לאן נעלמים הכוכבים הנופלים?

מחזוריות זו מתוארת בפסוק בקהלת ''כל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא, אל מקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים ללכת'' (קהלת א', ז'). בשנים האחרונות התגלתה על ידי המדענים תגלית מדהימה, השופכת אור חדש על מקור המים בעולמינו.

 

אנשים רבים חזו בימי חייהם בתופעה הנקראת ''כוכב נופל'' דהיינו פס אור דק החולף במהירות בשמים. פס אור זה הוא למעשה גרגיר קטן של אבן הנופל מן החלל החיצון לעבר כדור הארץ תוך כדי מעופו הוא מתחמם מאוד ונשרף באטמוספירה.

 

 התוצאה היא שובל אש מרשים שהוא מותיר אחריו, ומשאיר אותנו נפעמים מול המראה המיוחד והלא שגרתי. מידי יום פוגעים בכדור הארץ תוך כדי מעופו כ - 10,000 מטאורים כאלו במשקל של 100 טון ביממה, משקלם הכולל מגיע בשנה לכדי 36,500 טון ואת רובם איננו רואים.

 

 לפני כ - 14 שנה הצליח לואיס פרנק לזעזע את עמיתיו האסטרונומים והגיאופיזקאים האמריקאים, הוא העלה לדיון את השאלה מדוע איננו רואים את כל אותם המטאורים וכאן הגיעה תשובתו המפתיעה, מכיוון שרוב המטאורים הם שרידים של כוכבי שביט.

 

הם עשויים ממים, ולפיכך הם נמסים בשכבה העליונה של האטמוספירה. הרבה לפני שהם חודרים לתוכה, משם ואילך, הם נופלים מטה בצורת טיפות גשם... לפני כ - 3 שנים עלה בידיו של פרנק להוכיח את צדקתו, בכנס השנתי של האגודה המצקועית שלו, הציג פרנק תצלומי חלליות המראות מטאור זעיר נע לעבר כדור הארץ, נבלע באטמוסיפרה, נמס והופך לגשם.

 

 לא זו בלבד שהמדענים נאלצן לקבל את דבריו המפתיעים של פרנק ברצינות, אלא שנתגלה מקור אספקה של מים לכדור הארץ - מן החלל! אמנם היו לו תצלומים כאלו כבר לפני 13 שנה אך איכותם היתה גרועה בהרבה ועמיתיו למקצוע טענו שהוא מייחס להם משמעות בלתי צודקת, אך כאמור הצליח פרנק להשיג תצלומים חדשים מחללית שהוזנקה לחלל רק בשנים האחרונות, הפעם לא היה ניתן להתווכח איתו.

 

מדהים לגלות שבתלמוד דיון אודות נושא זה, בגמרא במסכת תענית (דף ט:) ''תניא ר' אליעזר אומר כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה שנאמר '' ''ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה'' (בראשית ב'),

 

אמר לו ר' יהושע והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן, אמר לו מתמתקין בעבים (דהיינו רק המים עולים והמליחות נשארת בים). ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר '' ''למטר השמים תשתה מים'' (דברים יא) אלא מה אני מקיים (עושה עם הפסוק) ואד יעלה מן הארץ, מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין פיהן כנוד ומקבלים מי מטר שנאמר ''יזקו מטר לאדו'' (איוב לו) והגמרא ממשיכה לבאר כיצד הפסוקים יתבארו לפי שתי השיטות.

 

 ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. המהרש''א מבאר דברי ר' יהושע שאמנם העננים מתגברים מכח מי הים ועולים לרקיע, אך נוסף עליהם גשם מן ה''מים העליונים'' ויחדיו הם ממטירים מים על פני האדמה.

 

עד לפני מספר שנים היו דברים אלו בגדר נסתרות אך מסתבר שככל שהמדע המודרני מתקדם ניתן לבאר יותר ויותר מאמרי חז''ל על דרך הפשט, ואף הדברים שהיו נראים מוזרים ביותר עד לפני זמן קצר, מתיישבים לפי חוקי הטבע. יש להוסיף ולציין שדבר זה נזכר אף בפרקי דרבי אליעזר (פרק ה') ושם מבאר שישנם אכן שני סוגי גשמים, רוב הגשם יורד ממימי האוקיינוס והוא נחות בדרגתו, ולעומתו ''כשירצה הקב''ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ... וצמחה זרע של ברכה שנאמר (דברים כ''ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים''.

 

 ידע חז''ל באסטורונומיה - מבין סוגיות רבות המפוזרות לאורך התלמוד עולה שלחז''ל היה ידע נרחב ומדוייק להפליא באסטרונומיה. לדוגמא בתקופת התלמוד דברו האסטרונומים על מספר של כמה אלפי כוכבים בלבד, שכן רק אותם יכלו לראות בעין בלתי מזויינת, בעידן גלילאו עם המצאת הטלסקופים הפשוטים עלה מספרם לעשרות אלפים,

 

כיום מדברים על טריליונים, מפליא לראות שבגמרא במסכת ברכות (דף לב) מציין ריש לקיש שמספר הכוכבים הוא 1,064,340,000,000,000,000 או בקיצור 1810. דוגמא נוספת היא תופעת מחזוריות ביקרום של כוכבי השביט אחת לכמה שנים.

