ידי ביצה ברכתה מזונות מפני שצריך שיהיה בכל חתיכה כזית. ואם טיגן מצה עם ביצה בשמן שאינו מועט דינה כמצה מבושלת. אך אם טיגן במעט שמן רק שלא יידבק במחבת, צריך לברך המוציא גם בפחות מכזית. ולכתחילה כאשר מטגנים מצה יחלק אותה לארבע חלקים ואז יוכל לברך עליה מזונות באופן של בישול וטיגון ללא חשש.

ילדים קטנים שאינם מבינים בסיפור יציאת מצרים שמספרים בליל פסח מותר להאכילו מצה רגילה בערב פסח, אבל ילד קטן שמבין בסיפור יציאת מצרים אין להאכילו מצה בערב פסח.

משעה עשירית ביום ולמעלה, השנה תשע"ה, החל מהשעה 15.50, אסור לאכול אפילו מצה עשירה, כדי שיוכל לאכול המצה בליל פסח לתיאבון. ומכל מקום מעיקר הדין לא נאסר אלא כשאוכל ממנה יותר מחמישים גרם, אבל לאכול ממנה פחות משיעור כביצה מצד הדין מותר, אלא שאין להקל בזה אלא במקום צורך גדול.  וכן מותר לאכול פירות וירקות, וכן תבשיל ואורז, גם לאחר שעה עשירית, ובלבד שלא ימלא כריסו מהם לאכול ולשבוע.

הלכות ליל הסדר

קדש טוב שהילדים ישנו בערב פסח ביום, בכדי שיוכלו להישאר ערניים בכל הסדר, ויקיימו בהם מצות והגדת לבנך. וילד שמבין בסיפור יציאת מצרים, מצווה לתת לפניו יין לארבע כוסות, אלא שאין צריך רביעית, וייתן להם מיץ ענבים.

כל בני הבית צריכים להקשיב אל הקידוש, והשומע והמשמיע יכוונו לצאת ולהוציא ידי חובה, ולא יענו "ברוך הוא וברוך שמו", אלא "אמן". ומכל מקום בדיעבד אם ענו "ברוך הוא וברוך שמו", יצאו ידי חובה.

והקידוש נוהגים לאומרו מעומד, וכשמסיים הקידוש יושב ומסב ושותה מכוס הקידוש, צריכים הסיבה בשתיית ארבע הכוסות, ובאכילת כזית המצה הראשון, באכילת הכורך ובאכילת האפיקומן, ושאר כל סעודתו אם ירצה להסב, הרי זה משובח. ומהותה של ההסיבה היא פעולה של ישיבה לצד שמאל, וגם אדם איטר יד שמאלי יטה על צידו השמאלי בדרך של חירות- המעוררת את תודעתו של האדם ושל הסובבים לחוש את תחושת החירות, ההסבה צריכה להיות בצד שמאל, ואם הסב בצד ימין, כאלו לא הסב כלל.

ניתן להישען על משענת יד של הכסא, ואם אין ידית לכסא משענת יסב על גב הכסא, או יכול להיסב על צד השולחן או על חברו, אך לא יסב על ירך עצמו שנראה ח"ו כאדם בצרה (ובספר אור לציון בחלק ג' הגדיר שהסיבה היא לא מעט תזוזה לצד שמאל, אלא הטיה של הגוף ב45  מעלות)

הנשים חייבות בהיסבה באכילת המצה ובאכילת הכורך והאפיקומן וכמובן גם בשתיית ד הכוסות, אך אישה שלא היסבה, בדיעבד יצאה ידי חובה.

בהלל, אם ירצה להסב יש לו על מה לסמוך, אך בברכת המזון יברך מיושב בלי היסבה.

