לנקות את הדסקטופ – מאמר לשבת באווירת פסח

"החלונות קפאו ואי אפשר לפתוח אותם", שולחת אשה מסרון לבעלה. פתרונות לרהיטים תקועים בבית זה התפקיד שלו.

"תשפכי עליהם מעט מים חמים וזה ייפתח", משיב הבעל במסרון משלו.

לאחר רבע שעה מגיעה הודעה: "שפכתי. עכשיו המחשב לגמרי לא עובד"...

* * *

מצווה יש בעבודת הקרבנות, ו"תרומת הדשן" שמה. וכך היא עבודתה, אחד הכהנים מסיר את ערימת הדשן שנערמה בראש המזבח מן הקרבנות שהוקרבו במשך היום, מניח אותה ליד המזבח. או אז הוא צריך להחליף בגדים, "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", והוא מוציא את ערימת הדשן שהונחה ליד המזבח אל מקום טהור.

מיד לאחר מכן ממשיכה התורה בתיאור עבודת המזבח: "וּבִעֵר עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר".

כידוע, תורה היא מלשון הוראה, ואף שאין לנו בית המקדש ולא ריח הקרבנות, עדיין מצווים אנו להעמיק בכל מצוה ולדלות את המסר העולה ממנה אל חיינו.

אחד מגדולי האדמורי"ם התהלך בעיר וורשה, לא תושב העיר היה הרבי, כי אם אורח. בדרכו פגש במנקה הרחובות, יהודי פשוט שבפשוטים שזו הייתה פרנסתו ומלאכתו. כשהוא חמוש במטאטא, בכף אשפה ופח גדול נשרך בעקבותיו לאגור בו את הלכלוך – פגש בו הרבי.

לא נדע האם כוונה נסתרת הייתה לרבי בעת ששאלו, או שמא רצה לגלגל עימו שיחה. אך זאת נדע שכך שאלו הרבי באותה הזדמנות: "אמור לי, יקירי, הן אמש ניקית את הרחובות בדיוק כפי שאתה מנקה היום. במסירות, בחריצות. ומה, כלום הועלת משהו בניקיון של אמש? הרי היום עברו כאן שוב אלפי אנשים ובחוסר משים לכלכו שוב את כל שעמלת עליו. מחר יעברו שוב ולא יכירו את ניקיון היום, מה בצע בניקיון כזה?!"...

המנקה התייחס לשאלה ברצינות ואמר לרבי בתמימות: "דע לך, רבי, שאילו לא ננקה מדי יום, הרי שהלכלוך" – וכאן הגביה הפועל את ידו מעל ראשו – "יעבור את הראש"...

כשהמשיכו הרבי ומלוויו בדרכם נאנח הרבי ואמר: "כמה צודק הפועל. אילו לא ננקה מדי יום, נחשב חשבונו של עולם, אף כי נדע שניכשל לאחר מכן שוב, ושוב ננקה, ושוב נלכלך, הרי שהניקיון יעבור את הראש"...

רבי שמשון רפאל הירש מנחה אותנו לתובנה מיוחדת מן השאלה בה פתחנו: איזה מסר ניתן לקחת ממצות דישון המזבח מדי יום?

רבי שמשון רפאל הירש

וכה דבריו: הכהן מצווה להחליף את בגדיו לבגדים אחרים, שכן מצינו בחז"ל שאין להשתמש באותם בגדים שאיתם בישלו אוכל למלך, על מנת להגיש את האוכל למלך. כיון שאדם מחשב חשבון נפשו ועורך ניקיון ב"דשן", השחור, בעל הריח הרע והמלוכלך, בכל אותם דברים שהגיע למסקנה שלא היו צריכים להיעשות על ידו, הוא מצֻווה "להחליף בגדים", להתכונן לכך בנפשו פנימה שכעת הולכים לעשות סדר במח ובלב.

החלפת הבגדים הינה קריטית כדי שהאדם ישווה למעמד את כובד הראש הנצרך.

כאן הוא עובר לנקודה נוספת בציווי. הכהן אינו מנקה באופן אבסולוטי את ראש המזבח מן הדשן, אלא מותירים בראש המזבח מעט דשן עבור קרבנות המחר, ואז נלקח הדשן שהורד מן המזבח אל מחוץ למחנה.

כך גם צריך האדם לפעול עם עצמו: הניקיון הפנימי טוב הוא ומטהר, אולם אסור לאדם להעמיק עם עצמו עד כדי גריפת כל הדשן בפעם אחת. שכן ירדה תורה לסוף דעתו של אדם, שאם הוא יעשה בכל לילה תשובה כזו - ירגיש עם עצמו שלם, והרי שכבר נכשל בחטא הגאווה. יתר על כן, בפעם הבאה שחלילה ייכשל בחטא – הוא ירגיש גרוע יותר ויקשה עליו לעשות תשובה כיאות.

אם יתכונן האדם מדי ערב, טרם לכתו לישון ב"הוצאת הדשן" מליבו ומוחו, הרי שבבוקר ייקל עליו להמשיך בעבודת הבורא "ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר".

* * *

ברצף הניקיונות לפסח, אנו ניגשים לנקות גם את החמץ שבלב. התורה מלמדת אותנו שלנקות זה נדרש, אבל להיזהר לא להרוס את המשטח אותו אנו מנקים... לא לשפוך מים רותחים בלא לבדוק שהחפץ ימשיך לפעול.

גם בראש המזבח הותירו מעט דשן, כי איננו מחפשים שלמות. אנו מחפשים לנקות את "שולחן העבודה" שעבר עלינו היום, "למחוק קבצים" שלא ראויים מבחינתנו. אבל בצורה כזו שתותיר לנו הרגשה טובה של ניקיון, ורצון וחשק להמשיך את עבודת ה' בבוקר שלמחרת.