 

הראשון שגילה זאת היה האסטרונום הלי שחישב לראשונה שעתיד להגיע כוכב שביט בשנת 1758 וזאת לאחר ביקורו 70 שנה קודם לכן. בינתיים הספיק למות אך חישובו היה מדוייק ואכן באותה שנה הופיע כוכב שביט שנקרא מאז כוכב הלי על שמו של מגלהו. (הופיע שוב באזורינו בשנת תשמ''ו - 1986) עד אז לא עלה בדעת אף אסטרונום או פילוסוף כל שהוא שכוכבי השביט הם המחזוריים ולעומת זאת מצינו במסכת הוריות (דף י)

 

 מעשה על ר' גמליאל ור' יהושע שנסעו בספינה בלב ים, ר' גמליאל הביא רק לחם ור' יהושע הביא לחם וסולת כשנגמר לחמו של ר' גמליאל סמך על הסולת של ר' יהושע, אמר לו, מנין ידעת שנתעכב כל כך שדאגת להצטייד במזון נוסף, אמר לו כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, וחששתי שמא עתה יעלה ויתעה אותנו. גם במסכת ברכות (נח) אנו מוצאים את דברי שמואל שאומר ''נהירים לי שבילי הרקיע כמו השבילים של נהרדעא (עיירתו של שמואל) מלבד כוכב השביט שאינני ידוע מהו'' זאת אומרת שיודע את מהלכם של כל הכוכבים חוץ מכוכב השביט שאינו ידוע מהו מהלכו המדויק.

 

הצופן בבראשית - דבר נוסף שהתפרסם ברבים הוא זמן חידוש הירח הממוצע, בשנים האחרונות עם שכלול כלי המדידה והפיכתם למדוייקים ביותר בעזרת שעון אטומי ובעזרת מכשור עדין שהוצב על הירח, חישבו המדענים שאורך חודש הלבנה הממוצע הוא 29,530588 יממות. במסכת ראש השנה (דף כה)

 

 מובאים דברי רבן גמליאל שאומר ''כך מקובלני מבית אבי אבא, אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים'' (חלקי 1080 בשעה) בחשבון פשוט עולה המספר 29,53059 יממות, יש להניח שעם השתכללות כלי המדידה גם הסטיה הקטנה תעלם. וכל זאת יש לזכור הם דברי רבן גמליאל שחי לפני כ- 2000 שנה, בעוד לא היו כלי מדידה מדויקים וטלסקופים משוכללים.

 

 אך גם אחרי שאנו יודעים את חישובו המדוייק של המולד עלינו לדעת ממתי להתחיל לחשב אותו, לשם זאת מובא במקורות מולד הנקרא ''מולד בהר''ד'' דהיינו יום ב' שעה חמישים וכ''ד חלקים של שעה שהוא המולד הראשון שממנו מתחילים להוסיף כל חודש 29 יום 12 שעות ותשצ''ג חלקים, מולד זה הוא למעשה בשנת תוהו דהיינו קודם בריאת העולם.

 

ודבר זה שהוא יסוד חישובי חידוש הלבנה נמצא מוצפן בפסוקי התורה, כך מגלה לנו רבינו בחיי בפרשת בריאת העולם, דבר זה רמוז כבר במילה הראשונה של התורה - במילה בראשית! ''ויש לך לדעת'', אומר רבינו בחיי, ''כי יש בידינו קבלה בפסוק זה של בראשית שממנו יוצא שם בן מ''ב (דהיינו שם המפורש בן 42 האותיות) המיוחס למידת הדין, עד בי''ת של בוהו''... אחרי שידוע לנו שפסוק זה מרמז על השם בן 42 אותיות נספור 42 אותיות מהאות ב' של בראשית ונגיע לאות ה' של בהו אחרי עוד 42 אותיות תופיע האות ר' ואחר עוד פעם נגיע לאות ד.

הצירוף היוצא א''כ הוא בהר''ד! ממשיך רבינו בחיי ואומר ''והמשכיל יבין יוכל להבחין כי אין זה דרך מקרה, אבל הוא מופת גמור על חידוש העולם''...

 

סוגים שונים של כוכבים - במזמור קמ''ג בתהילים נאמר ''הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים, הללוהו כל מלאכיו כל צבאיו, הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור'' וכו' והגמרא במסכת פסחים (דף ב') שואלת וכי רק הכוכבים המאירים משבחים את ה', ואלו שאינם מאירים לא משבחים? והלא נאמר הללוהו כל צבאיו, ומסיקה הגמרא שאכן כל הכוכבים משבחים את ה' יתברך. מסוגיה זו ברור שחז''ל ידעו על כך שביקום שלנו ישנם כוכבים שאינם מאירים, ואע''פ שאינם נראים יודעים אנו על קיומם כפי שמסרו לנו חז''ל.

