למה מתפללים שיהיה רע לכופרים?

בגזענות התכוונתי שבעצם מבקשים שכל מי שלא מאמין בדרך היהדות מבקשים במותו. זה בעצם השמע יותר לא מכבד, אז חשבתי שאולי תוכל לעזור לי להבין למה ביהדות יש ברכה כזאת.

* * *

שלום וברכה,

שאלת למה מאחלים לכופרים למות. רק למען הסר ספק וטעות, חשוב לציין עוד בראש התשובה, כי בדורנו ההלכה אוסרת הריגה של יהודים שכופרים בתורה.

עלינו תמיד לזכור שהיהדות "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז). מטרתה של התורה היא להטיב לבני האדם, ולא לפגוע או לצער יהודים חלילה, ועובדה שחכמים עשו תמיד ככל שביכולתם כדי להימנע מפעולה של ענישה (מכות, דף ז). על היהודים נאמר "רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים" (יבמות דף יט), זוהי מידתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו שנקרא "רחמן", והתורה מעידה שהקב"ה נתן לעם היהודי רחמים מיוחדים (דברים פרק יג, יח). הקב"ה הוא מקור הרחמים, וכל מעשיו נועדו בכדי להטיב לנו.

הסיבה לקושי שבו נתקלת, נובע מפרט חשוב שאינך יודע על ההיסטוריה של העם היהודי. בכל תפילת שמונה-עשרה אנו קוראים "למינים ולמלשינים אל תהי תקווה" (נוסח ספרד). אך מדוע לדעתך הכופרים בתורה נקראו גם בשם "מלשינים"?

ובכן, דע כי בעבר היהודים שכפרו בתורה - היו למעשה אנשים מסוכנים מאוד, אשר נהגו לגלגל רצח של יהודים, והיו מוסרים יהודים לשלטונות הרומאים ולנוצרים. הסכנה בימי הגמרא הגיעה לא רק מאפיקורסים הכופרים בתורה, אלא גם מעמי הארץ המאמינים בתורה: חז"ל טענו שתלמיד חכם היה צריך להיזהר מנסיעה עם עם-הארץ כי היה עשוי להורגו (פסחים דף מט, א), עוד אמרו שם: "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין עובדי כוכבים את ישראל". רבי עקיבא העיד על עצמו כשהיה עם-הארץ, היה רוצה לפגוע בתלמידי חכמים (שם). על הכופרים בתורה אמרו חז"ל: "שנה ופירש (קשה) מכולן" (שם, עמוד ב). כלומר מי שלמד תורה וכפר בה, מסוכן לתלמידי חכמים יותר מכולם!

בתקופת הרומאים, יהודים שפרשו מעם ישראל היו מוסרים את אחיהם היהודים לשלטונות ומלשינים על תלמידי חכמים, במטרה להאבידם ולהורגם. בתקופת שלטונם של הנוצרים, יהודים מומרים התאמצו לסובב עלילות דם על קהילות של יהודים, הם גרמו פוגרומים, והביאו לשריפה המונית של ספרי תורה. אחת הדוגמאות המפורסמות לכך, היא המומר פאבלו כריסטיאני מן מונטפליר, עימו התווכח הרמב"ן.

עליך להבין שההלכה שקראת נכתבה בדור שבו השם "יהודי כופר" או "יהודי מומר" פירושו היה - יהודי מסוכן מאוד לעם ישראל, שמחפש דרכים להתנקל ליהודים, להלשין על היהודים, ולהביא למותם. על יהודים מסוכנים אלה נאמר שאין להצילם ומותר להאבידם.

עם זאת, הרמב"ם בהמשך ביאר את כוונת הדברים, וכתב שאין כוונתו ליהודים טועים שהינם "תינוקות שנשבו", אלא רק ליהודים שגדלו על ברכי היהדות, עסקו כל חייהם בתורה ואז בחרו לכפור בה. הרמב"ם כותב שאת היהודים הטועים צריך להשיב בעבותות אהבה (הלכות ממרים פרק א, הלכה ג). מכאן גם תוכל להבין כי ההלכה שראית ברמב"ם לא התכוונה לכופרים שחיים בימינו מתוך טעות ושיבוש הדעות והסתר הפנים של הדורות האחרונים, עליהם אמרו חז"ל: "ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת... וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת" (משנה, סוף מסכת סוטה). כך גם ביאר החזון איש את הרמב"ם המצוטט (יו"ד, סימן ב, סימן קטן טז) וקבע שלא קיים מושג של הריגת-כופרים כשאין השגחת השם גלויה (כמו בימי חז"ל), ולכן אין הורגים עוד יהודים כופרים בדורנו בשום מצב. דבריו הנפלאים של החזון איש משיבים על שאלתך בהרחבה: "ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרים אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענויות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהא בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן - אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".

בברכה,

דניאל בלס