ולכן אם אכל מצה בלא היסבה, צריך לחזור ולאכול, וכן אם שתה ארבע כוסות בלא היסבה, חוזר לשתות בהיסבה ואינו מברך בשנית ברכת הגפן כאשר שכח להיסב. ואפילו בכוס שלישי או רביעי. אדם שאינו בקו הבריאות וקשה לו לחזור ולשתות יכולים להקל ולא להיסב.

פשט המנהג לקדש ולברך בורא פרי הגפן על יין מבושל, או מפוסטר, והוא הדין שאפשר לצאת בו ידי חובת מצות ארבע כוסות אף לכתחילה.

אפילו מי שהיין מזיקו, או ששונא את היין, חייב לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות, ומברך על היין כרגיל, אך די אפילו לכתחילה לאדם כזה לצאת ידי חובה במיץ ענבים (כדוגמת תירוש וכיוצ"ב, ובלבד שיהיה בו רוב יין)וכן יש להקל לנשים שקשה עליהן מאד לשתות ארבע כוסות של יין ממש, לשתות מיץ ענבים לארבע כוסות. וכל זה לעניין ארבע כוסות, אבל לקידוש והבדלה, מיץ ענבים כשר אף לכתחילה.

שוטפים ומדיחים את הכוס, ואם הוא נקי אינו צריך שטיפה והדחה, אך טוב בכל זאת לשוטפו ולהדיחו על דרך הסוד.

שיעור הכוס הוא 81 סמ"ק וישתה לכתחילה כל הכוס, ובדיעבד אם שתה רובו יצא. ואם הכוס גדול יותר, די שישתה רביעית 81 סמ"ק כשהוא רוב הכוס, אפילו לכתחילה. ואם שתה רביעית אפילו אינו רוב כוס, יוצא ידי חובה בדיעבד. צריך לשתות הרביעית בבת אחת. ולא יפסיק לשתות בסירוגין יותר משיעור של שבע וחצי דקות (ויש אומרים 4 דקות) , ובדיעבד אם שתה הכוס של ד' כוסות בהפסקות, יצא.  גם בקידוש של ליל פסח שכוסו של כל אחד ואחד מונח בידו, יש לנהוג כמו בקידוש של שבת ויום טוב, שבעל הבית או ראש המשפחה לבדו יאמר כל ברכות הקידוש, ויכוון להוציא את כל השומעים ידי חובתם .

אם המקדש מגמגם בלשונו, ואינו מבטא יפה את נוסח ברכת הקידוש, או שאינו יודע לכוין להוציא ידי חובה בברכות הקידוש, יאמר כל אחד ואחד מהמסובים את כל ברכות הקידוש, מלה במלה עם המקדש בלחש, כשהכוס בידיהם, ובאופן כזה לא יענו אמן אחר המקדש, משום הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לטעימה.

כשמברך שהחיינו בקידוש יכוין לפטור גם את המצה והמרור מברכת שהחיינו

אם היה רעב, מותר לאכול אחר הקידוש פירות ואורז או מצה עשירה, אך לא ימלא כריסו מהם, וראה להלן. ויברך ברכת נפשות במידה ואכל יותר משיעור, שדווקא בכרפס אם אכל כזית לא יברך נפשות, כדי שלא יסיח דעתו מברכת האדמה שבירך על הכרפס - הפוטרת את המרור שיאכל אחר כך. אבל בביצה או תבשיל אם אכל כזית יברך נפשות ואז יאמר את ההגדה בנחת וללא תחושת רעב הטורדת את המסובים .

ורחץ נוטל ידיו כדין נטילת ידיים לאכילת פת, בכל דקדוקיה ופרטיה, כדי לטבל הכרפס במשקה, שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידיים, ובכל זאת לא יברך על נטילת ידיים, וטוב שלא ישיח עד אחר ברכת ואכילת הכרפס, משום שמיד לנטילה ברכה.

אם טעה ובירך על הנטילה הראשונה "על נטילת ידיים", טוב שלא ישמור על נקיות ידיו, ועל ידי היסח הדעת יוכל לברך אחר כך לפני המוציא שוב על נטילת ידיים. והברכה שבירך בתחילה לא חשובה לברכה לבטלה.