 

 כותב על כך ד''ר נ. ווידאל ''ידיעה זו שהיתה בשנים האחרונות לאחד הנושאים ה'בוערים' ביותר באסטרונומיה המודרנית, טלסקופים גדולים הניצבים על האדמה או כאלה המשייטים בחלל החיצון ומופעלים בשלט רחוק... כולם מחפשים ותרים אחר אותם גרמי שמים אפלים שאינם נראים כלל'' מפליא הדבר שלחז''ל היה ידע על קיומם בעוד שגדולי האסטרונומים שבכל הדורות לא העלו על דעתם דבר זה.

 

 כוכבים כפולים - הפסוקים המתארים את היום הרביעי בבריאת העולם נאמר ''ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, ואת הכוכבים'' (בראשית א', ט''ז) על פסוק זה העלה ר' שמעון בן פזי את השאלה (תהילים דף ס:)

 

 מדוע בתחילה מתוארים השמש והירח בתור שני מאורות גדולים, ולאחר מכן מתוארת הירח כמאור הקטן ומתרץ (על ידי המדרש) אמרה הלבנה לפני הקב''ה אפשר לשני מלכים (אני והשמש) שישתמשו בכתב אחד? אמר לה: לכי ומעט עצמך (עקב כך שרצתה היא להיות כביכול הגדולה היחידה) ובהמשך המדרש מבואר מהו תפקידה של הירח מאז.

 

ע''פ דברי םאלו יוצא שבבריאה היו למעשה שתי שמשות באזורינו דבר זה שנראה במבט ראשון כתמוה ביותר מתברר כמציאות קוסמית כלל עולמית. שכן כל כוכב שאנו רואים בשמים (מלבד כוכבי הלכת) הם למעשה שמשות מרוחקות מאוד. גם השמש שלנו לו היתה רחוקה היתה נראית ככוכב רגיל בשמים. אך הקב''ה שתל אותה בקרבתינו שתאיר לנו במשך היום ותתן חיים על פני האדמה.

 

 והנה בשנים האחרונות מתבררת עובדה מפליאה שרוב הכוכבים ביקום הם למעשה ''זוגות'' של שמשות אבל אנו רואים אותם כנקודות זעירות עקב מרחקם הרב, כיום על ידי התבוננות דרך טלסקופים משוכללים ניתן להבחין בהם בקלות. באנצקלופדית לייץ (ספר ''היקום'' עמוד 91) נכתב ''...כוכב כפול, זוג כוכבים הנראים לעין הבלתי מזויינת כמו היו כוכב אחד, בעוד שלאמיתו של דבר הם שני כוכבים המקיפים זה את זה,

 

המסלולים של הכוכבים הכפולים, הזוגיים, נקבעים על ידי שדות הכבידה ההדדיים שלהם... למרבה המזל יש לכ - 75 אחוז מן הכוכבי םאיזה בן לויה אחד או יותר שעמו הם מרקדים שעה שהם עושים את מסלוליהם סביב שביל החלב''.

 

 ואם כן נשאלת השאלה מדוע במערכת השמש לשנו אין שתי שמשות כמו ברוב מערות השמש האחרונות. את התשובה כבר ענה רבי שמעון בן פזי לפני 2000 שנה ... אכן היו זוג שמשות אך עקב צווי הבורא אחת מהן מיעטה עצמה! ולהשלמת התמונה כדאי להוסיף ולומר שלכל גוף אסטרונומי יש את ה''גודל האמיתי'' מן ה''גודל הנראה'',

 

זאת אורמת איך נראה לנו גודלו עקב מרחקו מאיתנו, מדהים לגלות שלמרות שהשמש גדולה מהירח בקוטרה פי 400 בכל אופן גודלם הנראה זהה לחלוטין, שניהם נראים בגודל של 0.53 0 בדיוק, וזאת עקב כך שגם מרחק השמש מכדור הארץ גדול פי 400 ממרחק הירח וכדור הארץ, וכך יוצא שלעיני האנושות הם נראים בעלי גודל זהה.

 

לסכום - מן הראוי לסיים מאמר זה בדבריו של רוברט יסטרוב, מדען שהיה ''אתאיסט'' אך העיד על עצמו שכעת הוא כבר לא בטוח בכפירתו כלל ועיקר (אגנוסטיק) ''עבור איש המדע אשר חי באמונתו בדבר כחו של ההגיון הסיפור מסתיים כחלום רע, הוא העפיל על הרי הבערות, הוא עומד לכבוש את הפיסדה הרמה ביותר,

 

ברגע שהוא מושך את עצמו מעל הצוק האחרון, מקדמת אותו בברכת שלום קבוצת אנשי דת היושבת שם זה מאות בשנים''. (עת לחשוב, גליון 23, תמוז תשס''א)