פרשת צו: האזהרה לכוהנים והרוגז של אובמה

מה משותף למשה כחלון, אביגדור ליברמן וברק אובמה? לא, זו לא התחלה של בדיחה על 'מזרחי, רוסי ואמריקאי'. יש משהו משותף לשלושה, משהו שהתבלט מאד בשבועיים האחרונים: לאף אחד מהם אין שום דבר אישי, בכלל, נגד נתניהו

ליברמן באמת חושב שתיק הביטחון אצלו זה אינטרס של מדינת ישראל, ובכלל לא מנסה לסבך את נתניהו עם יעלון, השר הנוכחי. כחלון באמת ובתמים מסור לחזון הרפורמות שלו ולכן רוצה שליטה על משרד האוצר, נהל מקרקעי ישראל ושלל רשויות נוספות: רק בגלל מסירותו לחזון זה סרב עד הרגע האחרון להתחייב להמליץ על נתניהו. ובאשר לאובמה, שדיבר בפומבי על כך שהוא מסרב להאמין להבהרות נתניהו באשר לתמיכתו במדינה פלשתינית – ובכן, הוא הצהיר באוזני העולם ש'אין שום דבר אישי' בינו לנתניהו וכל חילוקי הדעות מקורם פשוט בהשקפות שונות. זה לא שהוא עדיין ברוגז עם ביבי על הנאום בקונגרס, אתם יודעים.

כולם מקצועיים, כולם אידיאולוגים, אף אחד לא פועל, חלילה, 'ממניעים אישיים'. אשרינו.

בניגוד לתפיסה הוורודה הזו שפוליטיקאים מנסים למכור לנו לגבי כנות כוונותיהם, פרשת השבוע מציגה תפיסה שונה לחלוטין של נפש האדם.

בפרשת השבוע – 'פרשת צו' מוזהרים הכוהנים העובדים בבית המקדש באזהרה מיוחדת על זריזות בעבודת 'קרבן עולה', בו חלקם של הכוהנים הוא מזערי. חז"ל מצביעים על כך שהצורך לזרז את הכוהנים הוא עקב העובדה שיש להם 'חסרון כיס' – כלומר, הם מקבלים כה מעט בשר מהקרבן המסוים זה.

האם אכן הכוונה שהכוהנים עלולים במודע לזלזל בעבודתם החשובה בבית המקדש – צומת חיי הרוח של עם ישראל – עקב הפסד של מנת בשר?

למען הבהירות, לא מדובר באנשים שכל פרנסתם מעבודת הקרבנות, הכוהנים היו עובדים ב- 24 משמרות שבועיות, כשכל כהן זכה לכל היותר בשבועיים של 'שירות לאומי' בתפקיד נעלה בבית המקדש. מה אם כן החשש מכך שהכהן יתרשל בעבודת קרבן העולה בגלל מנת בשר קטנה יותר?

התורה, היורדת לחקר נפש האדם, לא חושדת בכוהנים שיתרשלו במודע בעבודת המקדש בגלל כמה חתיכות בשר. אבל ההתנהגות האנושית, כידוע, לא מוכוונת רק מהמודע אלא גם מהתת-מודע. בניגוד למה שנהוג לחשוב, התת-מודע אינו תגלית של פרויד. כבר בספרות חז"ל ניתן למצוא רמזים לתת-מודע. ה'מסילת ישרים', שנדפס בשנת 1740, מתאר גם הוא תהליכים נפשיים בלתי מודעים, בעוד אבי תורת המוסר, רבי ישראל סלנטר, הקדים את פרויד בכמה עשורים כשתיאר במאמריו את מה שכינה בשם 'הכוחות הכהים'.

רבי ישראל סלנטר הבדיל בין שני סוגים של כוחות בנפש: הכוחות "החיצוניים" או "הברורים" והכוחות "הפנימיים" או "הכהים". הוא תיאר את הכוחות הכהים כמכלול של תהליכים אסוציאטיביים ואינסטינקטים. הכוחות הכהים חזקים יותר מהכוחות הברורים, מלמד אותנו רבי ישראל סלנטר. טבעם הוא למשול באדם. לכן, אין די באילוף לבני אדם: חינוך צריך לחדור פנימה, אל מעמקי הנפש. בהתאם לכך, תורת מוסר מבוססת על תיקון המידות, שהופך את מהותו של האדם, כך שלא תהיה לו סיבה לחשוש מהכוחות הכהים. זו הסיבה שרבי ישראל סלנטר דיבר על לימוד מוסר "מתוך התפעלות". ההתפעלות, בניגוד לשכל, "מקבצת את כל כוחות הנפש", וההשפעה חודרת אל כל חלק שבנו: ברור או כהה, ברמת המודע או התת מודע.

יהיה מעמדו של אדם בכיר ככל שיהיה – אם הוא מתכחש לאופן בו התת-מודע שולט בו, הוא שם עצמו ללעג ולקלס. ברק אובמה אולי מפליא לדבר על מסירותו לתהליך השלום, אבל אין כלי תקשורת אמריקאי שלא ציין בשבוע האחרון שאובמה נשמע פשוט נרגז כי נתניהו ניצח בבחירות. האם כך היה שואף מנהיג פוליטי להצטייר בעיני הציבור?

המודעות לתת מודע, הינה הכלי החשוב שיש בידינו להתמודד עם השפעתו. אדם צריך לחדד לעצמו את ההכרה שאפילו טובת הנאה מזערית – כזו שמחלקים בבנק או ב'סופר' – משפיעה על החלטתו ודעתו, ואינטרס מגוחך לכאורה, כמו רצון ילדותי לנקום על עלבון מדומה, יכול להכתיב את דעותיו בנושא מהותי.

מי שמכיר את הלך חשיבתם והתנהלותם של גדולי התורה האמיתיים, יכול להיווכח כמה שיקול דעת הם מקדישים לנושא זה, וכמה עלובה מנהיגותו של מי ש'הכוחות הכהים' שולטים בו ועושים בו כרצונם.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.