כרפס יש להשיג מרור וכרפס בגידול מיוחד בחממות, שאין בו חשש תולעים, ואף על פי כן ישרה אותם 3 דקות במים עם סבון וישטוף אותם בזרם מים חזק, וטוב לעיין בהם ולבודקם עד כמה שאפשר, וייקח פחות מ-27 גרם כרפס הבדוק יפה מן התולעים ויטבילנו בחומץ או במי מלח ולימון שיש בהם רוב מים, ויברך עליו "בורא פרי האדמה" ויכווין לפטור בזה את המרור שאוכל אחר כך בלי ברכת האדמה. ולכתחילה יש להדר אחר הכרפס, מפני שיש טעמים רבים לאכילתו, אולם אם אינו מוצא כרפס או שאין לו מי שיבדקנו כראוי, ייקח אחד משאר ירקות, ויטבילנו בחומץ כנזכר. אבל עדיף יותר לעשות כן בכרפס.

נכון יותר שהגדול שבמסובים יברך האדמה על הכרפס, ויכוון לפטור בברכתו את כולם, משום ברוב עם הדרת מלך. אבל אם רוצים שכל אחד מהמסובים יברך האדמה על הכרפס, רשאים לעשות כן. ואם המברך מגמגם בלשונו, או בולע מילים, או שאינו מכווין כראוי, עדיף שכל אחד יברך לעצמו. טוב שישאיר מעט מהכרפס בצלחת שבתוך הקערה, על דרך הסוד, שצריך שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר אכילת המצה והמרור.

יחץ ייקח מן השלש מצות המונחות לפניו, את המצה האמצעית, ויחצה אותה לשתים, ויניח את החלק הקטן בין שתי המצות השלמות, ואת החלק הגדול ייתן לאחד מן המסובים, לשומרה לאפיקומן, ואם שכח ולא בצע קודם ההגדה, בוצע באמצע ההגדה במקום שנזכר. ונותנים אותה תחת המפה, ולא יבצע בסכין אלא בידו, שכן דרכו של עני.

מגיד אחת המצוות העיקריות ביותר של ליל הסדר הוא לספר בסיפור יציאת מצרים, וראוי לספר במדרשי אגדה בדברים המושכים לבבות השומעים, בחסדי השם יתברך עמנו, וכבר הפליגו בזוהר הקדוש בשבח המספר ביציאת מצרים בליל פסח. ואמרו שכל מי שמספר ביציאת מצרים בליל פסח ושמח בסיפור ההוא, עתיד הוא לשמוח עם השכינה בעולם הבא. ומכל מקום כשיש ילדים קטנים, שיש חשש שישנו לפני אכילת מצה ומרור לא יאריך כל כך, כדי לזכותן בכל המצוות הנהוגות.

קודם מה נשתנה, מוזגים לו כוס שני, כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה. ואם אין שם בן, אשתו שואלת, ואם לאו הוא שואל את עצמו, ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה. ואין צריך לשטוף ולהדיח הכוס, אם כל אחד שותה מכוסו, ואין שם תערובת כוסות.

אף הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואם אינה יודעת לקרוא, יכולה לצאת ידי חובה בשמיעה, שהשומע כעונה, ויטו אוזן קשבת להבין עניין יציאת מצרים ואם אינה מבינה בלשון הקודש, צריך לתרגם לה בשפה המובנת לה. נכון לכתחילה שלא יוציאו את האנשים ידי חובה. מיהו בדיעבד יצאו האנשים ששמעו ממנה, ידי חובת ההגדה וסיפור יציאת מצרים. ומהיות טוב יאמרו הגברים, פסח מצה ומרור, וטעמיהם.

מצות עשה לספר לילדיו סיפור יציאת מצרים, ולהרחיב בדבר, אפילו אם אינם יודעים לשאול, ילמדם כפי דעתם, ולאו דווקא בנו, אלא שהבן קודם ועיקר המצווה בבן שלא הגיע למצוות, כל שיודע ומבין בסיפור יציאת מצרים. ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו. ומצווה זו מתייחסת גם לבנות.

 כשיאמר דם ואש ותמרות עשן, נוהגים לשפוך מעט מן הכוס עצמו. לתוך כוס שבור, וכן כשמזכיר המכות בראשי תיבות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל, ובפרט דם צפרדע וכו', ובסך הכל ט"ז פעמים. ונוהגים לשופכו כולו, ואחר כך שוטפין הכוס ומוזגים אותו שנית.

במהלך קריאת ההגדה כשיגיע לאמירה "מצה זו" צריך להגביה המצה, להראותה למסובין שתתחבב המצווה עליהם, ויש להגביה המצה הפרוסה שהיא כלחם עוני. וכן כשיגיע למרור זה. אבל כשאומר פסח שהיו אבותינו וכו', לא יגביה הזרוע הצלוי שהוא זכר לקרבן פסח, שאז נראה כאילו הקדישו לכך, אלא יסתכל בו ודיו.

אחר שבירך ברכת אשר גאלנו עד גאל ישראל, שותה הכוס השני בהסבה לצד שמאל, ואם שכח ושתה בלא היסבה, חוזר ושותה בהיסבה. ואין צריך לחזור ולברך על הכוס האחר ברכת בורא פרי הגפן, ואף אם אינו רגיל לשתות יין באמצע סעודתו. ולא יברך אחריו על הגפן, שברכת המזון פוטרתו.

לכתחילה מצות קריאת ההגדה זמנה הוא לפני חצות הלילה, אבל אם נמשך בקריאת ההגדה עד אחר חצות, יכול לברך ברכת "אשר גאלנו".   

רחצה ייטול ידיו כדת, ויברך על נטילת ידיים, ואם יודע שלא הסיח דעתו בנטילה ראשונה עד עכשיו, ייטול בלא ברכה .

נהגו בליל פסח שלא לאכול בשר בהמה חיה  או עוף הצלויים, אך ביום אין איסור. אבל הזרוע שנהגו לצלותו ולהניחו בקערה של הסדר, אין לאכלו בליל פסח.

מוציא מצה ייקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלמות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה. ונוהגים שלאחר שמברך המוציא שומט המצה השלישית מידו, ונשארת בידו העליונה עם הפרוסה, ומברך "על אכילת מצה". ובוצע מהשלמה העליונה ומן הפרוסה משתיהן ביחד, כזית מכל אחד, ויטבלם במלח, ויאכלם בהסבה ביחד. ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד, יאכל של המוציא תחלה שהיא השלימה העליונה, ואחר כך של אכילת מצה שהיא הפרוסה, ובדיעבד אם אכל רק כזית אחד, בין מן השלימה בין מן הפרוסה יצא. ובמקום קצת צער די אף לכתחילה בכזית אחד בלבד. וכן אם בני ביתו מרובים, ואין מספיק לחלק לכל אחד מהם שתי כזיתים ממצות הסדר, יכול לתת להם [אחר שנגמרה חלוקת הפרוסה לשנים או שלשה מן המסובין] ממצה שמורה אחרת אשר מחוץ לשלחן, ואז די בכזית אחד בריווח לכל אחד, ואין הכרח לתת לכל אחד מהם שני כזיתים מן המצות שמורות אשר מחוץ לשלחן.

שיעור הכזית, לדעת מרן השולחן ערוך הוא כשיעור שהם עשרים ושבעה גרם, אולם זקן או חולה שאינם יכולים לאכול כזית מצה, יש להקל להם לאכול 18 גרם, בלא ברכה(של אכילת מצה). ובכל השיעורים נהגו לשער במשקל, אף שמעיקר הדין הולכים אחר הנפח. אלא שיש להבהיר שבמצות עבודת יד, העבות יש לאכול קרוב לשיעור של 40 גרם, מפני ששיעור הנפח הוא של 27 סמ"ק ומשקל הסגולי של המצה הוא בהבדל ניכר יחסית לשאר מאכלים. ולא תמיד יש בכמות, ועיין עוד בהלכה ברורה חלק ח בשו"ת אוצרות יוסף סימן ט' שכתב בבירור שבאופן כגון זה יש לחשב בנפח.  

יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד' כזיתים מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחילה, בברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור. ולכורך ייקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן.

 יש לכוין קודם אכילתו לצאת ידי חובה של אכילת מצה. יש לסיים את אכילת המצת מצווה בשיעור של שש דקות עד שבע דקות וחצי. וטוב להחמיר לסיים את אכילת הכזית בארבע דקות.

צריך להסב לצד שמאל בעת אכילת המצה, ואם לא היסב, צריך לחזור ולאכול בהיסבה, אך לא יברך, אפילו אם הפסיק בשיחה בטלה בינתיים קודם שבעל הבית יחלק מן המצות לכל בני הבית, יטעם תחלה קצת מן הכזית שנפרס מהשלמה העליונה בלי היסבה, ואחר כך יחלק לכל בני ביתו כדי שיאכלו מיד בהיסבה, ואחר שיסיים לחלק להם יאכל שני הכזיתים בהיסבה. ויש נוהגים להכין [קודם נטילת ידים] מן המצות שמחוץ לשלחן, כזית לכל אחד מהמסובים.

אסור לאכול עם המצה עוד מאכל אחר ביחד, ורק מי שאינו בקו הבריאות יכול לטבל את המצה במרק או יין או תבשיל ולא ללפת עימה גבינה או סלט וכיוצ"ב.

אולם מצה שרויה במים יוצאים בה ידי חובה לכתחילה, לכן מי שמעוניין להרטיב את המצה של מצות הלילה במים ולאוכלה מותר לו לעשות כן, וכמובן בתנאי שלא התפוררה. ואין יוצאים ידי חובה במצה מבושלת, ולכן אין לשרות או לטבל המצה במרק בכלי ראשון שהיד סולדת בו. ואם אין היד סולדת בו מותר. וחולה או זקן שקשה להם לאכול המצה לבדה, רשאי לטבל המצה בתוך צלחת מרק, או בתוך כוס קפה ותה חמים.

המצה שיוצאים בה ידי חובה בלילה הראשון של פסח, צריכה להיות שמורה משעת קצירה. ומכל מקום בשעת הדחק כשאין אפשרות להשיג מצה שמורה משעת קצירה, יוצאים ידי חובה גם במצה השמורה משעת טחינה או לישה, ומברכים עליה.

יש להשתדל לקחת למצת המצווה של לילה הראשון-מצה שנעשית בעבודת יד הלישה והאפייה בתנור, ונעשית בידי אנשים יראים הבקיאים בהלכה, כדי לצאת בה ידי חובת מצה בלילה הראשון לכל הדעות. ומכל מקום בשעת הדחק שאינו מוצא מצה של עבודת יד, יוצאים ידי חובה במצה שנעשית על ידי מכונה חשמלית, ואף מברך עליה. וביתר ימי החג, גם מי שמקפיד לאכול רק מצה שמורה, רשאי לאכול מצה שמורה של מכונה, הכשרה לפסח.

אכילת המצה והמרור צריכה להיות בלילה אחר צאת הכוכבים, ואם אכלם בבין השמשות צריך לחזור ולאוכלם בלילה. ועד זמן אכילת מצה ומרור לכתחילה עד חצות הלילה, ואם נתעכב עד אחר חצות, יאכל המצה והמרור בלי ברכת המצוות, ואם עבר כל הלילה אין לו תשלומין.

מרור ייקח כזית מרור (יש להקפיד לרכוש חסה מגידול מיוחד ללא תולעים, ואין לכבוש את החסה של המרור בחומץ שאז יש לה דין של כבוש) וישקענו מקצתו בחרוסת, והמחמיר לשקעו כולו בחרוסת תבוא עליו ברכה. אבל לא ישהנו בתוכו, כדי שלא יתבטל טעם מרירותו, ולכן צריך גם כן לנער את החרוסת מעליו, ויברך "על אכילת מרור", ויאכלנו בלא היסבה. אף אם שכח לטבל המרור בחרוסת, ואכלו בלא טיבול, צריך לחזור ולאכול כזית מרור ע"י טיבול בחרוסת בלי ברכה.

אין מברכים על המרור ברכת האדמה, כיון שנפטר מברכה זו בברכה שעל הכרפס.

כורך יקח כזית מצה, מן המצה השלישית, וכורכה עם כזית מרור, וטובלה בחרוסת, ואומר: זכר למקדש כהלל וכו', ואוכלם ביחד בהיסבה.

אחר שטיבל הכריכה בחרוסת אין צריך לנער החרוסת אחר הטיבול, שהואיל ואינו אלא דרך טיבול בעלמא, כיון שאינו משהה הכריכה בתוך החרוסת, אינו מבטל טעם המרור וכן המנהג.

צריך לאכול הכריכה בהיסבה, ומכל מקום מי ששכח ואכל הכורך בלי היסבה, וקשה עליו לחזור ולאכול אין צריך לחזור ולאכול בהיסבה. ומיהו אם רוצה להחמיר ולאכול שנית בהיסבה, תבוא עליו ברכה.

מי שקשה עליו לאכול כזית מרור בכריכה, רשאי להקל בזה, ולקחת מעט מרור, ובפרט במקום שאין המרור מצוי. ואם קשה עליו הדבר מאד, רשאי שלא לאכול הכריכה כלל, כיון שאין הכריכה אלא לזכר בעלמא, ולפיכך יכול כל אדם להקל בזה במקום הצורך, ולאכול שמונה עשרה גרם מן המצה, ושמונה עשר גרם מן המרור.

שולחן עורך ערוך שולחנו ויסעד לבו בשמחה, כיד ה' הטובה עליו. ואם היסב הרי זה משובח. והחכם עיניו בראשו לבל ימלא כריסו, כדי שיאכל את האפיקומן בתיאבון, ולא אכילה גסה, ושלא יהיה עליו לטורח.

צפון לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים אפיקומן ממצה השמורה המונחת תחת המפה כזית מצה לכל אחד מהמסובים, זכר לפסח הנאכל על השובע ויש לכוין זאת באכילה . ויש נוהגים לומר זכר לקרבן פסח. ואת האפיקומן אוכל ללא שום תוספת כדי שיהיה טעם מצה בפיו.

יש, להסב בעת אכילת האפיקומן, שאם לא כן יצטרך לאוכלו שנית, בהיסבה. ואם קשה עליו, אין צריך לדחוק את עצמו לחזור ולאכול בהיסבה, ואם כבר בירך ברכת המזון ואחר כך נזכר, אין צריך לחזור ולאכול בהיסבה.

 אם שכח לאכול את האפיקומן, והתחיל או סיים את ברכת המזון יש לו ליטול ידיים בלא ברכה כי אוכל רק כזית ואח"כ יברך המוציא ויאכל את האפיקומן. ואם אין המצה שהצניע לאפיקומן מספיקה לכל המסובים, ייקח ממצה שמורה אחרת.

יש לאכול האפיקומן קודם חצות  ( השנה-תשע"ה 24.35), ובדיעבד יוצא ידי חובה גם לאחר חצות.

אין לאכול שום דבר אחר האפיקומן, כדי שיישאר טעם מצה בפיו. מותר לשתות מים אחר אפיקומן, ושאר משקים שאינם משכרים, אבל לא יין, או שאר משקים המשכרים, חוץ משתי כוסות היין שתקנו חז"ל. והיושב ועוסק בהלכות פסח ובסיפור יציאת מצרים אחר הסדר, רשאי לשתות קפה או תה, כדי להתעורר ולהפיג יינו.

 נכון לומר דברי תורה על השולחן, וללמוד משניות פסחים, דבר בעתו מה טוב.

ברך ייטול ידיו למים אחרונים ויברך ברכת המזון על הכוס, וישטוף הכוס וידיחנו אפילו הוא נקי, ומקבלו בשתי ידיו, וכשמתחיל לברך נוטלו בידו הימנית ללא סיוע בידו השמאלית, ויגביהנו מעל השולחן טפח, ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו וכל המסובים יתפסו הכוס בידם בעת ברכת המזון.

לא מסיבים להסב בעת שמברך ברכת המזון, אלא צריך לשבת בעת שמברך, שאין לברך ברכת המזון מעומד או כשהוא מהלך.

ישים לב לומר "יעלה ויבא", ואם טעה ולא אמרו ישנם מספר חילוקים :1. אם נזכר כשאמר ברוך אתה ה' לפני שיסיים בונה ירושלים, אומר למדני חוקיך, וחוזר לומר יעלה ויבא. 2. ואם לא נזכר עד שהתחיל לומר בונה ירושלים, אומר בין ברכת בונה ירושלים לברכת הטוב והמטיב, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן וכו'. וחותם בא"י מקדש ישראל והזמנים. 3. וכן אם התחיל בברכת הטוב והמטיב שאמר אלוקינו מלך העולם, ותיכף נזכר, יסיים אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל וכו'. 4.ואם לא נזכר עד שהתחיל לומר לעד האל וכו', חוזר לראש ברכת המזון, ואפילו נזכר בהלל, צריך לחזור ולברך ברכת המזון על הכוס, ודין האישה כדין האיש בזה.

 כשיסיים ברכת המזון יברך הגפן, ויכווין לפטור כוס רביעית, וישתה הכוס בהיסבה, ואם לא היסב חוזר ושותה בהיסבה. אם רצה לשתות יין בין כוס שלישית לרביעית לא ישתה.

הלל יגמור ההלל בשמחה וחדווה, ויאחז הכוס בידו כדי לגמור עליו את ההלל. ואם אינו יכול לעשות כן במשך כל ההלל, יוכל להניחו לפניו ודיו. ומכל מקום טוב לאחזו לפחות בברכת יהללוך.

חשוב לעודד את כל המסובים שיאמרו ההלל בהתלהבות, ולא יקראו את ההלל והם מתנמנמים, ומכל שכן בשחוק וקלות ראש.

 יזהר לסיים את ההלל קודם חצות הלילה, וכן שתיית כוס רביעי, ומכל מקום אם נתאחר עד אחר חצות, לא יחתום ברכת יהללוך בשם ה'.

 ישתה הכוס בהיסבה, ולא ישתה פחות  מרביעית, שהוא שיעור של 81 סמ"ק [אלא אם כן שתה רביעית בכוס השלישית], כדי שיברך ברכה אחרונה, ואם שכח ולא היסב, אם נשאר בכוס קצת יין, יחזור וימלאנו וישתה בהיסבה בלי ברכת הגפן. ואם לאו, ישתה כוס אחר ויברך עליו.

נרצה ירצה ה' פועלו ותהי משכורתו שלימה, ומצוה שיספר ביציאת מצרים אחר הסדר כפי יכולתו, ויש נוהגים לומר פיוטים ויישן מתוך קריאת שמע, והמנהג כבכל לילה לקרוא קריאת שמע שלעל המיטה את שלושת הפרשיות.

חייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים, ולספר בנסים ובנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה. שנזכה לחג כשר ושמח גאולה פרטית וכללית בקרוב אמן!